$
דני רובינשטיין

הכלכלה הפלסטינית: ההצגה חייבת להימשך

הרשות הפלסטינית שכרה אולם תיאטרון ב־4.2 מיליון דולר כדי לכסות על חובות בעל מזנון שברח לאמריקה

דני רובינשטיין 07:4008.12.09

"השארת חובות של מיליונים וברחת? אל תדאג, הרשות הפלסטינית תשלם". כך אומרים במזרח ירושלים על העסקה שבה שכרה הרשות הפלסטינית ל־99 שנים את אולם תיאטרון אל־חכוואתי, ושילמה 4.2 מיליון דולר לכיסוי החובות של בעל האולם שברח לחו"ל.

 

אבו אל־עיז פרייתח הצעיר היה בשנים האחרונות

אחת הדמויות המוכרות ביותר בכל מזרח ירושלים וסביבותיה. נמוך קומה, שמנמן, בעל זקן עבות. עמד משעת בוקר מוקדמת עד מאוחר בערב ליד הקופה הרושמת של מזנון סנדביצ'ים גדול בבניין סמוך לאוריינט האוס מעבר לפינה של מלון אמריקן קולוני בדרך שיח ג'ראח. הסוחרים הערבים בירושלים יודעים לומר שהמזנון של אבו אל־עיז היה העסק המכניס ביותר במזרח העיר ואולי מעבר לה. מאות אנשים, בעיקר צעירים, פקדו את המזנון בכל שעות היום כדי לקנות את הפיתות והנקניקים, את הסלטים ונתחי העוף בגריל - והמזנון התרחב לסופרמרקט ולמסעדה עממית. אבו אל־עיז העסיק עשרות עובדים, והכל דיברו בקנאה על כך שהוא גורף הון.

 

עסק משפחתי

 

הכל היה טוב ויפה עד לפני כמה חודשים. כמו בסיפורים דומים אחרים, אבו אל־עיז נעלם והשאיר חובות של מיליונים. הנושים לא חששו, כי ידעו שמשפחת פרייתח היא אחת העשירות בעיר. אביו של אבו אל־עיז, עלי פרייתח, שמוצאו משכם, בנה לפני שנים את בניין המשרדים הגדול ביותר במזרח העיר בפינה היוצאת מדרך שכם לרחוב סלאח אל־דין. שש קומות של משרדים שמושכרים כולם לעורכי דין, רופאים וסוכני ביטוח. בקומת הרחוב יש שורה של חנויות, בית ספר לנהיגה, משרד נסיעות ונגרייה. ובמגרש שמאחורי הבניין מבנה קולנוע גדול ומוכר שבו תיאטרון אל־חכוואתי. האולם של עלי פרייתח הוא היחיד שהושכר לאירועים ציבוריים במזרח ירושלים, לאחר שבשנים האחרונות נסגרו כל האולמות הציבוריים בעיר. אבו אל־עיז עצמו התחיל את עסקיו בתיאטרון אל־חכוואתי, כשפתח בעודו נער מזנון קטן בחדר הכניסה לתיאטרון. עם השנים לקח ממשפחתו שורה של חנויות בבניין, והפך אותן למזנון המצליח.

 

אחרי שהתברר שאבו אל־עיז הפסיד כסף רב בעסק כושל בירדן וברח לאמריקה, פנו הנושים למשפחה. אז גילו שהאב עלי פרייתח, שמת לפני שנים אחדות, הקדיש לפני מותו את כל רכושו לוואקף המוסלמי. במילים אחרות, אי אפשר למכור אותו כדי להחזיר חובות. מתברר שבנסיבות מסוימות הוואקף יכול לשמש מקלט לאי־תשלום מסים וחובות. האם גם במקרה זה?

 

גם אל־כורד רוצה עזרה

 

במסורת המוסלמית ישנם שני סוגי ואקף (הקדש). ישנו ואקף כללי (ח'יירי) שבו בעל הרכוש מקדיש אותו לטובת הציבור; כלומר עזרה לעניים, בניין מסגדים ובתי ספר. ויש גם ואקף משפחתי (אהאלי) שבו הבעלות על הרכוש עוברת אמנם לוואקף לעולמי עד - אבל ההכנסות מהרכוש ממשיכות להיות של המשפחה.

 

הנושים של אבו אל־עיז פנו לרשות הפלסטינית ברמאללה וביקשו עזרה, ואחרי מו"מ ממושך הסכימה הרשות לשכור את אולם תיאטרון אל־חכוואתי מהוואקף ל־99 שנים ולשלם עבור השכירות 4.2 מיליון דולר. הכסף שימש להחזרת החובות. את המזנון תפסה בינתיים משפחת אל־מרקה, הידועה בכוחה הרב בעיר, והיא מפעילה אותו באותה מתכונת מצליחה.

 

שמע על כך עלי אל־כורד, חלפן הכספים משער שכם (שכונה "מאדוף הפלסטיני" ונכתב עליו לאחרונה בטור זה) שהותיר גם הוא חובות גדולים ומסתתר כבר שנה מנושיו - וביקש עזרה מהרשות. הם סירבו. בעיר מספרים שממחבואו מאיים אל־כורד למכור חנויות שברשותו בשער שכם למתנחלים שיחפרו ויחשפו מתחת לחנויות מנהרה עד אל־אקצה. ברשות לא נבהלו; נראה אותו, אומרים. המו"מ להחזרת חובותיו נמשך בינתיים בעצלתיים.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x