הסטוקיונרים

האחים רוני ושלמה חכם מנהלים את קאמרה, רשת של שש חנויות לציוד צילום, מוכרים חלק מהמוצרים גם באינטרנט ונהנים ממחזור מכירות של כ־70 מיליון שקל בשנה. 95% מהמוצרים שהם מוכרים הם גם מייבאים בעצמם.

זה לא תמיד היה ככה: האחים חכם ירשו את העסק המשפחתי, שהתחיל ב־1952 בחנות צילום קטנה שפתח האב במרכז ירושלים, פוטו ניסים. במשך שנים הם היו כפופים לחוקים של קודקודי הענף, היבואנים הגדולים, עד שהבן רוני נכנס לעסק והחליט למרוד בפירמידה. "היבוא הרשמי היה בידי משפחות יבואנים ותיקות", הוא מספר. "כשבאתי לקנות מצלמות וביקשתי תנאים טובים יותר, כי היינו גדולים מאוד בשוק, לא קיבלתי. אז התחלתי לייבא את הדברים בעצמי".

האחים חכם הם רק שניים ממאות ישראלים שמאסו בשלטון היבואנים הרשמיים - והחליטו לייבא מוצרי חשמל בעצמם ולמכור אותם בזול. על פניו, זהו עוד ערוץ של יזמות קטנה, אחד מבין רבים שצצים בשנים האחרונות. בפועל, רוני חכם ועמיתיו מוטטו את ההיררכיה. אלו הם בעלי חנויות, טכנאי אלקטרוניקה ואפילו צרכנים מן השורה, שפעם היו כבולים למקומם בשכבת הביניים הקמעונאית, רחוקים מהשגשוג והכסף שבראש הפירמידה.

הילה רוזנזפט. המחירים של היבואנים הרשמיים ביזיון צילום: דור גרבש

היום, בעידן שבו הגלובליזציה והרשת מאפשרים כמעט לכל אחד לייבא ולמכור בקלות, הם יצרו עולם שטוח, עם תחרות אמיתית, מחירים נוחים והרבה יותר לקוחות מרוצים. על פי ההערכות בענף, הם מוכרים סחורה בשווי 1.5 מיליארד שקל בשנה - כרבע מהיקף המכירות בשוק מוצרי החשמל הקטנים והבינוניים כולו. במבחן המציאות, הם מהפכנים, וקרוב לוודאי שכל אחד מאיתנו כבר זכה ליהנות מפירות המהפכה הזו, ובראשן הורדת המחירים. אם ההצעה על הרחבת יבוא המכוניות שנדונה השבוע תמריא, המהפכה תגלוש גם לכבישים.

"יושבים על המחשב ומתחילים לדוג"

רשמית, לתופעה קוראים יבוא מקביל - יזמים שמייבאים בעצמם, באופן חוקי, מוצרי חשמל של מותגים גדולים, שעד כה נמכרו בישראל רק באמצעות היבואנים הרשמיים. אבל הכינוי הפופולרי הוא "הסטוקיונרים". באמצעות האינטרנט או רשת של אנשי קשר בעולם, הסוחרים הקטנים הללו צדים סטוקים - מלאי "תקוע" של סחורות. ח

ברה גדולה ביטלה הזמנה ברגע האחרון? היצרן לא העריך נכון את הביקוש? מוצר חדש דחק מוצר ישן יותר מהמדפים? יבואן כלשהו בעולם פשט את הרגל? בישראל כבר יהיה מי שישמח לשחרר את הסחורה התקועה ולרוקן את המחסנים המלאים. בתוך ימים היא תציף את אתרי המכירות באינטרנט, ובדרך כלל תימכר במלואה. הסטוקיונר, מצדו, ימשיך הלאה, למכה הבאה.

כי סטוקיונר זה אופי. הם מצוידים באהבה למוצרים עצמם - רבים מהם היו חובבי גאדג'טים הרבה לפני שהחלו לייבא אותם - ובחושים חדים. נדרשים אינסטינקטים מצוינים כדי לדעת על מי לסמוך ועל מי לא, וכדי לשים את היד על המוצר הנכון ברגע הנכון. "צריך רגש", אומר אחד מהם, "רגש למה הולך, מה אנשים מחפשים, על מה יש להם דודא". כשהוא נדרש לתאר את שגרת יומו, הוא אומר: "קמים בבוקר, יושבים על המחשב עם הקפה ומתחילים לדוג".

