האם הפעם הירוקים ינצחו?

אנני לנארד, יועצת לייצור מוצרים בני קיימא, היא כיום הדוברת הבולטת ביותר של איכות הסביבה. היא פרצה לתודעת העולם לפני כשנה, עם "The Story of Stuff" ("סיפורם של הדברים") סרטון בן 20 דקות שמציג, בהסברים פשוטים המלווים באנימציה פשוטה, את הנזקים הסביבתיים של הגלובליזציה. הסרטון זכה למיליוני צפיות ביוטיוב ובאתר של לנארד thestoryofstuff.com, תורגם בסיוע מתנדבים לשפות רבות ובהן עברית, ושולב כחומר חובה בתוכניות לימוד

במדינות שונות. לאחרונה יצא ספרה ששמו, איך לא, "The Story of Stuff" ונהפך בן לילה לרב מכר.

הספר "The Story of Stuff". רב מכר מיידי

המסר של איכות הסביבה הוא מסר קודר וסבוך. מבשריו נתפסים לרוב כנודניקים מוסריים התובעים מסובביהם להדק חגורה, להצטמצם ולוותר. בסופו של יום, למעטים יש כוח לנבואות הזעם על זיהום, צפיפות והתכלות משאבים. כך שהנביאים זועמים והשיירה עוברת. אלא שהסגנון המשוחח של לנארד, חוש ההומור שלה והמעטפה האטרקטיבית של ספרה עשו משהו. הם לקחו את המסרים המוכרים של איכות הסביבה, אלה שזיכו גם את אל גור בפרס נובל, ובלי לחשוף אף פיסת מידע חדשה הפכו את הצעקה הירוקה ללהיט ויראלי.

אנימציית העיפרון מלאת ההומור של לנארד תפורה על מידות בני הדור הדיגיטלי. איוריה מציגים בפשטות וללא כובד ראש איך אנו, תושבי המדינות המפותחות, צורכים אנרגיה ומייצרים זבל בכמויות שעברו כל גבול הגיוני. היא מצליחה, באנימציה הפשוטה ובהסברים המשעשעים, להציג את התמונה המורכבת של כלכלת הצריכה הגלובלית, על הכוחות והאינטרסים שפועלים בה. הממשלות מוצגות באיורי ספרה ובסרטוניה כדמויות מגוחכות וחסרות אונים והתעשיינים מוצגים בהם כשמנים תאוותניים השולטים ביד רמה בכלכלה ובממשלה כאחד. סרטוניה אינם בידוריים, אך הם עוברים באימיילים ובבלוגים בקצב ששמור רק לקמפיינים שמגובים בתקציבי פרסום ענקיים – וללהיטי רשת מבדרים.

מלבד המידע שבסרטונים, הספר "The Story of Stuff" מכיל חוויות מהעשור שבו לנארד שוטטה ביותר מ־30 מדינות בעולם ומהתחקותה אחר מסלולי הייצור והזיבול של הגלובליזציה – מהארצות בעולם השלישי שבהן נכרים חומרי הגלם שמהם עושים טלפונים, מכוניות ובקבוקי מים מינרליים, עד לארצות בעולם השלישי שאליהן מפונה במהרה הזבל שנשאר לאחר השימוש קצר הימים במוצרים האלה במערב.

לא פחות מהעניין שמעורר המסר עצמו והכישרון והחדשנות שבמסירתו הפשוטה והמאוירת, מעניין לראות את התגייסות המתנגדים שמשיבים ללנארד, גם מקרב פוליטיקאים וגם מקרב לוביסטים של תעשיית הצריכה. תוכניות טלוויזיה, העיתונות "המכופתרת" והמודפסת, אתרי חנויות ספרים, הבלוגוספירה והטוקבקים מלאים במאמרים כבדי ראש ובהתבטאויות נמהרות המנתחים את טיעוניה. מבקריה מעיינים בעומקו של כל משפט ומשפט שלה, בהערות השוליים שבספרה ובמספרים ובסטטיסטיקות שהיא מצטטת. מאשימים אותה כאנטי־אמריקאית, כאנטי־כלכלית, או סתם כמי שמתמקדת רק במה שהאמריקאים צורכים ו"לוקחים" מהעולם, בלי להזכיר את כל הטוב שהם נותנים לו. כמה מהמשיבים מנסים להשתמש באמצעים יצירתיים מאותו הז'אנר.

בינתיים, לנארד נהפכה לכוכבת תקשורת ונכנסה לכמה רשימות של אנשי השנה בסביבה ובבריאות. היא גם ממשיכה להפיק סרטונים. האחרון עוסק באמת שמאחורי תעשיית המים המינרליים. לפניו שחררה לרשת סרטון שעוסק בבעיות שבחקיקה נגד זיהום, ובקרוב ייצא לרשת סרטון שמוקדש לצד השני של תעשיית הגאדג'טים. הודות לדיאלוג הקומיקס בין לנארד למבקריה אפשר להתוודע לא רק לעובדות ודעות בנושא חשוב, אלא גם לצורת שיח פוליטי חדש, מבוסס רשת וקומיקס. מיליוני הצופים, והתופעה החדשה של סרטון יוטיוב שנהפך לספר, במקום כיוון התפתחות הפוך, הם חידוש ראוי למעקב.

פרופ' רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה www.sheizaf.rafaeli.net