לא סחבק בכלל

יש בשי טלמון, מנכ"ל כלל ביטוח - הזרוע הפיננסית שבאמצעותה פועל קונצרן אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר, שילוב מעניין: מחד, כיאה למי שכיהן במשך שבע שנים כמשנה למנכ"ל בנק הפועלים וקודם לכן היה פקיד בכיר במשרד האוצר, הוא מגלם היטב את אב־הטיפוס של הבנקאי האפרורי, המרובע, הירושלמי בהוויתו. מצד שני, טלמון הוא ג'ינג'י מבאר שבע, ועם צבע השיער האדמומי בא גם הטמפרמנט. בהחלט לא מומלץ להרגיז את האיש - מה שקורה בדרך כלל כשמנסים לחדור לחייו האישיים, או לשאול אותו על החלקים הפחות מחמיאים בהתנהלות החברה שבראשה הוא עומד.

•  לצפייה בטבלת ההחזקות של כלל ביטוח לחץ כאן
  

מאז שנכנס לתפקידו כמנכ"ל כלל ביטוח, לפני כמעט שלוש שנים, הצליח טלמון להתחמק מאור הזרקורים. בשעה שביצועי הקולגות שלו, ארי קלמן ממנורה ואייל לפידות מהפניקס, נבחנו בזכוכית מגדלת - האחד על רקע שורה של פרשות מביכות שליוו את מנורה, והשני על רקע הביצועים החלשים שהציגה הפניקס טרם כניסתו לתפקיד - טלמון הנחבא אל הכלים הצליח שלא למשוך אליו אש, אף שההתנהלות של כלל ביטוח בניהולו לא היתה חפה מכשלים. אלא שכעת, לאחר שנוחי דנקנר הכריז בריש גלי כי כלל ביטוח עומדת למכירה, וכאשר גופי ענק כמו קרן אייפקס וקרן פרימרה הביעו עניין ברכישתה, הגיע תורו של טלמון לעלות לשולחן הניתוחים.

שי טלמון. ב-27 השנים האחרונות כיהן בשלושה תפקידים בכירים בלבד צילום: אוראל כהן

באופן כללי, טלמון אוהב להתנהל מתחת לרדאר. הוא מעדיף שלא להיתקל בתקשורת ללא נוכחותו הצמודה של אורי גינוסר - ראש אגף קשרי החוץ של כלל ועיתונאי בדימוס, שאותו גייס לשורותיו מיד עם היכנסו לתפקיד - נמנע כמעט לחלוטין מהשתתפות בפורומים ובהרצאות פומביות, ואפילו מהכנס השנתי של לשכת סוכני הביטוח שהתקיים במרץ אשתקד הוא הבריז בדקה ה־90, ובחר שלא להגיע בגלל שטיסתו לאילת התעכבה בעקבות אובך. בלית ברירה הוא מופיע מדי פעם בפני סוכני הביטוח של כלל, אף שמקורביו מודים כי "אינו מאמין במיתוג עצמי, וקשה למצוא אותו באירועים חברתיים".

מקורביו מספרים כי "למרות החשיפה הנמוכה, היקף ההצעות שהוא קיבל לנהל גופים פיננסיים משמעותיים בחצי השנה האחרונה הוא בלתי רגיל". ואמנם, שמו של טלמון השתרבב כמועמד למנכ"לות בנק דיסקונט כשגיורא עופר פינה את התפקיד, וכן הוצע לו להתמנות לתפקיד הממלכתי והמכובד של המפקח על הבנקים. את כל ההצעות פסל טלמון על הסף. "הוא לא קופץ ממיטה למיטה, וכל תפקיד שהוא מקבל על עצמו הוא לוקח ברצינות רבה", אומרים מקורביו, ומוסיפים: "יש רק שני תפקידים ששי רואה בהם קידום כיום - מנכ"ל בנק הפועלים ומנכ"ל בנק לאומי, ושני אלה לא עומדים כרגע על הפרק".

