שלמה רודב, איש הדממה

המעלית במגדל המשולש של מרכז עזריאלי עשתה את דרכה במהירות לקומה ה־27, קומת ההנהלה של בזק. ערן יעקבי, אנליסט תקשורת בלידר שוקי הון, היה הראשון מבין האנליסטים המסקרים את תחום התקשורת שהוזמן לפגישה בארבע עיניים עם יו"ר בזק החדש שלמה רודב. במהלך השיחה ביניהם דיבר רודב בפתיחות על הבעיות של בזק, הקשיים, האתגרים. "רודב מאוד הרשים אותי", מספר יעקבי, "איך שהוא נגע בכל הנקודות הבעייתיות של החברה ושם אותן על השולחן".

מה דעתך על מניית בזק:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

"לקבוצת בזק יש כוח אדיר", אמר רודב ליעקבי באותה פגישה, "אבל הכוח הזה אינו מנוצל. בזק לא עובדת וחושבת כקבוצה. אני יכול ללמד את האנשים כאן לעשות את זה". "הוא באמת עשה את זה", אומר היום יעקבי, "השינוי בבזק חד וברור".

הפגישה עם יעקבי נערכה כמה חודשים לאחר שבעלי השליטה בבזק, קבוצת סבן־אייפקס־ארקין, מינתה את רודב ליו"ר פעיל כדי שיעשה סדר בבלגן ששרר בחברה אחרי התפוצצות פרשת האופציות שקיבל המנכ"ל הקודם, יעקב גלברד. בעלי השליטה חיפשו אדם שיחזיר למערכת את השקט הדרוש ויפעל לשיקומה של החברה ולשינוי התרבות הארגונית שלה. הם מצאו את רודב.

השינוי שהביא איתו רודב מתחיל במבנה חדש שיצר: בניגוד ליו"רים קודמים, שהשאירו את הבמה למנכ"ל, רודב הוא היום הדמות הדומיננטית בבזק. רודב לקח על עצמו תפקיד של יו"ר פעיל, מעין מנכ"ל־על של כל קבוצת בזק ואיש הקשר לבעלים. הוא ריכז בידיו סמכויות ואחריות, שלח הביתה בכירים מתקופת גלברד, פירק את מחלקת האסטרטגיה שהאחרון הקים - ולקח את כל הנושא האסטרטגי תחת חסותו. אצל רודב, לא מדובר בעיסוק צדדי של יו"ר ייצוגי, אלא בעבודה יומיומית במשרה מלאה. תחתיו פועלים היום ארבעה מנכל"ים: מנכ"ל בזק אבי גבאי, מנכ"ל בזק בינלאומי איציק בנבנישתי, מנכ"ל פלאפון גיל שרון, ומנכ"ל yes רון איילון.

רודב מנצח מלמעלה על כל התזמורת, ועד כה היא מפיקה צלילים נעימים. המודל החדש זוכה להערכה רבה, שמיתרגמת גם למספרים בבזק ובחברות־הבנות שלה. בזק הצליחה לייצר ערך מרשים לבעלי המניות שלה, שוודאי מחככים כיום את ידיהם בהנאה עם עוד דיבידנד של מאות מיליונים שנכנס לכיס.

"הבעלים של בזק מרוויחים כסף רק בזכות זה שהם הביאו את שלמה רודב לשם, לא בזכות אחרים", אומר איש העסקים אליעזר פישמן, המיודד מאוד עם רודב זה שנים. "הוא אדם חריף, הגון ועושה עבודה מצוינת בבזק".

"אני חושב שהוא בהחלט בנה שם חברה למופת", אומר גם מנכ"ל פרטנר לשעבר עמיקם כהן, גם הוא מיודד עם רודב ואחד האנשים שהמליצו עליו לתפקיד. "הוא אחד המנהלים היותר טובים שאני מכיר, איש שקט שלא אוהב להיחשף, מאוד רציני, מאוד תכליתי, איש עבודה שיודע מה הוא עושה. שלמה הוא מאוד דעתן, ישיר, אין אצלו בולשיט".

שלמה רודב ועמיקם כהן צילום: רונן טופלברג

"בכל דבר שקשור להובלת מערכת הוא הכי טוב שיש", אומר גם מאיר שמיר, שנמצא עם רודב בקשר טוב. "הוא מנהל מדהים, שיודע לנהל אנשים, אוטודידקט שנכנס לנושא ולומד אותו לפרטי פרטים. הכל אצלו מתוכנן ומסודר, הוא יודע לעבוד לפי יעדים ולתת לאנשים לידו את התחושה שחייבים לנצח".