עצות ששוות כסף 10 טיפים לסטוקיונר המתחיל אהבה, ספק ועבודה קשה יעל גרוס-אנגלנדר, תגובה אחת לכתבה המלאה 

הדגים הם הסטוקים, ובצד השני של החכה נמצאים הדילרים, האנשים שבלעדיהם הסטוקיונרים לא היו סטוקיונרים. כמו הסטוקיונרים, גם לדילרים פנים רבות. חלקם יבואנים רשמיים במדינות זרות, אחרים בעלי חברות, ויש גם לא מעט אנשים פרטיים. הם פועלים במדינות שבהם יש די סחורות כדי להיתקע - בישראל, למשל, אין דילרים; במזרח ובארצות הברית הם רבים - ויודעים לאתר את הסטוקים האלה בשנייה שאין להם דורש. בדרך כלל יותר משהסטוקיונר רוצה לקנות, הדילר חייב למכור. והוא רץ עם זה לרשת.

"האינטרנט מוצף דילרים", מספר א' (40) ממרכז הארץ. בעבר הוא עבד בחברה שייבאה משחקי טלוויזיה, וכיום מייבא משחקים בעצמו. "כמעט כל חנות בתחום עושה את זה. הפרשי המחיר עצומים, וזה מפתה".

איך עושים את זה? איך מוצאים דילרים וסטוקים?

"מספיק לרשום בגוגל ps3 ,games ו־wholesalers. מקבלים רשימת מפיצים של סוני פלייסטיישן בכל העולם, יוצרים קשר עם אחד מהם, מתחילים לדסקס ורואים מחירים. בהתחלה קונים מעט, כדי לראות שזה לא עוקץ, אבל ברגע שקיבלת סחורה והכל עבר חלק, אין בעיה. אני כבר הרכבתי רשימה של 40 ספקים בכל אירופה, אני מבקש מהם הצעת מחיר על 100-50 פריטים של משחק מסוים, ובוחר בהצעה הטובה ביותר. אחר כך מעבירים טופסי הזמנה ואישורים, אני עושה העברה בנקאית - והסחורה בדרך אליי. חוץ מזה, חשוב גם לנסוע לתערוכות ולקחת כרטיסי ביקור של דילרים".

אבישי מזרחי. "אני מביא 10,000 פריטים בחודש" צילום: גיא אסיאג

הנה עוד משהו שסטוקיונר מצליח צריך - קשרים. "הייתי גאדג'טולוג, הכרתי מנכ"לים ישראלים של חברות, נדבקתי אליהם, וככה הכרתי את הספקים", מספר אביב סביון (26). סביון - כן, ההוא מ"האח הגדול" - מייבא מחשבים ניידים ואביזרים לאייפון. הוא ושותפו דניאל שגיא התחילו עם חמש אוזניות בלוטות' שנקנו ב־eBay, ודרך האתר חברו לספקים בחו"ל שמנסים להיפטר מסחורה. "הם נמצאים באיביי, בפורומים של אוהבי גאדג'טים ביאהו ובאמזון, ויש גם אתרים מיוחדים שמרכזים דילרים. אם דילר מקבל עכשיו 20 מחשבים ניידים כי חנות עשתה הזמנה והחליטה שהיא מבטלת אותה - הוא יציף אותם באינטרנט".

סביון מציף גם את הבעיות בתחום, עוקצים כאלו ואחרים. "החוכמה היא לקחת את המספר הסידורי של הסטוק, לבדוק עם החברה העולמית ולראות שזה לא מזויף ולא מחודש", הוא מסביר. ואמנם, הענף מלא בסיפורים על כתובות פיקטיביות, עסקאות מפוקפקות, סחורה שלא הגיעה או שהיתה פגומה וכסף אבוד.