מנכ"לות בנק הפועלים היא נקודה כואבת אצל טלמון. להבדיל ממנכ"לים צעירים ואמביציוזים שמחפשים לא פעם להיכנס לתפקיד חדש, לעשות מהפכות ולעבור תוך שלוש שנים לתפקיד הבא כשהם מרופדים בחבילת אופציות נאה, טלמון בן ה־53 רץ למרחקים ארוכים. ב־27 השנים האחרונות הוא כיהן בשלושה תפקידים בכירים בלבד, פרט לתפקידו הנוכחי: סגן ראש אגף תקציבים במשרד האוצר, החשב הכללי באוצר, וראש החטיבה הפיננסית של בנק הפועלים - תפקיד שאותו עזב באכזבה, לאחר שהבין שחלומו להחליף את המנכ"ל צבי זיו לא ימומש. לפיכך, טלמון העדיף לעזוב ולנהל את חברת הביטוח השנייה בגודלה בענף, שבה מחזיק הבנק 10%.

לא חבר של הסוכנים

לתפקידו בכלל ביטוח נכנס טלמון במרץ 2008, בתקופה מאתגרת במיוחד, שבה החלו סימני המשבר הכלכלי העולמי להצטבר. ניהול בשעת משבר, שלא לומר תזמון חסר מזל, לא היה זרים לטלמון: לתפקידו בבנק הפועלים הוא נכנס בשיא האינתיפאדה, כשברקע חששות לקריסת של בנק גדול.

האסטרטגיה שבנה טלמון לצמיחה של כלל הוחלפה כמעט מיידית בתוכנית הנשמה: כלל ביטוח, גוף הנמצא תחת פיקוח רגולטורי הדוק, החזיקה אז עודפי הון של 150 מיליון שקל בלבד על ההון המינימלי שדורש המפקח על הביטוח. לפיכך, המהלך המשמעותי הראשון של טלמון היה חיזוק כרית ההון של כלל ביטוח, בעזרת הזרמה של 275 מיליון שקל מהחברה־האם לחברת הביטוח. בתוך כך נאלץ טלמון להתמודד עם פידיונות גדולים בקופות הגמל שרכשה כלל ביטוח מבנק הפועלים ומדיסקונט בעקבות יישום תקנות ועדת בכר - בין השאר על רקע תקלה במערכת תפעול הקופות. את הפידיונות הצליחה כלל לייצב, והיום היא בין המגייסות הגדולות בענף.

אבל נדמה שהאתגר הגדול ביותר שעמו נאלץ טלמון להתמודד בתפקידו הנוכחי נוגע דווקא לאישיותו. בניגוד לארי קלמן ממנורה, שצמח מתחתית ענף הביטוח, ולהבדיל מיונל כהן ממגדל וממישל סיבוני מהראל, שמחוברים בטבורם לעולמם של סוכני הביטוח, נראה שטלמון מתקשה להתחבר לסוכנים שמהווים את זרוע השיווק המרכזית של ענף הביטוח.

אמנם גם אייל לפידות מהפניקס היה בנקאי בעבר (הוא כיהן כמשנה למנכ"ל בנק משכן), אך מאז היכנסו לתפקיד, לפני כשנתיים, הוא עושה מאמצים כבירים להתחבר לסוכנים, ומקפיד, למשל, לפגוש בהם מדי יום שלישי.

את סוכני הביטוח של כלל טלמון אמנם פגש, אך בניגוד לעמיתיו הוא אינו מקפיד על קשר שוטף וקרוב עמם. את העבודה הזו הוא משאיר לאלכס קפלון, שאותו מינה לפני כשנה למנהל מערך המכירות של כלל. בשעה שמנכ"לים של חברות מתחרות נוהגים להתחבר לסוכני הביטוח בעת נסיעות משותפות לחו"ל, במסגרת מבצעים שבהם זוכים הסוכנים, טלמון נעדר בעקביות ממסעות שכאלה. ייתכן שכלל משלמת את מחיר ריחוקו של המנכ"ל בכך שכמעט מדי שנה מדרגים אותה הסוכנים בתחתית הטבלה מבחינת השירות שהיא מעניקה להם.