הכל שקט בכל החזיתות

השינוי שהנהיג רודב בבזק אינו מתבטא רק במספרים אלא גם בהתנהלות מול התקשורת, שעיקרה שמירה על פרופיל נמוך. זה מתאים לא רק לאסטרטגיה של החברה, אלא גם לאופיו של רודב. הוא איש מופנם, מדוד, צנוע וקורקטי, שאינו מרבה במילים ומתרחק מחשיפה תקשורתית. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, כאשר בזק ערכה מסיבת עיתונאים חגיגית לרגל המיתוג המחודש שלה, היה צריך לשכנע אותו לעלות לבמה לדבר. הוא מעולם לא התראיין, וגם הפעם סירב בנימוס.

מפתיע למדי לגלות כי אשתו השנייה מירב היא דווקא אשת יחסי ציבור (בעבר היתה דוברת חברת מקורות). רודב רחוק מאוד מלהיות טיפוס מוחצן. הוא לא אחד שמסתחבק בקלות, ואינו מרבה ללכת לאירועים מתוקשרים. מכריו מספרים שהוא מייחס חשיבות למה שכותבים עליו בעיתונים, אבל לא יחפש את התמונה שלו בעיתון או את הכותרת. לדבריהם, לא האגו הוא מה שמניע אותו.

אופי ההתנהלות הזה ממשיך גם מול הרגולטור. "בתקופה של גלברד", אומר יעקבי מלידר, "היו מאבקים צעקניים מול הרגולטורים השונים, בעיקר משרד התקשורת. העניין הזה נפסק מאז ששלמה נמצא בבזק. זו אחת הגדוּלות שלו - אתה לא שומע על מאבקים גלויים או הכפשות הדדיות, פשוט שקט מוחלט".

"מאוד התרשמתי מהאיש ומסגנונו", אומר גם שר התקשורת לשעבר אריאל אטיאס, כיום שר השיכון. "שלמה אמר לי: 'תשכח ממה שהיה קודם. אנחנו לא בקטע של מאבקים. אני אנסה לשכנע אותך בכל דבר שאני אחשוב שאתה טועה בו, אבל דע לך שאחרי שהחלטת - אנחנו לא נצפצף על הרגולטור. הסיפור הזה נגמר'. אני חושב שזה עשה טוב לבזק ועשה טוב לו. התקשורת לא היתה חלק מסגנון העבודה, בדיוק ההפך מהסיבוב הקודם של ההנהלה".

אריאל אטיאס צילום: עמית שעל

השקט הזה נשמר גם בהתנהלות עם ועד העובדים, שבניגוד לתקופות קודמות, בהן נקט בצעדים מיליטנטיים מול ההנהלה, כמעט שלא נשמע כיום. "מיום שרודב נכנס לתפקיד הוא הודיע ושידר שהסכמים צריך לכבד - עד התו האחרון", אומר יו"ר ועד עובדי בזק שלמה כפיר. "נפגשתי איתו כמה פעמים. הוא אדם חביב ונעים הליכות. גם כשיש חילוקי דעות הוא משתדל שלא להגיע לפסים אישיים, הוא מאוד קורקטי ביחסים מול העובדים. הוא עובד בצורה הכי נקייה שאפשר, לטוב ולרע, בלי קומבינות או עיגול פינות. הוא אדם ישר מאוד שמנסה להיות ענייני בכל נושא".

על רקע זה אפשר אולי להבין את המהלך שנקט רודב ביולי 2008, ושזכה לביקורת שלילית, כששלח את חברי ההנהלה הבכירה לבדיקת פוליגרף. זה קרה אחרי שתוכנם של דיונים פנימיים בהנהלת בזק בנוגע לפעילות מול הממונה על ההגבלים העסקיים בעניין yes דלף לתקשורת. חלק מהבכירים התמרמרו מהצעד הכוחני, שהביא איתו גם טורי פרשנות עוקצניים בעיתונים.

"מה, לא מספיק לו שמנהלים אומרים שזה לא הם? זה סוג של הבעת אי־אמון שמביאה איתה בעיקר סיקור שלילי בתקשורת ולא משיגה שום תוצאות. פשוט טעות", אומר גורם המכיר את התנהלות החברה. רודב, מצדו, האמין בנכונות המהלך כחלק מהנסיון לעשות שינוי בתרבות הארגונית בבזק. אקט של מנהיגות, אם תרצו.

"זה לא פשוט להשרות שקט בארגון בהיקף כזה, עם ועד עובדים חזק ועם כל ההיסטוריה שלו", אומר אטיאס. "הם בנו מודל חדש של ניהול בקבוצה, וזה משהו שהיה צריך להפעיל אותו בזהירות, בלי לדרוך על אף אחד. אני חושב שהם עשו את זה יפה. זה אמנם אילץ אותי לפעמים להיפגש גם עם רודב וגם עם גבאי באותו נושא, אבל בסיכומו של דבר, מאוד הערכתי את דרך הפעולה שלו".

