הכלכלה הפלסטינית: משמר המפרץ

מדינות ערב העשירות לא העבירו בחודשים האחרונים את מלוא הכספים שהבטיחו לרשות הפלסטינית. האם חסר להן כסף? לא בדיוק. בעניין הזה כדאי לקרוא את העבודה המרתקת שפרסם לפני כמה חודשים הכלכלן יצחק גל, המתמחה בשוקי המזרח התיכון. העבודה עסקה במדינות המפרץ הפרסי - שוק שצריך לעניין

המשבר הכלכלי שפקד בשנה שעברה את נסיכות דובאי, בעלת הפרויקטים המגלומנים, כמו המגדל הגבוה בעולם ואיי התמרים המלאכותיים - לא מוחק את הרושם העז של הצמיחה במפרץ. מדובר בשש מדינות הקשורות ביניהן בשוק משותף: סעודיה, איחוד שבע האמירויות (הכולל, בין השאר, את אבו דאבי, ואת דובאי) כווית, קטאר, בחריין ועומאן. בשנת 2000 עמד התוצר הכולל של גוש המדינות על 340 מיליארד דולר, וב־2008 גדל ביותר מפי שלושה לכ־1.1 טריליון דולר.

בהשוואה לכלכלות הגדולות בעולם נמצא הגוש בין המקום ה־11 ל־15, והוא דומה לכלכלות הודו, אוסטרליה וקוריאה.

מקור העוצמה של מדינות המפרץ הוא כמובן הנפט: המדינות מפיקות כחמישית מתפוקת הנפט העולמית. ואולם, את הצלחתן הגדולה בעשור האחרון ניתן לייחס לפיתוח של פעילות כלכלית בצד הנפט בתחומי התעשייה, התיירות, המסחר והתעופה. המפרץ נהפך מהר יחסית לאחד ממרכזי הסחר הגלובליים. אין כמעט חברה בינ"ל חשובה שאין לה נוכחות במפרץ. ההכנסות מהנפט והפיתוח המהיר הפכו את המפרץ לגוש המייבא סחורות בהיקף של 400 מיליארד דולר (נכון ל־2008). היבוא הוא בעיקר של מכונות וציוד חשמלי, תוצרת חקלאית ומוצרי מזון, ציוד לתחבורה וטקסטיל.

המפרץ של הירדנים

הפלסטינים גילו את הפוטנציאל הגלום בכלכלת המפרץ לפני 50 שנה או יותר. באותו זמן שבו קמה מדינת ישראל והתרחשה הנכבה הפלסטינית, חלה תנופת הפיתוח של שדות הנפט. מסיבה זו הגיעו באותן שנים לסעודיה ולנסיכויות קרוב למיליון פלסטינאים, רובם פליטים שאיבדו את רכושם בישראל, ונמצאו להם מקומות עבודה במפרץ. יאסר ערפאת, למשל, הגיע כמהנדס כבישים לכווית ב־1957, וסמוך לכך הגיע מחמוד עבאס (אבו מאזן) כמורה לנסיכות קטאר. הפלסטינים עבדו כטכנאים, מהנדסים, מורים ומנהלי עבודה. הם בנו את המפרץ, ופועלי הכפיים הפשוטים היו ברובם מצרים.

כל זה נגמר ב־1991. הפלסטינים התגלו כתומכי סדאם חוסיין, שפלש לכווית, וכשהנסיכים שליטי כווית חזרו לארצם הם גירשו כ־400 אלף פלסטינאים. גם במדינות המפרץ האחרות חשדו בפלסטינים ורבים עזבו, בדר"כ לעמאן, בירת ירדן.

בשנים האחרונות חוזרים הפלסטינים למפרץ, אבל לא כמו בעבר. מי שהתחילו לאחרונה לממש את הפוטנציאל הכלכלי הגדול הם הירדנים. היצוא הירדני, שעמד לפני עשור על כ־2 מיליארד דולר בשנה, מגיע היום ל־7 מיליארד דולר. חלק ניכר ממנו - בעיקר תוצרת חקלאית, תרופות ומוצרי תעשייה - מגיע למפרץ.

מי שלא מנצלות כמעט לחלוטין את הפוטנציאל הגדול של המפרץ הן הכלכלה הישראלית והכלכלה הפלסטינית. לגבי ישראל הדבר נובע מסיבות פוליטיות כמובן, ואילו כלכלת השטחים הפלסטינית שבויה למעשה בידי ישראל. אולם, אם יסולקו המכשולים הפוליטיים יהווה המפרץ שוק ענק לתוצרת ישראלית ופלסטינית של ירקות ופירות, מוצרי חלב ומוצרי תעשייה נוספים שהקרבה הגיאוגרפית מקנה לנו יתרון בהם.