מי מעדיפים לאכול חול?

מי שעוקבים אחרי המדור הזה כבר יודעים שאני אוהב אוכל, ושיש מעט דברים שאסרב לטעום. עליהם נדבר היום.

תארו לעצמכם שאתם מזמינים כוס מים במסעדה, ורואים בשולחן לידכם מישהו שגם כן מזמין כוס מים. אלא שהוא מוותר על המים והקרח ואוכל את הכוס. איך? קל לנחש. הוא עושה מה שאתם הייתם עושים כדי לאכול כוס, אילו סבלתם מהפרעת האכילה הנדירה הילופגיה.

הפרעת אכילה קצת פחות מצמררת, אבל שעדיין עצם הקריאה עליה מכאיבה בחניכיים, היא פאגופגיה, דחף כפייתי ללעוס קרח.

יש גם אנשים שעבורם המנה העיקרית היא מה שכולנו עומדים עליו. אלה הלוקים בגיאופגיה - תיאבון לחימר, גיר ואדמה. ילדים בגיל הגן לפעמים אוכלים אדמה, כחלק ממשחק. במקרים נדירים אנשים מבוגרים - אצל אוטיסטים, נשים הרות ואנשים שסובלים מאנמיה זה מופיע יותר - עושים זאת ברעב אמיתי. הגיאופגיה, דרך אגב, נזכרה בכתביו של הפילוסוף היווני בן המאה השנייה גלנוס מפרגמון וב"מאה שנים של בדידות" של גבריאל גרסיה מארקס, שם אחת הדמויות אוהבת לאכול אדמה לחה.

קלינית, יש שם למשפחה המורחבת של חובבי המזונות האלה, שבה חברים גם הזילופגים (אוכלי נייר ועץ), הטריכופגים (אוכלי שיער), האמילופגים (אנשים שאוכלים תפוחי אדמה לא מבושלים, אורז יבש, קמח וקורנפלור), והקופרופגים והיורופגים, שאוכלים ושותים את מה שמישהו אחר כבר הוציא. קוראים להם פיקה, על שם העקעק הזנבתן, ששמו הלטיני הוא Pica Pica ושידוע כציפור הכי לא בררנית בעולם בכל הנוגע למזון.

חלק מהסיבות להפרעות פיקה הן מחסור חמור של הגוף בכמה חומרים שמצויים אצלנו בכמויות קטנות, אך חיוניים לקיומנו צילום: shutterstock

הסובלים מפיקה מתועדים בספרות הרפואית מאז המאה ה־18. הם צצו בקרב עבדים שחורים באמריקה של המאה ה־19, ובקרב נשים בהיריון שכאילו יצאו מדעתן והחלו לאכול שיער, מטבעות, ובכמה מקרים נוראים קצת מעצמן, בהפרעת הפיקה שמכונה היום תסמונת לש ניהאן.

די במהרה התברר שהסובלים מפיקה אינם אנשים שסתם יצאו מדעתם והחלו לאכול את מה שלא מתעכל ואף יכול להזיק להם, אלא שבהתנהגות הכל כך מוזרה שלהם יש היגיון. הם אוכלים את מה שהם אוכלים כדי לשרוד.

חלק מהסיבות להפרעות פיקה הן מחסור חמור של הגוף בכמה חומרים שמצויים אצלנו בכמויות קטנות, אך חיוניים לקיומנו. ברזל ואבץ, לדוגמה, או מינרלים שמצויים גם במזונות, אבל שאצל הסובלים מפיקה הגוף משום מה לא מצליח לצבור אותם. אנשי הפיקה, במקום לחלות ולמות, מריחים את החומרים שלהם הם זקוקים כפי שאנשים מהשורה מריחים את ריחם המגרה של סוכר ועמילן - ריחו של קמח שתפח ונאפה - והם נהנים מטעם החול והשיער כיוון שהנאה מטעם אינה אלא דרכו של המוח לאותת שהגוף מקבל חומרי בניין ודלק שנחוצים לו. הבעיה היא שהצורך העז והבלתי נשלט במינרלים גורם לסובלים מפיקה להתעלם מכל שאר ההיבטים, כגון העובדה שהם אוכלים דברים רעילים שבכמה מקרים עלולים לגרום נזק חמור לגופם. אבל, הרי, זה גם מה שאנחנו עושים כשאנחנו אוכלים ג'אנק פוד. פשוט בג'אנק פוד הנזק אטי יותר.

וההוכחה לכך שמקור ההפרעה המוזרה הוא צורך תזונתי אמיתי היא שרבות מהפרעות הפיקה מטופלות במתן תוספי תזונה. כך נראית פירמידת הצרכים המפורסמת של מאסלו. אנחנו שואפים להיות אנשים נשגבים, אבל כשגופנו זקוק לאוכל ולא מקבל אותו, דעת הסביבה פתאום לא כל כך חשובה. וה עוד יתרון חשוב בתזונה נכונה ומאוזנת: מילא שהיא מגנה עלינו מפני מחלות. מי יודע אם היא לא מצילה אותנו לפעמים מדבר גרוע הרבה יותר - מבוכות.

וזה הזמן לסיים את הארוחה האקזוטית שלנו. מי היה מאמין שיש אנשים שפויים, שעבורם החשבון הוא גם הקינוח.