היה פעמיים בכיתה י'

רודב, יליד 49' (ב־27 באוקטובר יחגוג את יום הולדתו ה־60) גדל במרכז תל אביב. אמו היתה מורה, אביו כימאי שגם לימד את המקצוע בעירוני א'. רודב למד בבית הספר היסודי דובנוב, ולאחר שהמשפחה עברה לשכונת רמת חן ברמת גן החל את לימודיו בתיכון בליך הסמוך.

הלימודים לא ממש היו בראש מעייניו של רודב הצעיר, שהביא הביתה תעודה עם ציונים גרועים כמעט בכל המקצועות. הוא עף מהתיכון היוקרתי, ונאלץ לחזור על כיתה י'. הוא עבר לחיפה, שם התגורר בפנימייה הצבאית ולמד בתיכון הריאלי שלידו. איתו בכיתה למד אודי אנג'ל, חתנו לשעבר של יולי עופר. לימים ייפגשו השניים שוב כאשר משפחת עופר תרכוש מידי שאול אייזנברג את החברה לישראל, שבה היתה לרודב אחזקה.

אנג'ל ורודב שומרים עד היום על קשר, אלא שבעוד שאנג'ל הגיע לקו הגמר בריאלי, רודב לא החזיק מעמד. אחרי שנתיים, בסוף כיתה י"א, הוא שוב הועף מהתיכון. "הלימודים פשוט לא היו בראש שלו", מספר אדם שהכיר אותו אז. רודב חזר לתל אביב, סיים בגרות בעירוני ט' והתגייס לצבא.

הוא שירת בסיירת גולני, יצא לקורס קצינים והיה סמ"פ בפלוגה הרובאית בגדוד 13. אחרי השחרור למד כלכלה באוניברסיטת תל אביב, עבד בבנק לאומי ככלכלן ופקיד אשראי, ואז החליט לנסוע ללמוד מינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בזמן הלימודים עבד כמאבטח באל על ובמשלחת הרכש של משרד הביטחון בניו יורק. ב־77' חזר לארץ והתחיל לעבוד כמנהל התכנון בחברת ק.א.ל מטעני אוויר, שבדיוק הוקמה. אחרי כשלוש שנים בחברה אחד ממכריו סידר לו ראיון אצל חתנו של איל ההון שאול אייזנברג, יונתן זוכוביצקי, שכיהן יחד עם מיקי אלבין כמנהל הפיננסי של הקבוצה. "יונתן ראה שיש לו יכולת אנליטית ולקח אותו לעבודה בתור עוזר שלו", מספר אדם שהיה אז בקבוצת אייזנברג. "הוא למעשה הכניס אותו לקבוצה, נתן לו את ההזדמנות של החיים שלו ולימד אותו לעבוד".

בקבוצת אייזנברג פגש רודב את האיש שישפיע על עתידו העסקי יותר מכל אחד אחר. רוני גת, הצעיר מרודב בחמש שנים, מונה בתחילת שנות השמונים לעוזרו של מיקי אלבין. השניים התיידדו, הפכו לחברים קרובים, וזכו לכינוי "נערי אייזנברג". לימים יהפכו ה"נערים" לאנשי עסקים ממולחים, שיעשו בצוותא עסקים. "הם תמיד השקיעו 50-50", אומרים בשוק על השניים, מה שעזר כנראה לשמור על מערכת יחסים טובה ויציבה לאורך כ־30 שנה. לפני כ־15 שנה השניים גם עברו יחד מרמת אביב לסביון, והווילות שלהם נמצאות במרחק רחוב אחד בישוב היוקרתי.

אליעזר פישמן צילום: עמית שעל

יוצאים לדרך חדשה וירוקה

בשנת 84', לאחר שאייזנברג חשד בזוכוביצקי ואלבין שניהלו עסקים על חשבונו, הוא הדיח אותם מהקבוצה. במקומם הוא הביא לחברה את בנו ארווין אייזנברג, ואת גיסו יגאל דיאמנט. גת ורודב היו כפופים להם, ובעצם ניהלו בפועל את התחום הפיננסי בקבוצה. בשנת 90' החליטו החברים הקרובים לפרוש יחד מהקבוצה ולפנות לעסקים פרטיים. הם שכרו משרדים מאליעזר פישמן במטה שלו במגדל רסקו, והחלו לתת שירותי ניהול וייעוץ פיננסי. "אנחנו מכירים מתחילת שנות השמונים, מהתקופה שהוא היה אצל אייזנברג", מספר פישמן. "כבר אז התרשמתי משלמה שהוא קנון, זה לא שהוא נעשה כזה גדול רק עכשיו. אחרי שהם יצאו מקבוצת אייזנברג הם קיבלו אצלי אכסניה במשרדים, ומדי פעם עזרו לי קצת בעבודות".

