הכלכלה הפלסטינית: הכיס הקדוש

"צאן מרעיתך, הוד קדושתך, מייחלים להסרת העושק והדיכוי", קראה הכותרת בעיתון הפלסטיני "אל־קודס", שקידם ביום שישי את בואו של האפיפיור. ביקורו של בנדיקטוס ה־16 בירדן, ישראל והרשות הפלסטינית מוגדר מסע צליינות של שלום לארץ הקודש, אבל זוכה לקבלת פנים פוליטית - ומלווה בסדר יום

ההשקעה התיירותית הולכת לירדן

הנושא הראשון בסדר היום הזה הוא יצירת תשתית נאותה לבואם של מיליוני עולי רגל נוצרים מרחבי העולם, ודווקא ירדן היא זו שמובילה כעת בתחום. אתמול הניח האפיפיור אבן פינה לשתי כנסיות, לטינית ויוונית־קתולית, על נהר הירדן, באתר הטבילה שבנו הירדנים מול יריחו. מדובר בעוד צעד להעתקת מרכז הטבילה הצלייני מצדו המערבי של הנהר לצדו המזרחי.

המסורת הנוצרית המקודשת של טבילה בירדן דבקה, במשך מאות שנים בגדה המערבית, הפלסטינית, באתר שנחשב למקום שבו הוטבל ישו עצמו. לאורך השנים איבד האתר ממעמדו, בשל השימושים הצבאיים באזור ושדות המוקשים הסמוכים. בשנות ה־90, אחרי הסכם אוסלו וכינון היחסים הדיפלומטיים המלאים בין ישראל לוותיקן, פעל צה"ל לפירוק חלק משדות המוקשים, ורשויות המדינה השקיעו באתר הצליינות.

עם זאת, בצל הגבלות התנועה בשטחים הגישה אליו נותרה ועודנה מסובכת למדי. בניסיון לייצר חלופה הקימה ישראל אתר טבילה חלופי בעמק הירדן, סמוך לדגניה. ואולם רוב הצליינים דחו אותו; הם רצו לטבול באתר המקורי.

הירדנים, מצדם, זיהו את הפוטנציאל המתפתח, והחלו לפתח את הצד המזרחי של אתר הטבילה המסורתי, מול יריחו. הם סללו כבישים חדשים, הקימו בתי מלון והתקינו אתר טבילה מסודר, שמושך צליינים רבים. עכשיו ייבנו שם גם שתי כנסיות, בברכת האפיפיור.

סוגיה מרכזית אחרת על סדר יומו של האפיפיור המבקר היא מצבם של הערבים הנוצרים בירושלים ובשטחים, ומעמדם המשפטי והכלכלי של מוסדות הכנסייה הקתולית בישראל. במישור הדמוגרפי, מספרם של הערבים הנוצרים פוחת והולך בעקבות ההגירה המוגברת שלהם לחו"ל. לפני קום המדינה היו הנוצרים כ־15% מהתושבים בירושלים ובגדה; כיום נאמד שיעורים בפחות מ־2%. מעמד המוסדות שלהם, לעומת זאת, נשמר בססטוס קוו מאז ימי הטורקים, גם אם מדובר במעמד מעורפל ו"מחורר".

לא משלמים מס, לא נהנים ממענקים

מבחינה כלכלית קיים הבדל חשוב בין כמאה המסדרים הקתוליים הסרים למרות האפיפיור - הגדול והעשיר בהם הוא המסדר הפרנציסקני - לבין המסדרים האורתודוכסיים, ובראשם הפטריארכיה היוונית אדירת הרכוש. לאורך כל השנים נהגה הפטריארכיה היוונית לקנות אדמות, לבנות בתים בכל רחבי הארץ, לתפור עסקאות, להשכיר נכסים ולסחור ברכושה למטרות רווח; לא בכדי צמחה הכנסייה הזאת להיות בעלת הקרקעות השלישית בגודלה בישראל, אחרי מינהל מקרקעי ישראל וקק"ל.

הקתולים, מצדם, התמקדו בצורכי הכנסייה והקהילה, וקנו ובנו רק מה שנדרש להם. כמעט כל רכושם בישראל הוא מנזרים, כנסיות, בתי ספר, בתי חולים, מוסדות רווחה וסעד (שמטפלים בעיקר במוסלמים), מעונות לעולי רגל ובתי קברות.

המוסדות והנכסים הללו נופלים בין הכיסאות. קחו לדוגמה את נוטרדאם, מבנה גדול בבעלות הוותיקן מול החומה הצפונית של העיר העתיקה בירושלים. יש בו מנזר וכנסייה, אבל הוא מתפקד בעיקר כמלון לעולי רגל. איך תנהג בו המדינה, ובעיקר רשויות המסים? האם הכנסות המלון חייבות במס?

ומה עם עשרות בתי הספר הנוצריים, בתי החולים, מוסדות הצדקה והדת? אלה אמנם אינם משלמים מסים, אבל גם אינם נהנים מסיוע כספי כמו מוסדות יהודיים ומוסלמיים מקבילים. אם נידרש לשלם מסים על גופים מכניסים כמו מלונות, אומרים בכנסייה, נדרוש את המענקים למוסדות החינוך, הבריאות והרווחה, כולל משכורות מקבילות לאלו שמקבלים כוהני הדת היהודים והמוסלמים.

עסקה כזאת אינה משתלמת, מן הסתם, לישראל ולרשות הפלסטינית, והסדר רשמי של יחסי המדינות והכנסייה אינו בנמצא. לפיכך דבקים כולם באותו ססטוס קוו שמעניק לגופים הנוצריים פטור ממסוי, וגם מונע מהם סיוע רשמי. מי שאינם חשים בנוח עם המצב הם דווקא אנשי הכנסייה; בואו של האפיפיור, מבחינתם, הוא הזדמנות מצוינת לנסות לקדם הסכמים חדשים בעניין.