בני הטיפוחים עוזבים

אף שנותר מרוחק מהסוכנים (מקורביו טוענים שסוכנים יכולים לתקשר עמו בכל עת בעזרת האי־מייל, ושהוא מקפיד לענות להם במהירות), טלמון למד את חשיבותם בדרך הקשה. עם כניסתו לתפקיד חשף המבקר הפנימי של כלל התנהלות בעייתית של אגף ביטוח החיים, בכיכובו של הסוכן מיקי גרובר. כלל נהגה להעניק ללקוחותיה הלוואות מתוך כספי העמיתים ללא גיבוי ביטוחונות הולמים - בדיוק כפי שעשתה מנורה עד להתפוצצות הפרשה לפני כשנה. אלא שלהבדיל ממנורה, כלל הפסיקה את ההתקשרות עם גרובר - שפעל בצורה חוקית לגמרי מבחינתו - מיד כשהעניין נחשף על ידי מבקר הפנים, והיקף ההפרשות שנאלצה לבצע בגין ההלוואות שהעניקה דרך גרובר, שלא שולמו, היה מינורי.

לאחר החשיפה טלמון לא רק חתך את ההתקשרות עם גרובר, אלא גם ערך את השינויים הפרסונליים הראשונים שלו בחברה - באגף ביטוח החיים. הראשון שעזב היה גיל יניב, שרק שנה לפני לכן קודם על ידי המנכ"ל הקודם אביגדור קפלן לתפקיד מנהל אגף אסטרטגיה ופיתוח עסקי, אך עזב לטובת תפקיד ראש המטה של מגדל. השני לעזוב היה דני קהל, שכיהן בארבע השנים קודם לעזיבתו כמנהל החטיבה לחיסכון ארוך טווח וכמשנה למנכ"ל כלל ביטוח, אך מצא את עצמו מחוץ לענף.

הן יניב והן קהל סומנו על ידי קפלן כבני טיפוחיו, אך שניהם הוחלפו על ידי טלמון במינוי בודד - רמי דיין, שכיהן עד אז כסגנו של קהל, ורשמית קיבל את תפקידו. אף שהשניים עזבו את כלל מיוזמתם לכאורה, מקורביו של טלמון מבהירים "כי אין אדם שעזב את מסדרונות כלל ביטוח שטלמון לא רצה שיעזוב". אגב, לדיין ולטלמון היסטוריה משותפת עוד מימיהם במשרד האוצר, שם כיהן דיין כמשנה לממונה על המפקח על הביטוח - אך מקורבים אומרים כי ההיכרות ביניהם היתה אז "מינורית".

שנתיים לאחר כניסתו לתפקיד בחר טלמון לבצע שינוי פרסונלי נוסף, שהוגדר אז על ידי גורמים בענף כ"רעידת אדמה": סמי בסט, מנהל חטיבת הביטוח הכללי של כלל, עבר לשמש כממונה על פיתוח עסקי הקבוצה בחו"ל. את מקומו תפס איציק קליין, לשעבר סגנו של טלמון במשרד האוצר, שבתפקידו האחרון כיהן כמנהל חברת הביטוח הממשלתית ענבל. בסט נחשב למנהל מוכשר ובעל קשרים חזקים עם לקוחות, כאלו ש"ייצרו עבודה קשה מאוד לחברות המתחרות".

בינתיים נראה שקליין עוד לא הצליח להיכנס לנעליו הגדולות של בסט, ואילו בסט נתקל בתפקידו החדש בעיקר בבעיות: הפרויקט המשמעותי הראשון שעמו התעסק היה ניסיון, שלבסוף לא הבשיל, לרכוש סוכנות ביטוח גדולה באירופה; ואילו חברת הביטוח האירופית של כלל, ברודגייט, התמודדה השנה עם תשלומי תביעות כבדים בעקבות רעידת האדמה בצ'ילה.