השניים נשארו בקשר טוב עם ארווין אייזנברג, שאף מינה את גת ליו"ר יצרנית המשקאות הקלים יפאורה־תבורי, שהיתה אז בשליטת החברה לישראל. במקביל, הם החלו לייצג בארץ את בנק ההשקעות האמריקאי קידר פיבודי, ייעצו לחברת החשמל לקראת הנפקה בארה"ב ובנו את התוכנית העסקית ללווין עמוס. תוך כדי, הם החליטו להתרחב גם להשקעות, והקימו חברת השקעות בשם טורל קראון עם שותפה יפנית.

חלק מההשקעות עשו רודב וגת עם פישמן, שנהפך לחבר קרוב ולשותף. עד היום, מספרים בשוק, הקשר בין פישמן לרודב קרוב ביותר. "כל משבר שפישמן נמצא בו, צוות החירום באופן אוטומטי הוא שלמה רודב", מספר גורם בשוק. "זה אומר שהוא סומך עליו גם ברמת האינטגריטי וגם במישור המקצועי. פישמן חושב שהוא יודע להביא פתרונות טובים".

העסקה הראשונה של השלושה ביחד היתה בשנת 92', כשרודב, פישמן וגת השקיעו בפרויקט שנחשב אז למיזם האנרגיה הירוקה הגדול בארץ - תחנת כוח הידרו־אלקטרית על נהר הירדן, סמוך לקיבוץ כפר הנשיא. מיזם סביבתי אחר שבו היו שותפים היה הקמת מכון טיהור מי שופכין באזור עין כרם בירושלים. רודב וגת השקיעו בפרויקט באמצעות חברת וסט מנג'מנט, שבה היו שותפים גם פישמן והחברה לישראל. "שלמה היה הרוח החיה מאחורי הפרויקט", אומר עמוס מר־חיים, שהיה אז סגן יו"ר החברה לישראל, תחת שרביטו של אייזנברג הבן. "הוא עבד כמו שד, בחריצות, במסירות ובחוכמה. הוא עבד יומם ולילה באופן מעורר השתאות. הנחישות והחריצות הללו שבו את לבי. למעשה, הוא עושה את אותו הדבר כיום בבזק".

הנושא הסביבתי וההתעסקות בתחום המים הביאו את רודב גם לעמותת אדם, טבע ודין שבה הוא חבר זה כמה שנים. בשנת 2002 הוא אף החל לכהן בוועד המנהל של העמותה, למשך שנתיים. "אין אצלנו בוועד המנהל אנשי עסקים, והוא הביא איתו זווית ראייה קצת אחרת של חשיבות יצירת הדיאלוג בין העמותה למגזר העסקי", מספרת מנכ"לית העמותה, עו"ד ציפי איסר־איציק. "הוא איש עם הרבה ניסיון וחוכמת חיים. הוא פשוט מענטש".

אקזיט של 200 מיליון שקל

הקפיצה הגדולה ביותר של רודב וגת היתה כאשר אייזנברג מכר להם במרץ 96' את אחת מהחברות־הבנות של החברה לישראל, ספנות ואספקה. העסקה בוצעה במימון בנק לאומי, ולאומי ושות', חברה־בת של הבנק, הצטרפה אליה כשותפה (46%). לצורך הרכישה הקימו לאומי ושות', רודב וגת חברה בשם מריז, שקיבלה תמורת כ־170 מיליון שקל את השליטה ביפאורה־תבורי, בחברת קירור ואספקה שייבאה דגים ובשר והחזיקה בנדל"ן בכמה מוקדים בארץ, ביצרנית הצ'יפס תפוגן ובחברת מקס, שהחזיקה אז ב־12% ממניות החברה לישראל.

בסוף 98' נאלצה לאומי ושות' למכור את אחזקותיה במריז לפי הוראות חוק הבנקאות. רודב וגת, עם בנק לאומי, הקימו אז את נימפיאה, שרכשה את מניות מריז. תוך כדי, רכשו רודב וגת עוד מניות של החברה לישראל, בסכום המוערך ב־110 מיליון שקל.

בשנת 99', לאחר שכבר הכניסו לכיסם עשרות מיליוני שקלים מחלוקות דיבידנדים ולאחר שאייזנברג מכר את החברה לישראל לאחים עופר (בלי לשתף אותם בסוד העניין), הדהימו רודב וגת את השוק כאשר מכרו לבנק לאומי את מניות החברה לישראל שהחזיקו (כ־19%) בכ־515 מליון שקל, מה שהכניס לשניים כ־200 מיליון שקל ברוטו ונחשב אז לאחד ה"סיבובים" המוצלחים בשוק.

