שברולט משתדרגת עם הקרוז: יותר אמריקה מקוריאה

בשבוע שעבר פרסמה רשות המסים את דו"ח סיכום שנת 2008 בענף הרכב. המסקנה שעלתה מהנתונים היא שכדי למכור מכוניות, יבואני הרכב חייבים להחזיק במשפחתית בקבוצת שווי השימוש השנייה.

עבור יבואני רכב מסוימים מדובר בכאב ראש רציני, מכיוון שהמשפחתית האוטומטית שלהם שווה יותר מ־114 אלף שקל. הם נאלצים למכור אותה במחיר נמוך משווייה הריאלי, כדי שתיכלל בקבוצת השווי השנייה. יבואנים אחרים, שרוכשים את הדגם המשפחתי שלהם במחיר נמוך, מעלים את מחירו כך שיתקרב לגובה תקרת קבוצת שווי השימוש השנייה, כדי שיוכלו לתת הנחה נאה לציי הרכב.

UMI, יבואנית שברולט, אינה שונה. עד כה מכונית הדגל שלה בקרב ציי הרכב היתה שברולט אופטרה, שנמכרת במדינות מסוימות גם כדייהו לאצטי. אופטרה, שזכתה לתגית מחיר קרובה מאוד לזו של מאזדה 3 וטויוטה קורולה, מעולם לא הצליחה ליישר קו איתן מבחינת איכות, גימור וביצועים. אך כעת ל־UMI יש מכונית חדשה, שעתידה להילחם על כיסם של הצרכנים ושל חברות הליסינג: שברולט קרוז.

הקרוז נולדה כפתרון של ג'נרל מוטורס לעידן המיתון. היא מחליפה גם את שברולט קובלט המשפחתית בארצות הברית וגם את שברולט אופטרה באירופה. המונח שבו מעדיפים אנשי ג'נרל מוטורס להשתמש הוא "מכונית עולמית", המבוססת על פלטפורמה מודולרית של ג'נרל מוטורס, שמשותפת גם לאופל אסטרה הבאה. הפלטפורמה תיוצר במפעלים באוסטרליה, באירופה, בקוריאה ובארה"ב, וכל שוק יעד יזכה בגרסה משלו.

קרוז. הרבה פח לשקל צילום: רונן טופלברג

באוסטרליה למשל היא תיקרא הולדן קרוז. בארה"ב שברולט קרוז. לישראל קרוז מגיעה מקוריאה, אך אנשי UMI אינם שוללים אפשרות שהיא תגיע גם ממפעלי שברולט בארה"ב.

יותר ארוכה מקורולה

מפגש ראשון עם הקרוז, שהמתינה בחניון של שדה התעופה הקטן בתל אביב, הבהיר שמדובר במכונית גדולה מאוד. מקצה לקצה אפשר למדוד 4.6 מטרים. טויוטה קורולה, שנחשבת למכונית ארוכה למדי, מסתפקת ב־4.54 מטרים. גם הכיוון העיצובי החדש של שברולט הולך על גדול: בניגוד לרוב המתחרות, שנשכחות אחרי מבט אחד ברמזור, קרוז נאה למדי; זה מתחיל בעיצוב החרטום האגרסיבי, שמיישר קו עם עיצובן של מאליבו הגדולה ווולט החשמלית, וממשיך בבתי הגלגלים המנופחים. קצת חבל שדווקא בחלק האחורי, זה שמתנוסס מול עיניו של הנהג מאחור, נראה שהמעצבים הרפו מהקו האגרסיבי לטובת קווים עגלגלים יותר.

הדלת נפתחת בלי ציפיות מיותרות. האופטרה, מה לעשות, לא היתה יצירת מופת. אך כאן מזומנת לבוגרי אופטרות הפתעה. ראשית, איכות החומרים קפצה מדרגה: הפלסטיקים נעימים יותר למגע, העיצוב ידידותי יותר למתבונן והנדסת האנוש השתפרה באופן ניכר. תנוחת הישיבה טובה, המושב נוח ומאחור יש שפע של מקום.