לא מצליחים למחוק

טל רז. שינוי פרסונלי משמעותי בקבוצה צילום: סיון פרג'

למרות ההפתעה שבמינוי של קליין, השינוי הפרסונלי המשמעותי ביותר בקבוצה בתקופת טלמון בוצע ארבעה חודשים קודם לכן, ביולי 2009: לאחר מסע מתיש של חיפושים אחר מנכ"ל מוכשר שיוציא את בית ההשקעות כלל פיננסים מהבוץ שאליו נקלע, נבחר לתפקיד טל רז, שנשלף מתפקיד בכיר בסלקום כדי להחליף את שוקי אברמוביץ'. בשוק מייחסים את הבחירה ברז לדנקנר ולא לטלמון, שמכהן גם כיו"ר כלל פיננסים.

בינתיים, המהלך החשוב ביותר שביקש טלמון לבצע בבית ההשקעות - מחיקתו מהבורסה - כשל. בשנים האחרונות נאלצה כלל ביטוח להזרים לא מעט הון לכלל פיננסים, הנושאת על גבה חובות כבדים מאוד לאחר שרכשה את קרנות הנאמנות של דיסקונט.

הציבור, שמושקע בכלל פיננסים באמצעות הבורסה, לא מזרים כספים לחברה, כך שכלל ביטוח למעשה מסבסדת את חלקו. לכל מנהל רציונלי ברור שהמצב הזה לא יכול להימשך, והמהלך המתבקש הוא מחיקתו של כלל פיננסים מהמסחר, מה גם שאם בית ההשקעות יהפוך לחלק מכלל ביטוח היא תוכל לקחת ממנו חלק מהחוב.

ואמנם, בספטמבר האחרון יצאה כלל ביטוח בהצעת רכש למניות כלל פיננסים שבידי הציבור, והציעה מחיר של 3.3 שקל למניה, פרמיה של 16% על מחיר השוק דאז. אלא שהמשקיעים, שחלקם רכשו את המניה בזמן ההנפקה ב־2007 תמורת 10 שקלים למניה, סירבו להצעת הרכש. גם הצעה משודרגת שהציעה כלל ביטוח חודש לאחר מכן נתקלה בסירוב תקיף. טלמון עצמו מכיר בכישלון המהלך, ובעתיד הקרוב צפויה כלל לנסות שוב את מזלה ולהגיש הצעה נוספת.

מה שווה את ההתעסקות

במהלך הקדנציה שלו חתם טלמון על כמה מהלכים אמיצים למדי: אם את כלל פיננסים בחר טלמון להשאיר בידיה של כלל ולנסות לשקם אותם מההריסות, את פעילות הביטוח המפסידה של כלל ברומניה הוא חתך. באפריל 2009 הוא החליט למכור את הפעילות המפסידה, שאליה הזרימה כלל לאורך השנים עשרות מיליוני שקלים, בתמורה לחצי מיליון יורו בלבד. טלמון גם החליט להפסיק לנהל את כספי הפנסיה של עובדי חברת החשמל (כפ"י), וכספים אלו, בהיקף אדיר של 20 מיליארד שקל, הועברו לבית ההשקעות הקטן אינפיניטי. "הרווחיות בעסק הזה היתה אפסית, זה לא היה שווה את ההתעסקות", אומר מקורב.

טלמון מרבה לומר למקורביו כי בניגוד למנכ"לים אחרים, שמסתכלים על ביצועים קצרי טווח ומוכנים להוריד מחירים כדי לזכות בנפח פעילות גדול יותר ובנתחי שוק, בראש היעדים העסקיים שלו עומדת הרווחיות. מקורב לטלמון מספר כי "זה לא סתם שלא ראו את כלל מתמודדת על רכישת קרן הפנסיה הע"ל (שנרכשה לימים על ידי פסגות - ר"ב), ולא סתם שהוא בחר שלא לקחת חלק במכרז הפנסיה של צה"ל (שבישורת האחרונה שלו מתמודדות היום קרן הפנסיה של הראל וקרן הפנסיה המשותפת של איילון ופסגות - ר"ב).