מי שכבר שוחה בתחום יודע להימנע מתרגילים כאלה ונהנה מרשת של דילרים אמינים. "אני יכול לקבל ב־11 בלילה שיחה על עסקה גדולה שעומדת להיסגר", מספר שלמה חכם. "הדילר שלי יושב נאמר עם קנון העולמית וסוגר על עשרת אלפים חתיכות. הוא יודע שהוא מוכר אותן לחמישה אנשים מכל העולם, והוא צריך לסגור את זה מיד בכמה טלפונים. אני חייב באותו רגע להחליט כן או לא, לפי היכולת שלי לזהות מגמות. אלה קשרים שנבנו בשנים של עבודה".

"הסחורה עפה בתוך יום"

הגלובליזציה והאינטרנט שינו דרמטית את ענף מוצרי החשמל. זו כבר עובדה ידועה, אבל צריך לזכור שהם לא יכלו לעשות זאת ללא הסטוקיונרים. הגלובליזציה אפשרה לקצר מרחקים, להשתלט על סחורה בקצה השני של העולם ולשנע מוצרים בקלות, אבל היא נזקקה לאנשים שיושבים בדירה קטנה בתל אביב או בחנות בירושלים, לומדים את השוק מרחוק, שולחים אימיילים לכל עבר וקונים מוצרים מהמזרח.

הסטוקיונר אלי אינדיק. "היתה לי מעבדה לפיתוח תמונות" צילום: דור גרבש

האינטרנט אִפשר ליצור קשרים חובקי עולם והצמיח את החנויות הווירטואליות, שאינן מבחינות בין יבואנים גדולים וותיקים למשווקים טריים וקטנים, ואת אתרי השוואות המחירים. אבל כל אלה לא היו מחוללים שינוי גדול כל כך לולא היזמים שנלחמים יום יום, שעה שעה, על מכירה של כל מוצר. וצריך להודות: כל זה לא היה קורה אם צרכני האלקטרוניקה לא היו מרגישים, במשך שנים, שהם יוצאים פראיירים.

"הייתי טכנאי אלקטרוניקה במשך הרבה שנים, וראיתי שמתחת לשם ולמותג, האלקטרוניקה של כל הטלוויזיות, למשל, דומה מאוד. זאת היתה התובנה הראשונה", מספר מיכאל מורגנשטרן (47) מבת ים, שמייבא נגני MP3-MP4 ורדיו־דיסקים לרכב, כהשלמת הכנסה. "ואז, ב־2002, התקלקלה לי האזעקה במכונית. כשרציתי לתקן אותה דרשו ממני סכום שנראה לי מופרז. החלטתי לייבא את האזעקה בעצמי, נכנסתי לאינטרנט ועשיתי את זה. זאת היתה ההתחלה".

גם יגאל ארליך (53) צמח בתוך התחום. זה 26 שנה הוא מפעיל בתל אביב מעבדה לתיקון מצלמות, שמשרתת בעיקר צלמים מקצועיים. לפני ארבע שנים הבין, כמו רוני חכם, שאין סיבה שיישאר תמיד בשכבת הביניים, רחוק מהקודקוד של הפירמידה. "יש לי מעבדה עם עשרה טכנאים ואני יודע לתת שירות", הוא משחזר את ההארה, "אז למה לא להביא בעצמי?". ארליך החל לייבא בעצמו מצלמות וציוד משלים, ומוכר אותן כיום במעבדה ובחנות רשת שהקים. כמו רבים אחרים בענף, המוצרים שלו מלווים בתעודות אחריות ובמעבדת שירות.

אבל לא חייבים רקע בתחום, חנות ותיקה או ידיים של טכנאי אלקטרוניקה. היבוא המקביל פתוח לכל אחד. "עבדתי בסושייה, ומישהו שעבד איתי ידע שאני קונה לעצמי אביזרים לאייפון באיביי", מספר הילה רוזנזפט (24), סטודנטית מרמת גן. "הוא ביקש שאקנה לו מדבקה למסך של האייפון, ומהר מאוד עובדים אחרים ביקשו ממני, וככה זה התגלגל. עברתי מפריטים בודדים לסטוקים, ובחודשים האחרונים אני מזמינה כאלף פריטים בחודש - דיבוריות, קאברים, מטענים ועוד".

אין אסקוג'ידו. "הרשת היא נתיב מכירה אפקטיבי" צילום: אוראל כהן

כמה זמן לוקח למכור סטוקים כאלה?