המהלך גרר איתו גם ביקורת: "רכושו של רודב נובע מזה שהוא הוציא מקבוצת אייזנברג נכסים בשווי נמוך", טוען גורם שעבד בעבר בקבוצת אייזנברג. "הוא וגת ניצלו את העובדה שהאנשים שהיו שם באותה תקופה לא ידעו להעריך את הנכסים. הם ניצלו את האמון שנתנו בהם והצליחו לרכוש נכסים בחסר, שאת חלקם מכרו אחר כך ברווח מאוד גדול". לדברי גורם נוסף, "הם היו גם הקונים וגם אלה שבנו את העסקה, זו היתה הבעיה. היו להם יחסים מיוחדים עם ארווין אייזנברג. הם ידעו איך הוא מתנהל ואיך לנצל את המצב".

את הביקורת הזו צריך לקרוא בהסתייגות - פיננסייר טוב הוא מי שיודע לקנות בזול ולמכור בזמן וברווח מרשים. "שלמה ורוני קנו את הנכסים יותר מחמש שנים אחרי שכבר יצאו מהקבוצה", אומר מנגד אדם המכיר את העסקה. "באו אליהם עם עסקה מסוימת שהיתה בה בעיה. הם הסבירו שאפשר לבנות את העסקה אחרת לגמרי, כך שתכניס הרבה יותר כסף לחברה לישראל. הם בנו לאנשים שבאו אליהם הזדמנויות עסקיות ואמרו להם שהם יכולים למכור לכל אחד אחר אם יציעו להם יותר - ואם לא יימצא קונה, הם מוכנים לקנות. בכלל, הם לא אנשים שמחפשים לעשות את העסקה הטובה ביותר, במחיר האופטימלי, אלא תמיד בונים עסקאות שיהיו טובות לכל הצדדים בנקודת הזמן הספציפית שבה נעשית העסקה".

סיבוב כושל בהייטק

כיום מחזיקים רודב וגת בבעלות מלאה, חצי־חצי, בספנות ואספקה (שאותה מחקו בשנת 2002 מהמסחר בבורסה), ובאמצעותה הם שולטים על חברת קירור אחזקות (65%), הנסחרת בבורסה לפי שווי של כ־367 מליון שקל. המזון והמשקאות הם, כאמור, עיקר פעילות החברה, המחזיקה בין היתר בתפוגן, במבשלות בירה ברומניה ומעל לכל ביפאורה־תבורי, החולשת על מותגים מובילים כגון מי עדן, תפוזינה, ספרינג, RC קולה, שוופס ועוד.

במהלך השנים נחשב גת לרוח החיה מאחורי החברה, זה שמתעסק יותר בצד האופרטיבי והשיווקי, בעוד שרודב נמצא מאחורי הקלעים. "הוא בעל יכולת אנליטית מעבר לרמה המקובלת אצל אנשי עסקים", אומר גורם בשוק. "הוא בעל ראש יצירתי, בעיקר בתחום הפיננסי, ואוהב ומסוגל להתמודד עם אתגרים אינטלקטואליים".

כבר בסוף שנות התשעים ניסו רודב וגת להרחיב את עסקיהם בתחום המזון כאשר חברו לדיוויד פדרמן כדי לרכוש איתו את חלקו של מיכאל שטראוס בעלית, מהלך שלא צלח. בשנת 2002 בחנו את האופציה לרכוש את מחלבות טרה, אך החליטו בסוף לוותר. כאשר רשת קלאבמרקט קרסה הם הגישו הצעת רכישה, אך לא זכו.

עוד תחומים עניינו אותם, והשניים בחנו לא מעט עסקאות. ב־99' הגישו לצדיק בינו הצעה לרכוש מידיו את חברת הדלק פז ב־375 מיליון דולר, אך נענו בשלילה. הצעה אחרת שהגישו, לרכישת חברת התרופות תרו, לא צלחה גם היא. גם מיזם נסיוני של התפלת מי ים על גבי אוניות, שאותו ניסו לקדם עם קונצרן כלל, לא עלה יפה.

בתחילת המילניום, כאשר ענף ההייטק היה השקעה הבולטת ביותר בשוק, הקימו השניים גם זרוע בתחום, שבמסגרתה השקיעו עשרות מליוני שקלים בכמה חברות, שרובן נסגרו עם התפוצצות הבועה. השניים הפסידו לא מעט כסף מהניסיון הכושל. רודב אף הקים בעצמו חברת סטארט־אפ בשם איניריו, שעסקה בפיתוח שירותים מבוססי מיקום לסלולר. במשך תקופה מסוימת הוא ניהל אותה ממשרדיה בכפר סבא, ולצורך כך פרש מתפקידו כיו"ר ספנות ואספקה. "המיזם הזה כנראה הקדים את זמנו, ולכן נכשל ונסגר", מספר גורם בשוק.

