הכלכלה הפלסטינית: תחושת ניצחון בוועידת ההשקעות

ככל שאפשר היה לשפוט, בוועידת ההשקעות הפלסטינית השנייה שנערכה בשבוע שעבר בבית לחם שררה אווירה חגיגית, אולי אפילו תחושת ניצחון. מדובר היה ביומיים של אירועים מפוארים שלא היה בהם שום רישום של האבל הרשמי שהוכרז על ידי הרשות הפלסטינית בעקבות מה שהתרחש במשט לעזה.

הוועידה

 אי אפשר היה כמובן להתעלם מתקריות המשט. היו"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן) הודיע על שינוי שם הוועידה מ"ועידת ההשקעות" ל"ועידת החירות" על שם המשט, הנקרא בערבית משט החירות. הוא הוסיף ברכות לטורקיה האחות, והכריז כי כל משתתפי המשט מוזמנים לקבל אזרחות כבוד פלסטינית.

58% מהתקציב - למשכורות בעזה

הדוברים, בעיקר בדיוני המליאה, השתבחו בהישגי הכלכלה הפלסטינית בשנה האחרונה. צמיחה של 8% ב־2009 שהושגה הודות להשלטת חוק וסדר במחוזות השונים של הגדה המערבית. הדוברים הדגישו שבכל יום שעובר מונחת התשתית למוסדות הכלכליים והחברתיים של המדינה הפלסטינית שבדרך. הבעיה המציקה היא הניתוק מעזה. ללא הסרת המצור על עזה, וללא השבת האחדות הפלסטינית, לא תהיה התקדמות למדינה, אמר ראש הממשלה סלאם פיאד, והיו"ר אבו מאזן הסביר ש־58% מהתקציב של הרשות הפלסטינית מופנים לתשלום משכורות של עובדי הרשות בעזה.

מדובר בעיקר במורים ועובדי מערכת הבריאות; עובדים אחרים התפטרו ממשרדי הממשלה בעזה, הנשלטים על ידי החמאס, ויושבים בבית, אולם ממשיכים לקבל את המשכורת מהרשות ברמאללה. עוד משלמת הממשלה ברמאללה למדינת ישראל את חשבונות המים והחשמל של עזה. ועידת המדינות התורמות שנערכה בשארם א־שיח אחרי מבצע עופרת יצוקה החליטה על הקצאת 4 מיליארד דולר לשיקום עזה, אולם הכסף לא הגיע לעזה בגלל שלטון חמאס והמצור. "מדוע שלא נדרוש את הכסף הזה?", שאל אבו מאזן. "נוכל בעזרתו להפוך את עזה לגן עדן עלי אדמות".

לתשומת לב מיוחדת זכתה ההכרזה על הקמת חברת אל־אמל (התקוה) למתן משכנתאות. מדובר בחברה שתיתן הלוואות בהיקף של 500 מיליון דולר במשך עשר שנים, לבניית כ־30 אלף יחידות דיור, שעתה נמצא לה המימון.

לא פחות מבנייני האומה

"ארמון הוועידות" שנבנה בדרום בית לחם, בצמוד לאתר ההיסטורי של בריכות שלמה, חדיש ומפואר יותר מגני התערוכה בתל אביב ומבנייני האומה בירושלים. הוא כולל מרכז ירידים שהציגו בו 120 חברות פלסטיניות את "המיטב של פלסטין". מאות משתתפי הוועידה, רובם פלסטינים מהגדה, ממזרח הירדן וממדינות המפרץ, ומיעוטם אנשי עסקים זרים, סבבו בין הביתנים ובחנו את המוצרים השונים. בניגוד לוועידה הראשונה, הפעם הנציגים הישראלים לא הגיעו.

23% מהמציגים הפלסטינים בביתנים היו מתעשיית המזון, והציגו בעיקר מוצרי חקלאות, ובראשם שמן זית ומיצים. 11% היו חברות של תעשיית האבן, 11% מתחום הטקסטיל והשאר מפעלי רהיטים, פלסטיק, עור, נייר, כימיה ותרופות, אמנות, וכמובן בנקים וחברות ביטוח.

בדיווח על היצוא של המפעלים הפלסטיניים נאמר ש־25% מהיצוא הם לירדן, 16% למדינות המפרץ, 13% לישראל, 7% לארצות הברית, 6% לבריטניה, והשאר למצרים, אלג'יריה, לבנון ומדינות האיחוד האירופי.