אפשר לנבא את מהלך החיים?
ספר חדש שכתב אלברט־לסלו ברבאשי - פרופסור לפיזיקה וביולוגיה, טוען שנמצאה הנוסחה שתסביר את הכל
כשנשאל אם ביקום קורים דברים באקראי, אלברט איינשטיין אמר ש"אלוהים אינו משחק בקוביות". פורסט גאמפ, בסרט הנודע הקרוי על שמו, מצטט את אמו שאמרה לו כי "החיים הם כמו בונבוניירה. אין לדעת מה תמצא בפנים". אז זהו, שכן.
אלברט־לסלו ברבאשי, פרופסור לפיזיקה וביולוגיה, מחבר רב־המכר "מקושרים" ומהמדענים שמעזים להתחקות אחר נוסחתה החמקמקה של "המציאות", טוען שאיינשטיין צדק ואמא של פורסט גאמפ טעתה. בספר חדש הוא טוען שהצליח לגלות את התבנית שלפיה מתנהלים חייהם של אנשים, כמו גם היסטוריות של קהילות ותרבויות. והתבנית הזאת, ששמה הוא כשם ספרו שיצא בשבוע שעבר, היא ה"פרצים" - Bursts. חיים שבנויים מהרבה שגרה בינונית ובתוכה צברים קצרים של יצירה עילאית. הוא טוען שהתבנית פועלת לפי נוסחאות, ושאפשר, תיאורטית, לנבא את מסלול החיים.
ברבאשי זכה לעיקר פרסומו בזכות תרומתו לחקר הרשתות. בספרו "מקושרים" משנת 2003 פיצח את חוקיותן הפנימית של רשתות באשר הן. הוא הראה כיצד שמועות, מחלות מידבקות, טכנולוגיית האינטרנט ומוח האדם פועלים באופן דומה, בשל היותם מבוססים על מבנה של רשת. ספרו שימש השראה לכמה עבודות פורצות דרך ברפואת המגיפות, בהנדסת תקשורת, בפיזיקה ואפילו בכלכלה.
Bursts, פרצים, או קפיצות פתאומיות, הם תמצית ההבנה החדשה שברבאשי הפיק מכמויות אדירות של מידע שסקר. המידע כלל מאגרי ענק של תיעוד דיגיטלי שיצרו מיליוני אנשים – החל בשיחות טלפון והיסטוריות גלישה, וכלה במסלולי תנועה ותחבורה ובמחזורי כספים בשווקים. באלה הוא מצא שיטתיות שהיתה כה עקבית עד שלדבריו הצליח לתרגמה למתמטיקה שימושית ויפה. לסדר ומבנה שניכר בחברה כשמתבוננים בה מרחוק, ובאנשים פרטיים כשבוחנים מהצד את מהלך חייהם.
לפי תיאוריית ה"פרצים", פעילותם של אנשים בכל תחום מורכבת מצרורות קצרים של פעילות אינטנסיבית ויצרנית, שביניהם תקופות ארוכות של שקט וחוסר מעש. אנשים וארגונים אינם עקביים ואינם יציבים. הם נעים בין השקט הממושך שמהווה את רוב חיינו, לרגעים הדחוסים שמשנים אותם ומכתיבים את מהלכם.
תעוזתו ניכרת בטענה שהוא משמיע, שלפיה זה אינו רק עיקרון ערטילאי, אלא כלל שהוא מדויק כמעט ככללי מדעי הטבע. הוא מציע בספרו ארגז כלים ראשוני לניתוח תבניות חיים, ואומר כי בהינתן די מידע - מספיק נתוני גלישה והיסטוריית קניות, מידע ממצלמות רשת והודעות דוא"ל - אפשר יהיה לנבא "פרצים" באמצעות נוסחאות.
הספר החדש מתקבל עד כה בעיקר בביקורת קשה. ברבאשי משמיע טענות מרחיקות לכת שנשמעות יותר כמטפיזיקה מאשר כמדע. רבים אינם מבינים איך אחד האינטלקטואלים המשפיעים כיום משמיע לפתע מנגינה של "הכל צפוי והרשות נתונה", שעד כה שמענו בעיקר ממטיפי דת. עוד גורם מחשיד הוא הסיפורים הנעימים לאוזן שמופיעים בספרו, ושמדגימים כמה מטענותיו באנקדוטות היסטוריות מאזורי טרנסילבניה והונגריה, שם נולד.
קוראים אחרים, רבים מהם מושפעים מתרומותיו של ברבאשי לחקר רשתות, רואים בכיוון החדש של עבודתו פריצת דרך שהיא אמנם פחות מובנת מאליה מזו שהציג בספרו לחקר הרשתות, אך אינה פחות חשובה. ברבאשי הצליח, הם טוענים, לעמוד על המרקמים והנוסחאות המושלים בווקטור הזמן האנושי.
ברבאשי יודע שבבונבוניירה של פורסט גאמפ ישנן שתי קוביות טעימות, ושהיתר סתמיות, ומהמודלים המתמטיים שלו, הוא אומר, יצמח המדע שיאפשר לאתר את הקוביות הטובות לפני טעימתן. לנו, הקוראים, נותרה ההחלטה אם אנחנו רוצים לשמוע על הרעיון החדש, ואם אנחנו רוצים לחשוב מה הוא אומר עלינו.