עושה סדר ונקיון בגילת

גם בתחום התקשורת ניסו רודב וגת להשיג דריסת רגל: ב־2006 הם כמעט רכשו מידי פישמן את השליטה בקווי זהב. ההצעה שלהם עמדה על 290 מיליון שקל, העסקה כבר נסגרה, אולם אז הגיע שאול אלוביץ' ונתן הצעה גבוהה יותר. אלוביץ' רכש את השליטה בחברה והפך אותה לימים ל־012. באותה תקופה פורסם גם כי השניים מעוניינים לרכוש את מניות השליטה בחברת הסלולר פרטנר, והם אף גיששו מול הבנקים שהחזיקו במניות חברת הכבלים הממוזגת (HOT) לגבי האפשרות לרכוש מהם את החברה.

רודב ואלוביץ' צילום: רונן טופלברג

הנסיונות של רודב להיכנס לעולם התקשורת הגיעו לאחר שרכש מעט ניסיון בתחום: בשנת 2003, כאשר חברת הלווינים גילת נקלעה למשבר חריף והגיעה להסדר נושים, בעלי החוב שלה - הבנקים הגדולים, אליעזר פישמן, מאיר שמיר ואחרים - חיפשו מישהו שייכנס לחברה ויבריא אותה. בשוק מספרים כי פישמן היה זה שהעלה את שמו של רודב, שהיה מקובל על כולם. "נכון, הייתי אחד מהממליצים להביא אותו לגילת, וזה בהחלט הוכיח את עצמו", אומר היום פישמן.

רודב התמנה ליו"ר החברה ואורן מוסט למנכ"ל. המטרה שלהם היתה לשקם את החברה מטראומה קשה. שמיר, שהיה האחראי על תפעול החברה מצד בעלי החוב, מספר: "רודב נכנס לחברה מיד לאחר הסדר פיננסי שנעשה בה בעקבות חוב של יותר מחצי מיליארד דולר. הוא היה צריך להוביל חברה שכל מי שהתעסק איתה, מבחוץ או מתוך החברה, נפגע או ויתר על משהו. זו היתה משימה לא פשוטה. לגילת היו יותר ממאה חברות־בנות בעולם, חלק גדול מהן היה צריך לסגור או לעשות בהן סדר. היה צריך לפטר חלק מהעובדים ולגרום לצוות שנשאר להרים את הראש ולחזור חזרה לשוק. את כל זה הוא הוביל בהצלחה".

גורם אחר בשוק מספר כי "שלמה עסק בעיקר בבנייה מחדש של גילת בשוק ההון מול השחקנים השונים בארץ ובחו"ל. זו חברה שאחרי שאנשים בארץ ובחו"ל עמדו בתור כדי להלוות לה כסף ולעשות איתה עסקים - כולם הפנו לה עורף, היה אובדן אמון טוטאלי. שלמה שיכנע את בעלי החוב להמיר חוב במניות, מה שעזר לחיזוק מבנה ההון של החברה. יש לו יכולות טובות לעבוד עם בעלי מניות ולנהל דירקטוריון, בתנאי שבעלי המניות והדירקטורים מוכנים לקבל את סגנון הניהול שלו - מאוד צנטרליסטי, לא הכי סובלני. הוא קובע את האג'נדה ורץ איתה. גילת התנהלה בעבר כמו חברה משפחתית, שבה כולם היו חברים של כולם. שלמה בא מתרבות אחרת לגמרי, וכל זה נפסק באחת".

גילת לוויינים צילום: צביקה טישלר

בשנת 2004 נכשלה גילת בניסיון לרכוש את חטיבת הלווינים של מתחרתה יוז, שבבעלות רופרט מרדוק. מוסט פרש מהחברה, ורודב נכנס לתפקיד המנכ"ל. "אז הוא לקח על עצמו גם אחריות אופרטיבית, מה שהוא לא עשה קודם", מספר הגורם. "עד אז הוא לא ממש ניהל אופרציות כי בטבע שלו הוא פיננסייר. במובן הזה, גילת היתה תרגול לקראת בזק".