בניתוחים הכי אופטימיים שביצעה כלל לרכישת קרן הע"ל, המחיר שהיא נתנה היה 60 מיליון שקל, ובסוף בפסגות שילמו עליה 120 מיליון שקל. טלמון לא מוכן לקחת על עצמו פעילות שברור שהיא הפסדית. גם יונל כהן, מנכ"ל מגדל, בחר שלא להשתתף במכרז הפנסיה של צה"ל, אף שמגדל ניהלה את הכספים האלו עד היום ולכן היה קל לה לזכות. זה אומר דרשני".

גם בכלל פיננסים בחרו טלמון ורז לנקוט מהלך חריג ואמיץ בדמות העלאת דמי הניהול בקרנות הכספיות. "שני שלישים מפעילות הקרנות בכלל פיננסים היו של קרנות כספיות ללא דמי ניהול, והיום מתוך 9.5 מיליארד שקל שמנהל בית ההשקעות, פחות ממיליארד שקל נמצאים בקרנות הכספיות", אומר אדם המכיר את הנושא מקרוב. פסגות, בית ההשקעות הגדול בענף, הודיע אף הוא לאחרונה על העלאת דמי הניהול בקרנות הכספיות, במהלך שגרר הדים רבים בתעשייה.

בכל הנוגע לפעילות הבריאות כלל נהפכה לגוף השני בגודלו בענף אחרי הראל, לאחר שזכתה במכרז הביטוח הסיעודי של קופת חולים מכבי. במזגרת הזכייה במכרז, שנסגר לפני כניסתו של טלמון לתפקיד, לקחה על עצמה כלל - ערב המשבר העולמי - התחייבות לייצר תשואה ריאלית שנתית של 4% על כספם של עמיתי הקופה, שהיקפו כ־700 מיליון שקל. כדי לייצר את התשואה האמורה השקיעה כלל את הכספים בעיקר באג"ח קונצרניות, השקעה שהסבה לה הפסדים כבדים (שתוקנו מאז) עקב המשבר. מאז זכתה כלל גם במכרז הביטוח הסיעודי של קופת חולים לאומית, שם לקחה על עצמה התחייבות דומה. בסופו של דבר, רק בעוד שנים תוכל כלל לדעת אם הזכייה במכרזים הסיעודיים אכן היתה כדאית, כאשר העמיתים יחלו להזדקן ולהזדקק לביטוח הסיעודי.

אתגר נוסף בפעילות זו, שטלמון טרם התמודד עמו, הוא המיזוג המתבקש של כלל בריאות -שפועלת כחברה נפרדת - לתוך כלל, במטרה לחסוך בעלויות מטה כפולות.

כאמור, תודה לנוחי

כלל ביטוח היא חברה המוטה בכל איבריה לשוק ההון. כגוף המנהל כספי נוסטרו בהיקף של 23 מיליארד שקל, לצד עשרות מיליארדי שקלים נוספים מכספי העמיתים, פעילות ההשקעות לבדה קובעת כיצד ייראו דו"חותיה הכספיים של כלל.

בזרוע ההשקעות של כלל, המרוכזת בחברת כנף שבניהולו של רועי יקיר, בחר טלמון שלא לגעת כלל. יקיר וצוות עובדיו, שבראשם עומדים ניר מרוז (המנהל את כספי העמיתים) ושי גרוס (המנהל את כספי הנוסטרו), נותרו במקומם במה שהתגלה כבחירה מוצלחת ביותר: ביצועי ההשקעות של כלל היו טובים מאוד בכל קנה מידה - למרות המשבר העולמי. טלמון משוחח עם יקיר לפחות פעמיים ביום, ומתעדכן באופן שוטף על כל השקעה משמעותית שמבצעת כנף. "לשי יש ערך מוסף כי הוא מכיר לקוחות עסקיים עוד מימיו בבנק, והוא יודע לנהל אשראי", אומר מקורב לזרוע ההשקעות.

