הכלכלה הפלסטינית: הפועלים חוזרים

הפועלים הפלסטינים חוזרים לעבודה בישראל. הדבר עולה בבירור מהנתונים: אם ב־2006 עבדו באופן רשמי בישראל כ־27 אלף פועלים מהשטחים, הרי השנה מספרם עולה על 50 אלף. אמנם קיים עדיין מרחק גדול מהמספרים של שנות השיא - לפני עשר שנים ויותר - אז עבדו בישראל יותר מ־200 אלף פלסטינים (עם ובלי רישיונות). עם זאת, המגמה ברורה: הפלסטינים חוזרים. בינתיים מדובר כמובן רק בפועלים מיהודה ושומרון ולא מעזה הסגורה לחלוטין. על רקע זה מורגשת בתקופה האחרונה ירידת מה בשיעורי האבטלה בגדה.

יתרון כלכלי או סכנה ביטחונית

למי טובה חזרת הפועלים - למשק הישראלי, לפלסטינים, ואולי לשני הצדדים? כבר לפני חמש שנים החליטה הממשלה בראשות אריאל שרון להפסיק לחלוטין עבודת פועלים מהשטחים בישראל. הוקצבו לכך ארבע שנים. מאז התקבלו בישראל החלטות שנועדו לצמצם במידה ניכרת גם את מספרם של העובדים הזרים בארץ (שמספרם נאמד עתה ב־250 אלף - כמחציתם ללא רישיון). התוצאה ברורה: כאשר מצמצמים את מספר העובדים הזרים - עולה הלחץ להעסקת פלסטינים.

על פי דו"ח שהכין הכלכלן הפלסטיני הוותיק הישאם עוורתאני ממכללת אל־נג'אח בשכם, העסקת פועלים פלסטינים מקנה יתרונות גדולים למעסיק הישראלי (אך כמובן לא לפועלים עצמם): הפועל הפלסטיני זול יחסית; אפשר לשכור אותו לעבודה זמנית ולפטר אותו בקלות; הוא נייד, כלומר המעסיק יכול להעבירו ממקום למקום; התקשורת איתו קלה יותר מאשר עם פועל סיני או תאילנדי; והעיקר: הפועל הפלסטיני הולך הביתה בתום יום העבודה ואין לגביו בעיות חברתיות. הוא ומשפחתו אינם מהווים מעמסה על מערכות החינוך, השיכון והרפואה של ישראל.

פועלים פלסטינים ליד גדר ההפרדה. מרוויחים יותר בישראל צילום: אי פי אי

החיסרון הידוע והמוכר של העסקת פלסטינים הוא הסכנה הביטחונית. בחוברת בנושא השלום הכלכלי, שפרסמו לאחרונה עדי אשכנזי וברק גרינאפל ממרכז פרס לשלום, הם כותבים שזה כמה עשורים לא בוצעו פיגועי טרור על ידי פועלים פלסטינים בעלי אישורים. זאת, למעט מקרים בודדים, שהרקע שלהם היה אישי או פלילי ולא לאומני. הם מציינים ש"על פי נתוני השב"כ, מתחילת האינתיפאדה השנייה לא בוצע אף פיגוע על ידי מי שהחזיק ברישיון עבודה בישראל".

לפיכך, אם אכן הסכנה הביטחונית מצדם של פועלים פלסטינים נמוכה ביותר, כדאי מאוד למשק הישראלי להעסיקם, במקום להעסיק את העובדים הזרים. יתרון נוסף של הפלסטינים: השכר שהם מקבלים נשאר כאן והם קונים בו תוצרת ישראלית לרוב. זאת לעומת הזרים ששולחים את שכרם לסין או לרומניה.

הבדל של 58 שקל ביום

כדאיות העבודה בישראל עבור הכלכלה הפלסטינית ברורה: חרף כל הסיוע ותוכניות הפיתוח, המשק הפלסטיני אינו מסוגל, בטווח הנראה לעין, לייצר מקומות עבודה ולספק תעסוקה לכל דורש. נוסף על כך, הפער ברמות השכר בין ישראל לשטחים הוא דרמטי: הפועל הפלסטיני מרוויח בממוצע בישראל 142 שקל ליום עבודה, לעומת 84 שקל ליום עבודה בגדה ו־62 שקל בעזה.

מקובל לחשוב ששגשוג כלכלי פלסטיני הוא בסופו של דבר גם אינטרס ישראלי מובהק, ודוברים ישראלים, ובכללם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אף התייחסו לכך לאחרונה. הסיבה לכך היא שאבטלה, מצוקה ועוני משפיעים לרעה על יציבות השלטון ודוחפים לקיצוניות. על רקע זה מאוחדים כלכלנים ישראלים ופלסטינים בצורך להקל עתה על הפועלים הפלסטינים שמבקשים לעבוד בישראל.

צריך ואפשר לייעל את הליכי המעבר וקבלת הרישיונות, לשפר את התיאום הביטחוני ולמנוע תופעות של תיווכים יקרים וסחטנות. הגישה הישראלית צריכה להיות שעבודת הפועלים הפלסטינים בישראל כדאית ביותר לשני הצדדים.