תאונה טראגית בכניסה ליהוד

ב־2005 נמכרה גילת לקרן יורק, ורודב פרש וחזר לעיסוקים המשותפים עם גת. הוא עדיין שומר על קשר טוב עם שמיר מאז הפעילות המשותפת, שבמהלכה נחשף האחרון לטוטאליות של רודב בעבודה. "המחויבות של שלמה לעבודה מביאה לפעמים למצבים אבסורדיים", מספר שמיר. "אתה מסיים ישיבה איתו בתשע או עשר בערב, ואז כשאתה חוזר בשמונה בבוקר למשרד אתה רואה שהוא שלח לך מייל בשתיים וחצי בלילה. כשאתה מרים אליו טלפון בשעה הזו הוא כבר עונה מהצד השני. לא ברור לי בדיוק מתי הוא מספיק לישון".

בדומה לשמיר, מכרים נוספים של רודב מגדירים אותו כוורקוהוליק. אחרים אומרים שהוא פשוט "אוהב לעבוד עם שולחן נקי. שולחים לו פרוטוקול ואחרי חמש דקות יש כבר הערות. אתה שולח לו מייל ואתה מקבל תשובה מיידית. הוא עובד ולומד מהר, הוא מסודר ויעיל".

מצד שני, מספר מכר שלו, הוא גם "יודע לעצור כשצריך ולצאת לחופש. לקחת את האשה והילדים לטיולים, בעיקר במקומות אקזוטיים ויוצאי דופן". מכריו מספרים כי הוא איש משפחה שאוהב גם לבלות בבית. במסעדת קיוטו בהרצליה, שם עבדה בתו הבכורה כמארחת, מספרים כי היה עוצר בימי שישי בערב לקחת טייק אווי של סושי למשפחה. יש לו שתי בנות מנישואיו הראשונים לאדריכלית ספי רודב המנוחה, ובן צעיר מהנישואים השניים למירב.

רודב התאלמן בנסיבות טרגיות ביום נורא אחד בסוף אוגוסט 97'. באותו בוקר יצאה ספי רודב במכונית הוולוו שלה מהווילה של המשפחה בסביון, שאותה תיכננה ועיצבה בעצמה במלוא כישרונה. סמוך לצומת הכניסה ליהוד התנגש סמיטריילר במכוניתה. מכרים מספרים כי היא בדיוק שוחחה בטלפון עם אחת מבנותיה, שהיתה עדת שמיעה לתאונה המחרידה. רודב נפצעה אנושות ומתה בבית החולים שיבא. מכר של המשפחה מספר כי אחת העדויות לטראומה שגורר איתו רודב היא בקשתו מבנותיו שייסעו רק בג'יפים, הנחשבים בטוחים יותר.

"שלמה עבר משבר קשה ביותר בעקבות מותה של אשתו", אומר אדם שעבד איתו, "אבל העוצמה האישית שלו כל כך גדולה, שזה לא השפיע על הפעילות השוטפת שלו. הוא יודע לעשות הפרדה ברורה בין החיים האישיים לעבודה".

לצד שקיעתו של רודב בעבודה ובשגרת חייו הוא דאג להנציח את אשתו המנוחה באמצעות פרס על שמה, המוענק מדי שנה לסטודנט במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. שווי הפרס כ־10,000 שקל. "זה הפרס הנחשב ביותר בבצלאל לפרויקט גמר מצטיין", אומר ראש המחלקה לארכיטקטורה בבית הספר, פרופ' צבי אפרת. "שלמה עושה את זה במסירות מדי שנה. הוא גם מעורב בפרויקטים, רואה את ההגשות ושותף בבחירה. הוא איש מאוד נעים ונבון, תרבותי, לא דברן גדול אבל תמיד קשוב ומתעניין. אתה רואה שהוא לא עושה את זה כדי לצאת ידי חובה. מאוד חשוב לו להנציח את אשתו".

הדלת בקומת ההנהלה נפתחה

ב־4 בספטמבר 2007 אושר באופן רשמי מינויו של רודב ליו"ר בזק בדירקטוריון החברה. עוד לפני שנכנס לתפקיד החל רודב ללמוד לעומק את החברה. אל משרדו הקודם במטה יפאורה־תבורי במגדל רובינשטיין שבתל אביב החלו להגיע מדי יום חברי ההנהלה של בזק, לפגישות אישיות. "אלה היו שיחות לא פורמליות, על כוס קפה. שלמה ביקש לשמוע על החברה ופשוט ישב והקשיב", מספר גורם הקשור לבזק. "התרשמתי מאוד מהרצינות שלו, מהאופן הלא יהיר שבו הוא נכנס ולמד את התפקיד. זה נמשך גם כשהוא הגיע לבזק. בעוד שבתקופת גלברד הדלת בקומת ההנהלה תמיד היתה נעולה, פתאום הדלת נפתחה. זה לא מסובך לקבוע איתו פגישה".

