ואם שופט היה מכנה עו"ד "בזוי ועלוב"?
ההשתלחות של עו"ד פאר היא מהחמורות ביותר שהשמיע אי פעם עורך דין כלפי שופט. יש לצפות לנקיטת הליכים משמעתיים נגדו, אך גם לשינוי תרבותי עמוק יותר
"עונש בזוי ועלוב". כך כינה בשבוע שעבר עו"ד יוסי פאר את גזר הדין שהטיל השופט אברהם הימן מבית משפט השלום בראשון לציון על שמעון שיבר, מנהל תיכון לשעבר, שהורשע בכמה עבירות של הטרדה מינית ומעשים מגונים.
פאר, עורך הדין של המתלוננות, ציין שהוא "בהלם קרב" והרבה להשתמש
אם אפשר בכלל לדרג, מדובר באחת ההשתלחויות החמורות ביותר שהושמעו אי פעם מפי עורך דין כלפי שופט. ה"חמורים" של אורי קורב שעשה כותרות - כי מדובר בתובע בתיק אולמרט - מתגמדים לעומת אמירות אלה. ולא מדובר כאן באמירת אווירה כללית המבטאת תסכול מערכתי, אלא בסיכול ממוקד שמבוצע בשופט ספציפי.
יכול להיות שהשופט טעה. יכול להיות שהפער בין חומרת הגינויים שהשמיע בהכרעת הדין לבין קולת העונש בגזר הדין הוא בלתי סביר. לכן לגיטימי לבקר, ויותר מלגיטימי ללחוץ על הפרקליטות להגיש ערעור למחוזי. אבל ההתבטאויות של פאר אינן שייכות לדיון הזה. הן שייכות לרובד אחר לגמרי של תרבות וסגנון. ובעיקר הן שייכות לאופן שבו סביבה משפטית מעוניינת לראות את עורכי הדין שפועלים במסגרתה.
מאיפה זה בא? ההסברים ידועים. התחרות בין עורכי הדין, "כרטיס הכניסה" לתקשורת שמחייב העלאה משמעותית במפלס ההתלהמות. האם השר מיכאל איתן היה מקבל כאלה כותרות אלמלא השתמש בביטוי "מאפיונר" בעניין גלנט?
ועוד משהו חשוב בענייננו: שופטים איבדו מזמן את הדרת הכבוד שגזרה איפוק וריסון בהתבטאויות לגביהם. במקרה הנוכחי יש אפילו "צדק פואטי". השופט הימן, שספג את הביזוי של עורך דין פאר, הוא זה שבהארכת מעצר של חשודי הולילנד כינה את הסיפור כפרשיית שוחד מהחמורות שידענו במדינה. התבטאות שבוודאי אין לה מקום בשלב המעצר. מי שלא שוקל מילים, דינו כנראה להיסקל במילים. אלא שאסור לשכוח שלא מדובר כאן בכבודו של שופט בלבד, אלא בכבודה של הרשות השופטת ושל בתי המשפט. רמיסתם וביזויים הם סכנה לכולנו.
עדיין לא ברור אם השופט, מנהל בתי המשפט או ועדת אתיקה כלשהי יגישו תלונה משמעתית נגד שיבר. גם לשכת עורכי הדין, שהכריזה על שנת תרבות הדיון בבתי המשפט, טרם אמרה את דברה. אגב, אם שופט היה מעז לכתוב על עורך דין שטיעונו "בזוי ועלוב", הארץ היתה רועשת ובצדק. ובמיוחד לשכת עורכי הדין.
