חזרה לשפיות
השיח סביב העלאת תמלוגי הגז הפך אלים ולא ענייני. זה הזמן לתת לרגולטורים קרדיט
מצבה של מערכת החינוך? האלימות ברחובות? המתיחות בעזה? כל התשובות לא נכונות. אם נתיימר לדרג את הנושאים שהטרידו את מנוחתם של חברי הכנסת במושב האחרון, נראה יהיה שהבעיה העיקרית ממנה סובלת מדינת ישראל היא עשירים.
עשירים. אנשים עם כסף. אנשי עסקים. טייקונים. אוליגרכים.
נדחקו הצדה השאלות האם יעלו את התמלוגים ובכמה, והאם תהיה לזה השפעה על מחירי החשמל או על כניסת משקיעים זרים לישראל. השיח הציבורי עוסק רובו ככולו בשאלה האם יכנע שר האוצר לברוני הגז, האם יסכים להיפגש עם נשיא נובל, והאם ועדת ששינסקי - שנועדה לבחון בין השאר את סוגיית התמלוגים - תעמוד בלחצים שמפעילים עליה הטייקון יצחק תשובה וסוללת היועצים, הלוביסטים ועורכי הדין ששכר.
כל גמגום קל של שר האוצר זוכה לאבחון מיידי: התקפל או לא התקפל. אם יש לרגע תחושה של ואקום תמיד יימצא הח"כ התורן שיגיש הצעת חוק, כי דווקא לו חשוב לקדם את הנושא, כדי שאף טייקון חלילה לא יצליח לחמוק ויגזול לנו את הכסף מהכיסים.
המשקיעים לא יברחו
השיח האלים הזה מפחיד, בראש ובראשונה כי הוא משתק. לכאורה, לוועדת ששינסקי לא נותרו הרבה ברירות. נראה שהיא תהיה חייבת להמליץ על העלאת התמלוגים, כאשר השאלות היחידות שנותרו פתוחות הן בכמה אחוזים להעלות אותם, והאם להחיל את ההעלאה באופן רטרואקטיבי.
בעיקרון, אין שום סיבה לא להעלות את התמלוגים: גם הטיעון שהמשקיעים הזרים יברחו מכאן אינו משכנע, כי הם לא הגיעו לישראל בגלל יציבות או ציונות - אלא בגלל ההזדמנות לעשיית כסף, וכבר ספגו גזרות קשות מזו. הבעיה היא לא בעיקרון אלא בשיח הסובב אותו, זה שמסמן מראש את המטרה ומשאיר לעוסקים במלאכה רק לעטוף אותה באריזה המתאימה.
אותו מחול שדים מתנהל גם סביב הדיון על העלאת דמי הקישוריות של חברות הסלולר, סביב שכר הבכירים וגם בנושא בחינת הריכוזיות במשק. המטרה העיקרית של אותו אספסוף פוליטי היא אחת: לא לתת לטייקונים לצאת כשידם על העליונה. בדרך הם רומסים כל דבר שחושב אחרת, או שמנסה בכלל לחשוב.
כבר פגעו להם בכיס
עם כל הכבוד להשפעתם של כמה יועצים ולוביסטים שנקנים בכסף, משרד האוצר כבר הצליח להשלים לא מעט רפורמות גדולות ושינויי חקיקה שפגעו בעשירים. המס על רווחי הון בבורסה, הוצאת הנכסים הריאליים מהבנקים, הוצאת קופות הגמל והקרנות מהבנקים, חשיפת שכר הבכירים בחברות הציבוריות, הגבלות על עסקאות בעלי עניין - כל אלה מהלכים שפגעו ישירות בכיסי בעלי הממון, אבל נעשו לאחר בדיקה מקיפה ומעמיקה, למרות הלחצים שכנגד, ובלי קריאות עידוד מתלהמות של חברי הכנסת.
המהלכים האלו נעשו כי נכון היה לעשות אותם וכי צריך היה לתקן עיוותים במשק, בדיוק כפי שנכון להעלות את התמלוגים על הגז. אז בואו ניתן קצת קרדיט לוועדות המקצועיות ולרגולטורים, או לפחות את ההזדמנות לעשות את העבודה. הם לא כל כך לחיצים כפי שניתן לחשוב. רק אם ניתן להם קרדיט, השיח הציבורי יוכל לשוב לשפיות - וזה בפני עצמו הישג לא קטן.