רוזנזפט צוחקת. "מהרגע שאני שולחת אימייל לחברים ולקונים ותיקים ומודיעה שהסחורה הגיעה, הכל עף בתוך יום. רובם מגיעים אליי הביתה כדי לראות את המוצר, אבל מי שמבקש — אני שולחת לו בדואר".

מהם הפרשי המחירים?

"אני מוכרת בחצי מהמחיר שבחנות הרשמית בארץ. הם מוכרים דיבורית ב־100-90 שקל, באיביי מוכרים אותה בדולר. זה פשוט ביזיון".

וכמה נשאר לך בסוף?

"גם אחרי המכס והכל יש לי רווח של בערך 100% לכל מוצר. בתכלס, יכולתי להרוויח גם 400%. אני מצליחה להגיע למשכורת יפה, סביב 5,000 שקל בחודש ויותר, ואני מתפרנסת רק מזה".

לא בכדי מזכירים רבים מהסטוקיונרים את איביי. ענק המכירות המקוון הוא התחנה הראשונה של רבים בתחום, ולעתים הוא נותר פלטפורמת העבודה העיקרית לאורך כל הדרך. אורן בר (32) ממודיעין גילה את האתר לפני שלוש שנים, ונעזר בו כדי ליצור קשר עם דילרים בסין.

מאז הוא מייבא מצלמות, לפטופים, וגם קסדות, בגדי רכיבה על אופניים ומחבטי טניס. את הסחורה הוא מחזיק במחסנים במודיעין ובהרצליה, ובחשבון הבנק הוא רואה לעתים בסוף החודש רווחים של 30 אלף שקל, לדבריו. כמו אחרים בתחום, הוא לא תמיד מסתפק ביבוא, בהעברת המוצר מהדילר לצרכן. "לפני שלושה חודשים, למשל", הוא מספר, "קנינו מדילר של סוני מסכי טלוויזיה קטנים ורכיבים נוספים. חיברנו את הכל בעצמנו, יצרנו כרית תואמת, ומכרנו מערכות טלוויזיה למכוניות. אנחנו מוכרים את זה ב־900 שקל בערך, לעומת המוצר המקורי של סוני שנמכר ב־1,600 שקל". בר מוכר את המוצרים לרשת לקוחות שכבר ביסס בארץ, ובעיקר דרך איביי. "תכננתי לפתוח אתר מכירות, אבל הלקוח הישראלי קשה", הוא אומר.

רוני ושלמה חכם. מצלמות ביבוא אישי צילום: גיא אסיאג

לקוחות קשים הם רק בעיה אחת בתחום. לצד תרגילי העוקץ, הסכנה המרכזית היא הימור לא נכון על סטוק שלא עף - משום שהמוצר מבוקש פחות, בגלל תמחור גבוה מדי או בעקבות שיווק לקוי. זה מה שקרה ליעל גלזר (28) מקיבוץ גת, סוחרת באיביי ומדריכה בתחום. כיום היא עובדת מול ספק שהיא סומכת עליו, "אבל בתחילת הדרך שמתי 1,000 דולר על טלפונים סלולריים, והסחורה היתה פגומה. התברר שלטלפונים שבחרתי היתה נטייה להתקלקל. במקרה אחר השקעתי 500 דולר בגאדג'טים לסלולר, ובדיעבד התברר לי שהמחירים שקיבלתי לא היו תחרותיים".

זולים בעשרות אחוזים

בסבך המוקשים הזה, זירת הקרב העיקרית של הסטוקיונרים היא השיווק. מרגע קבלת הסחורה, ובמקרים רבים עוד לפניה, המטרה היא אחת - "להעיף את החתיכות" או "להטיס את הסחורה". המשווקים הקטנים - רוזנזפט, למשל - מתבססים על שרשראות אימיילים ועל רשתות חברתיות. הבינוניים, כמו בר, עובדים עם איביי ואתרים מקומיים - winwin, יד2, אולסייל, P1000 - או מתבססים על חנויות פיזיות שהחזיקו בעבר. הגדולים יותר מוכרים לרשת שבבעלותם או לחנויות אחרות, ולרוב גם מפעילים חנות רשת משלהם.