גורם אחר הופתע לטובה מכך שרודב לא הביא איתו לבזק צי של אנשים מבחוץ. "היו בעבר מנכ"לים שהגיעו עם פמליה משלהם — עוזר אישי, מנהלת לשכה ועוד. רודב בא לבד, ואפילו מינה למנהלת לשכתו מישהי מתוך החברה".

רודב וגבאי עשו יחדיו שינוי בהנהלה, מבני ופרסונלי, ובמסגרת "ניקוי האורוות" פרשו או פוטרו כמה בכירים מתקופת גלברד. רודב וגבאי הביאו לחברה מנהל כספים חדש המשמש גם משנה למנכ"ל, אלן גלמן, שעבד בעבר בפרטנר ובדלק. "זה היה מינוי מצוין. אלן גלמן הוא בעבודה עם שוק ההון בארץ ובחו"ל", מתפייט האנליסט יעקבי מלידר. "הוא, יחד עם רודב, גבאי וההנהלה, אחראים להאצה של בזק במיצוי הפוטנציאל העסקי שלה. החברה נהפכה לפתוחה ושקופה יותר לשוק ההון, ודאי בהשוואה לתקופה הממשלתית ולתקופת גלברד. פתאום אפשר להרים טלפון ולשאול שאלות. רודב אמנם לא בא מהעולם הזה, אבל הוא למד מהר מאוד את העסק. כאילו היה כתוב על הקיר שצריך לעשות עם החברה הזו משהו הרבה יותר גדול, והנה בא מישהו שעושה את זה".

האתגר המקצועי הראשון שרודב נאלץ להתמודד איתו בבזק היה תרחיש האימים שלפיו חוק ניידות המספרים, שנכנס לתוקף בסוף 2007, יגרום לנטישה המונית של לקוחות. בפועל ההר הוליד עכבר, ואובדן הלקוחות עמד על אחוזים בודדים. זה אפשר לרודב להתמקד ביעדים אחרים: הכנסת רשת ה־NGN החדשה, שאמורה להתחיל לפעול בקרוב ולאפשר גלישה במהירות של עד 50 מגה, והקמת הרשת החדשה של פלאפון, שמאז החלה לפעול מסייעת לחברה לסגור את הפערים מול מתחרותיה.

אתגר אחר שעדיין מונח לפתחו של רודב הוא תגובתה של בזק להחלטת בית המשפט שלא לאפשר לה להשתלט על yes ולמזג אותה לתוכה. ההחלטה, שניתנה בחודש שעבר, התקבלה באכזבה קשה בבזק. רודב ניסה להרגיע את אנשיו. "שום אירוע בודד לא יפיל או ירים את בזק", אמר להם.

שאול אלוביץ

יעקבי מלידר מעריך שבזק תשמור על הסטטוס קוו הקיים ב־yes (היא מחזיקה ב־49.8% מהמניות), ובמקביל תדרוש ממשרד התקשורת לקבל הקלות בתחומים אחרים - כמו האפשרות לשווק חבילות תקשורת. גורמים אחרים בשוק מעריכים כי שאול אלוביץ', המחזיק ב־32% ממניות החברה, יאיץ את המגעים עם בעלי מניות המיעוט ועם בזק כדי לרכוש את חלקם ולהשתלט על החברה.

הערכה אחרת היא שאלוביץ' דווקא ינסה ללכת על הפרס הגדול - רכישת השליטה בבזק עצמה. "אלוביץ' רוצה לקנות את בזק, הוא לא הסתיר את זה אף פעם", אומר גורם בשוק. "בהזדמנות ובמקום שהוא יוכל הוא ינסה לקנות אותה, הרי עבור בעלי השליטה הנוכחיים זו בעיקר השקעה פיננסית ולא אסטרטגית. היום הוא ורודב כביכול יריבים, אבל מהר מאוד הוא יוכל למצוא את עצמו עובד תחת אלוביץ'".

רודב, מספרים גורמים בבזק, לא מתרגש מהפרסומים ומהספקולציות בנושא, וממשיך לעבוד קשה ולתכנן את האסטרטגיה והפעילות של בזק. "החברה נמצאת היום כמעט בכל תחום של תשתית בישראל. מהבחינה הזו יש לה הרבה אתגרים, הרבה הזדמנויות והרבה איומים", הוא נוהג לומר לאנשי המטה שלו. על הדרך הוא ממשיך ליהנות משכר בעלות של 3 מיליון שקל בשנה - כסף קטן יחסית לערך שייצר עבור בעלי המניות בבזק. "היום כל בעלי המניות חושבים שרודב היה בחירה מתאימה", מסכמים בסביבת אחד מבעלי השליטה בחברה. "זו היתה החלטה נכונה, ואנחנו רואים את הפירות שלה לאורך זמן".