החיים כניסוי - איך זה ללכת עד הסוף?

איי. ג'יי ג'ייקובס, עיתונאי ועורך במגזין הגברים הנחשב "אסקווייר", הוא האיש שנמצא שם בשבילנו. זה כמה שנים שהוא מתנסה באורחות חיים שונים ולוקח על עצמו משימות יוצאות דופן, דבק בהם לאורך זמן שקבע מראש, ומחבר רב־מכר שמספר לקוראים איך היה, אם זה כדאי ומה למד מכך, במנה מאוזנת של הומור, גירוי מחשבתי ומידע חדש.

ב־2005 הוא פרסם ספר שתיעד את ניסיונו לקרוא את כל 33 אלף העמודים של אנציקלופדיה בריטניקה בתוך שנה. ב־2007 פרסם ספר שתיעד איך חי במשך שנה לפי כל צוויי התורה המקוריים כפשוטם. ב"חיי כניסוי" ("My Life as an Experiment", שהתפרסם בגרסאות שונות גם בשם "The Guinea Pig Diaries"), ספרו השלישי שיצא לאחרונה במהדורת כריכה רכה, ג'ייקובס עורך סדרת טבילות אש, שלכל אחת מהן הוא מקדיש תקופת זמן ופרק משלה.

בפרק אחד הוא מקבל מהשמרטפית של ילדיו אישור להתחזות אליה ברשת, ולהשתמש בפרטי זהותה ובתמונתה. במהרה הוא מגלה את הצפוי – הגברים ברשת הם חבורת מפלצות – וגם את הפחות צפוי - גברים ונשים שמחפשים אהבה נמצאים במצב פגיע ורגיש במיוחד. בפרק אחר הוא מחליט להתנהל במשך חודש שלם ביושר וגילוי לב מוחלטים, בלי לייפות את המציאות ובלי לעדן את דעתו. התוצאה היתה פגיעה קשה שלו בסובביו, ומסכות התנצלויות שנמשכו זמן רב אחרי שחודש הניסוי תם.

ניסיון להתנתק מהמולטיטאסקינג עתיד להסתיים כגרוטסקה

פרק אחר מתעד כיצד עשה "אאוטסורסינג פרטי" לחייו, ושכר עובדים בהודו לבצע את כל מטלותיו, החל בניהול תכתובות האימייל שלו וכלה בבחירת מתנות לחברים, פיוס במריבה עם אשתו, הקראת סיפור לילה טוב לילדיו דרך הטלפון, וכתיבת חלק מספרו במקומו.

אבל בשני הפרקים המרתקים ביותר בספר ג'ייקובס מתנסה בשני דברים שנדונו רבות בטור זה – מיקוד ורציונליות. אחד הפרקים מתעד חודש שבו גזר על עצמו מיקוד מוחלט והתנזרות מכל פיצול קשב ומולטיטאסקינג. הוא אוסר על עצמו לגלוש באינטרנט כשהוא מדבר בטלפון, להקשיב לאשתו כאשר הוא אוכל או אפילו לקרוא עיתון כאשר הוא נח. פוקוס מוחלט הוא שם המשחק. ג'ייקובס ממשיל עצמו לאודיסאוס שכבל עצמו לתורן האונייה כדי לא ליפול קורבן לפיתויי שירת הסירנה, בעודו מתאר כיצד הוא מקפיד לסגור בכל פעם את הדפדפן, הלוא הוא הסירנה המודרנית, המוליכה לאבדון את הספנים המודרניים.

המסקנה היא שאלה חיים קשים. ריבוי משימות מכרסם באיכות, ויש אומרים שלאורך זמן גם פוגע ביכולת להתמקד, אך ניסיון להתנתק מהמולטיטאסקינג עתיד להסתיים כגרוטסקה.

ובפרק המשעשע ביותר ג'ייקובס נשען על ממצאי הכלכלה ההתנהגותית שגילתה כי אנשים מטבעם נוטים לבצע החלטות שאינן רציונליות כלכלית – ומתאמץ במודע להתגבר על טבעו ולפעול באופן שכלתני בלבד, בלי להיכנע לחולשותיו. בקניות בסופרמרקט הוא מסרב ליפול במניפולציות מיקום המוצרים על המדף, כי קרא על כך בספרו של דן אריאלי. הוא לא מאמין לפרשנויות והסברים, כי שמע את אזהרותיו של הסטטיסטיקאי הספקן נאסים טאלב. הוא לא מפריז בטיפים למלצריות בעקבות ההמלצות בספרו של ריצ'רד ת'אלר. הוא מודד את משך הזמן שנדרש לו כדי לקבל החלטות לפי הקווים המנחים בספרו של מלקולם גלאדוול. ובתום ירח הניסוי הוא מגלה שלא נהפך לחכם או עשיר יותר, אבל בהחלט נהפך לבלתי נסבל על כל סביבתו.

ג'ייקובס הוא סטיריקן, ואין לקרוא את מעלליו כדיווח עיתונאי. אך יש בהם יותר מאשר בידור. כשהוא משתעשע בחיים על פי ציוויי התנ"ך וכותב: "ניסיתי להישמע לחוקים. לא לחמוד, לא לענות ברעך עד שקר, לא להלך רכיל. אבל זה לא קל כשאתה עיתונאי בניו יורק", הוא מצליח לספר משהו רחב יותר, גם על פונדמנטליזם וגם על החיים המודרניים. והאופן שבו הוא קושר בספרו האחרון את ההומור והמדע הופך את הספר לסיכום קליל וקריא של הרבה ידע ותובנות. זה לא תמיד רציונלי להיות איי. ג'יי ג'ייקובס, אבל רציונלי לקרוא אותו.