כל המסחר האינטרנטי הזה מצמיח תחרות אחרת. לא על שלטי הפרסומת או על גודל החנויות, אלא על הדירוגים באתרי השוואות המחירים, כמו זאפ ו־kama. חנויות שמוכרות מוצרים מיבוא רשמי וסטוקיונרים קטנים נלחמים, ראש בראש, על המקום הראשון בזאפ. בלי השקעה בפרסום, העסקת עובדים רבים ואחזקת חנויות ומחסנים, הסטוקיונרים מציעים מחירים נמוכים בעשרות אחוזים - ומזנקים לראש אתרי ההשוואות.

"אנחנו רואים כמות גדלה והולכת של יבואנים מקבילים", מאשר איתן זינגר, מנכ"ל זאפ. "אני מעריך שכרגע רבע מהמכירות באינטרנט הן מיבוא מקביל".

גם סטוקיונרים שמחזיקים בחנויות נהנים ממכירות שופעות ברשת. אלי אינדיק (53), למשל, מחזיק את 4less, חנות צילום בלב בני ברק. "היתה לי מעבדה לפיתוח תמונות, וכשחייבו אותנו לקנות נייר במחירים יקרים החלטתי לייבא בעצמי. הדרך ליבוא מצלמות היתה קצרה", הוא מספר את הסיפור המוכר בתחום - בענף הצילום לפחות חצי מהמכירות הן מיבוא מקביל. "אנחנו קיימים כבר שבע שנים, והיום 90% מהמכירות שלי הן בחנות האינטרנטית, לא בחנות הפיזית. יש לי גם קבוצה בפייסבוק שמעדכנת על כל ציוד שמגיע".

גם אילן אסקוג'ידו (43) גילה לאחרונה את הרשת. עד לפני שנה הוא מכר מוצרי חשמל ואלקטרוניקה קטנים רק לחנויות, אבל כיום הוא מפעיל גם אתר משלו שמוכר ישירות לצרכנים, ממחסן של 70 מ"ר בפתח תקווה. "המתחרים שלי פתחו אתר, וראיתי שיש כאן עוד נתיב מכירה אפקטיבי", הוא מסביר.

אבישי מזרחי (33) מחולון, לעומת זאת, מדלג על הרשת. מזרחי, לשעבר טכנאי אלקטרוניקה והיום יבואן של ציוד לטלפונים סלולריים, מוכר את המוצרים בחנות שלו בראשון לציון, ובעיקר לחנויות ברחבי הארץ. מהבחינה הזאת, הוא דומה יותר ליבואנים הגדולים, שעובדים מול חנויות ולא ישירות מול הצרכנים.

וכמה יוצא לך מזה?

"אני מביא עד עשרת אלפים פריטים בחודש, ששוויים כ־15,000-6,000 דולר".

"מאז המשבר יש יותר סטוקים"

צמיחתם המהירה של הסטוקיונרים, בעיקר בחמש השנים האחרונות, לא נובעת רק מקלות היבוא, בעידן האינטרנט והמסחר הגלובלי. היא נהנית גם מקלות הקנייה. השפע יצר שוק: תחום הצילום הדיגיטלי הביא לשטף של דגמים וחידושים, כניסת מסכי הפלזמה וה־LCD גררה תחלופה גבוהה של טלוויזיות, הגאדג'טים הסלולריים פתחו נישה חדשה, משחקי המחשב הולידו קהל שתמיד ירצה את המוצר הטרי. לא בכדי אלו הם בדיוק המוצרים הפופולריים ביבוא אישי.

המוצרים האלה קלים ליבוא גם מסיבות טכניות: הם לא תופסים הרבה מקום במכולה ולא מחייבים תקני בטיחות הדוקים או שירות מורכב. הם נהנים מפרסום ובאז שיוצרים ביקוש, ומתחדשים בקצב מהיר, מה שמבטיח עוד ועוד סטוקים - ושוק יציב של צרכנים שמשדרגים את המכשיר בתדירות גבוהה. והשוק אמנם יציב. אם פעם נהגו הישראלים לקנות מוצרי חשמל בחרדת קודש, היום הם חוטפים מוצרי חשמל בכל מקום: בסופר השכונתי, בחנויות עשה זאת בעצמך וברשת, בלי חשש.