שי טלמון ונוחי דנקנר צילום: אוראל כהן

למרות התוצאות הטובות, שתי השקעות שביצעה כלל בשנה האחרונה משכו לעברה אש: אלעד קנדה והקרן של קרדיט סוויס. ההשקעה בהנפקה של אלעד קנדה שבשליטת יצחק תשובה היתה זניחה יחסית והיקפה עמד על כ־20 מיליון שקל, אך ההנפקה נסגרה בקושי רב, ועד היום הסבה ההשקעה למשתתפים בה הפסדים. מקורביו של טלמון טוענים כי הוא לא היה מעורב בהחלטת ההשקעה הזו, וכי לא הופעלו לחצים - מצדו או מצד דנקנר - לקחת בה חלק.

ההשקעה בקרדיט סוויס משמעותית יותר: באוגוסט האחרון נודע כי כלל תשקיע 125 מיליון דולר, מתוכם 92 מיליון דולר מכספי העמיתים, בקרן השקעות חדשה שהקים הבנק השוויצרי. הקרן תשקיע במוצרי חוב בשווקים מתעוררים, ואת ההשקעה הביא לפתחה של כלל דנקנר בעצמו, שמחזיק כ־1.3% בבנק.

בראיון ל"כלכליסט" אמר אז יו"ר ועדת ההשקעות של כלל, עידו דיסנצ'יק, ש"אנחנו צריכים להגיד תודה לנוחי דנקנר על כך שהביא לנו הזדמנות כזו". מקורבים לחברה מתעקשים גם היום כי מדובר בהשקעה מצוינת, שבוצעה על רקע שיקולים מקצועיים בלבד ואושרה ללא קשר למעורבותו של בעל הבית.

לא רכוש קבוע

כעת עומד טלמון בפני צומת דרכים: אם תהליך המכירה של כלל ביטוח יבשיל, המשך דרכו אינו ידוע, ואין לדעת אם יבחר להישאר בתחום או לפרוש. בניגוד לחלק ממתחריו, שעורכי דינם דאגו להשחיל לחוזי העסקתם מצנח זהב שמן במקרה של מכירה, טלמון בחר שלא לעשות זאת. בימים אלו הוא עוסק - מלבד הניהול השוטף - גם בהליך המכירה של כלל ביטוח, פוגש ברוכשים הפוטנציאליים, ומציג בפניהם את החברה ואת הליך ההשבחה שהוא סבור שחולל בה.

אחד השקפים הראשונים שטלמון ודאי מציג לרוכשים כולל את הנתונים הבאים: כשנכנס טלמון לתפקידו, עמד שווייה של כלל ביטוח על 4 מיליארד שקל.

היום, לאחר חלוקת דיבידנדים בהיקף של 560 מיליון שקל, השווי עומד על 5.67 מיליארד שקל, המשקף תשואה של 56% - אך יש לזכור שהוא מושפע הן מהעליות בשוק והן מהדיבורים על מכירה. מניית מגדל, למשל, טיפסה באותה תקופה ב־44.3%, ואילו זו של הראל עלתה ב־32% בלבד.

באופן כללי, מעטה של סודיות עוטף את הקשר בין דנקנר לטלמון. הגם שבשוק ההון ידוע כי נוחי דנקנר הוא בעל שליטה המעורב בנימי־הנימים של עסקיו, טיב השפעתו ומעורבותו בכלל ביטוח לוטים בערפל. מקורביו של טלמון טוענים בתוקף כי "דנקנר מעולם לא הורה לו כיצד לפעול".