אך לשברולט עדיין יש מה ללמוד בתחומים מסוימים: משטחי הבד הגדולים, שמתוחים מעל מקום כריות האוויר הקדמיות יתלכלכו בקלות במשך הזמן, ונראים לא שייכים לתא הנוסעים, כמו ניסיון להסתיר מחסור בפלסטיק איכותי. נוסף על כך, כמה מהמתגים, למשל מתגי האורות והרדיו, מעוררים רושם זול במיוחד, בדומה לחישורי ההגה. לנו לקח זמן להבין מדוע בפניות שמאלה עוצמת המזגן מתחזקת עד שגילינו שברך שמאל של הנוסע מתחככת בכפתור של המזגן, שממוקם נמוך מדי.

מנוע מחוספס, שיוט חלק

עכשיו הקרוז מפליגה לארצות החום, כלומר לאילת. הדבר הראשון שחשנו בו בנסיעה ברחובות תל אביב הוא שהמנוע, שמפיק 112 כוחות סוס, מתקשה להזיז את הטונה וחצי של הקרוז כולל נוסעיה. ליונדאי I30 ולקורולה יש כעשרה כוחות סוס יותר. כך נוצר מצב שהקרוז מתאמצת רוב הזמן וחושפת חיסרון: המנוע מחוספס למדי.

איכות החומרים קפצה מדרגה צילום: רונן טופלברג

גם תיבת ההילוכים שמצוידת בשש מהירויות אינה מהחלקות בקטגוריה. היא מחליפה הילוכים בתדירות גבוהה מאוד, כדי לפצות על המחסור בכוח, וההחלפות עצמן אינן חלקות במיוחד. מחט הדלק מתחילה לצנוח כבר לקראת היציאה מתל אביב.

כשהנוף של מרכז הארץ מתחלף בשדות צהובים, הקרוז מתחילה לשייט. אילת לא תברח לנו ואפשר להוריד קצב. כאן מתגלה חוזקה של הקרוז: מדובר במכונית נוחה מאוד וגם שקטה בשיוט, שמסוגלת לבלוע ביעילות שיבושי כביש, גם כאלה שהיו מחייבים את נהגיהן של מתחרות רבות להאט, כדי לא לטלטל את המכונית.

את המחיר על הרכות משלמים בסיבובים שבין מצפה רמון ואילת. אף שהקרוז מפגינה התנהגות בטוחה ומרוסנת, היא אינה מיועדת לנסיעה במהירות גבוהה, ותחושת הציפה הלא נעימה שהיא מפגינה בסיבובים תגרום לרוב הנהגים להוריד את הרגל מהגז ולחזור ליהנות מהנוף במהירויות שפויות יותר.

בסוף נסיעת המבחן בטיילת באילת הקרוז מוקפת בנופשים. ואנחנו, שיושבים בתוך תא הנוסעים הממוזג מסיקים מסקנות: אפשר לומר שהקרוז תצליח בשוק הרכב הישראלי. מדובר במכונית גדולה, נוחה ומרווחת, שיכולה להתחרות בכבוד על הובלת קבוצת שווי השימוש השנייה.

אך מלבד זאת חשוב לציין שהקרוז גם ממחישה היטב את העיוות שבשיטת קבוצות שווי השימוש; הסיבה שהיא מצליחה בעצם להציג יתרונות על פני מתחרותיה היא כי מדובר במכונית שהיתה צריכה לעלות לצרכן הסופי יותר כסף, משום שהיא שייכת לקבוצת שווי שימוש גבוהה יותר והיבואנית כנראה נאלצה לתמחר אותה בזול, כדי שתוכל להיכלל בקבוצה. בכל אופן, הרווח כאן הוא של הצרכן.