מוצרים קלאסיים יותר - מכשירי חשמל כמו שואבי אבק או מוצרים למטבח - הם תת־ז'אנר בפני עצמו, שנשלט בעיקר על ידי הסטוקיונרים הוותיקים, הראשונים בענף ומהגדולים בתחום. יחזקאל שלום (י. שלום) התחיל עם זה כבר ב־1965. "במלחמת ששת הימים, אם הייתי מביא עוד עשרת אלפים טרנזיסטורים - הכל היה נמכר", נזכר שלום בערגה. "לא עשינו את זה לשם שמים, אבל באמת שמגיע לי להדליק משואה ביום העצמאות. לולא החברה שלנו, לא יודע מה היה קורה בענף הזה מבחינת מחירים. אם פעם ניופאן מכרה מיקסר של קיצ'נאייד ב־3,000 שקל, כשאנחנו התחלנו לייבא את זה המחירים ירדו בחצי".

יחזקאל שלום. "מגיע לי להדליק משואה על מה שעשיתי לענף" צילום: דור גרבש

עם השנים הצטרפו ליבוא מוצרי חשמל קטנים חברות נוספות, כמו מ. ברוכים, שנוסדה ב־1995. "ראינו את ההבדלים בין המחירים של מוצרי האלקטרוניקה בחו"ל למחירים שהיבואנים גבו בארץ והבנו שיש המון מקום באמצע, שאליו אנחנו יכולים להיכנס", מספר גילי ברוכים, אחד המייסדים.

במקביל לדור הראשון והשני של היבואנים המקבילים, התרבו החנויות שמכרו מוצרי חשמל, ובראשן רשתות מוזלות. לצד העולם הישן של יבואנים גדולים וחנויות יקרות, נבנה מאז שנות התשעים העולם האלטרנטיבי, של הסטוקיונרים והחנויות המוזלות. זו מערכת אקולוגית מורכבת, שבה כולם תלויים בכולם: היבואנים הגדולים צריכים את החנויות היקרות, אבל גם את הסטוקיונרים והחנויות הזולות שמאפשרים להם לשמור על שוק פעיל וליצור בידול איכותי. הסטוקיונרים זקוקים ליבואנים הגדולים ולחנויות היקרות, בשביל הפרסום שהם עושים והממד התחרותי, וכמובן לחנויות הזולות, שמשמשות פלטפורמת מכירה מצוינת וגם ססמוגרף של השוק.

"אני שומע מהחנויות שאנחנו עובדים איתן אילו מוצרים נדרשים", אומר אורן שמחי, סמנכ"ל השיווק של מ. ברוכים. "למשל עכשיו הולך חזק ה'קוויקאפ' של טפאל - קומקום שמחמם מים בתוך שניות. אני פונה לדילרים, נאמר להודו, סינגפור או אנגליה, ומבקש הצעות מחיר לאלפי יחידות. אנחנו בקשר עם עשרות דילרים, אנחנו פוגשים אותם בתערוכות בחו"ל והם גם מבקרים פה. והם מתחרים ביניהם על המחיר, במיוחד מאז תחילת המשבר - יש הרבה סטוקים על המדף בעולם שמחכים לקונה, ולנו הרבה יותר קל להשיג מוצרים במחירים טובים".

י. שלום ומ. ברוכים, הגדולים בענף, הם עסקים שמתבססים רק על יבוא מקביל וביססו מנגנון רחב ומיומן לאיתור, קנייה והפצה של הסחורה. "יבואן בהיקפים גדולים חייב להיות אדם מומחה", אומר שלום, שמייבא גם מוצרי חשמל "לבנים" (מקררים, מכונות כביסה). "לא מספיק להכיר את הספקים. צריך לדעת מתי לקנות, איך לקנות, מה ההשפעה של המטבעות על היבוא, איך לנהל את ההובלה והשחרור. אם יש מחסור בסחורה מסוימת, אנחנו לא מתביישים לשלם יותר ולהביא אותה באוויר במקום באונייה. אף יבואן אחר לא יודע לעשות את זה בעיתוי הנכון כמונו".

היבואנים הרשמיים מסתגלים

מבחינת היבואנים הרשמיים, הנרטיב שונה לחלוטין. הם מתייחסים לענף המתחרה כאל יבוא אפור, ורואים בסטוקיונרים טפילים. הרי היבואנים הרשמיים בונים את המותג, משקיעים בפרסום, מעבירים את הדגם לאישור מכון התקנים, מנסחים את הוראות ההפעלה בעברית, משיקים את המוצרים החדשים ברעש גדול. ואז באים האפורים ומוכרים הכל בזול. "אי אפשר לסמוך על השירות שלהם", מאשים גורם בכיר בחברת יבוא גדולה, "אין להם חלפים, הם מוכרים מוצרים מחודשים כחדשים, הם ייבאו גם סדרות פגומות. חאפרים".

"הם עושים עושר ולא במשפט", מקונן גרשון פטרושקה, משנה למנכ"ל ניופאן, מהיבואניות הגדולות בארץ (טושיבה, קנווד, דלונגי, טפאל, דל ועוד). "אני מסדר להם את התקן, מפרסם, בונה תדמית, יוצר ביקוש, נותן שירות, והם לוקחים חלק מהביקוש. האפשרות שלי להילחם בזה היא בשירות טוב יותר. הרבה פעמים אני נאלץ לתת שירות גם למה שהם מייבאים, כי אנשים לא תמיד זוכרים אם קנו מהיבואן הרשמי או המקביל, ואני לא רוצה שהמותג ייפגע וביום שישי בערב בשיחת סלון עם חברים אנשים יגידו שאין שירות".

מלחמות עם המכס הצד השחור של היבוא המקביל בשולי הענף פועלים המבריחים הקטנים, שקונים פה ושם עשרות חתיכות ומגניבים אותם לישראל בדרכים פתלתלות יעל גרוס-אנגלנדר, 2 תגובות לכתבה המלאה 

רפי פרידמן, מנכ"ל ברימאג (יבואנית LG, קנווד ובקו), הוא יו"ר פורום היבואנים של מוצרי החשמל והאלקטרוניקה באיגוד לשכות המסחר. את הסטוקיונרים הוא לא פוגש שם. "בפורום יש רק יבואנים גדולים שנושאים בהרבה הוצאות", הוא מנמק. "היבואנים המקבילים חברים באיגוד לשכות המסחר באופן עצמאי". בשנים האחרונות, הוא אומר, היבוא המקביל נחלש. "פער המחירים בין הרשמי למקביל הצטמצם בגלל האינטרנט, ואם אפשר לקנות מוצר של יבואן רשמי בזול למה לקנות מיבוא מקביל?".

טענה דומה משמיעה גם סיגל כספי, סמנכ"לית השיווק והסחר בוואלה! שופס: "היתה תקופה שהחזקנו מוצרים מסוימים גם מהיבוא הרשמי וגם מהמקביל - והצרכנים העדיפו את הרשמי". להערכתה, תופעת היבוא המקביל כבר נמצאת אחרי השיא (מלבד בתחום הצילום). גם אם זה נכון, ברור שירידת המחירים של היבואנים הרשמיים התאפשרה בזכות היבוא המקביל. הצרכן, בכל מקרה, הרוויח.

מעבר להורדת המחירים, היבוא המקביל מחייב את היבואנים הרשמיים לעשות התאמות נוספות למציאות. אלקטרה היא כנראה הדוגמה המובהקת לאדפטציה יצירתית שכזו. בזרוע אחת, החברה היא יבואנית רשמית המתחרה ביבוא המקביל; "אני משוכנע שגם בתחרות הצרכן יעדיף את המוצר המקורי ואת השירות של אלקטרה", אומר המנכ"ל יקי ודמני. ואולם בזרוע השנייה, אלקטרה מפעילה גם את רשת מחסני חשמל, ומוכרת בה לא מעט מוצרים ביבוא מקביל; "אנחנו רואים את עצמנו נותנים לצרכן את מגוון המוצרים, ושהוא יחליט", מסביר ודמני.

ואין כאן סתירה?

"אלה החיים", הוא נאנח. "אלה החיים".