הכלכלה הפלסטינית: חרם פיפיות

לפני שנה וחצי פתחה הממשלה הפלסטינית בראשות סלאם פיאד במערכה להטלת חרם על מוצרים מההתנחלויות. את המאבק הוביל שר הכלכלה הפלסטיני חסן אבו ליבדה, שסיפר כי החליט ליזום את המהלך בעקבות ביקור שערך באירופה ובו גילה שורה של גופים מסחריים וציבוריים, המחרימים תוצרת מההתנחלויות.

החרם שהוטל על ההתנחלויות - "אבל בהחלט לא על תוצרת ישראל", כפי שמדגישים הדוברים הפלסטינים - נקבע בצו נשיאותי שהוציא יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן) ויושם בהצלחה חלקית עד שנתקל בקושי גדול: הדרישה מהפועלים הפלסטינים שלא לעבוד בהתנחלויות.

יותר מ־25 אלף פועלים עובדים בתעשייה ובבניין בהתנחלויות. הם מרוויחים כמעט פי שניים מהשכר הממוצע בגדה, ולא היה שום סיכוי שהרשות הפלסטינית תמצא להם מקומות עבודה חלופיים בשטחה.

החרם חזר לדיון בגלל בניית העיר אל־רוואבי

על רקע זה נחלשה בחודשים האחרונים המערכה הפלסטינית נגד תוצרת ההתנחלויות. מה שהחזיר אותה לדיון הפוליטי היו העבודות בפרויקט הגדול לבניית העיר הפלסטינית החדשה אל־רוואבי. בעבודות שותפות חברות ישראליות רבות המוכרות ציוד ושירותים לבנייה בהיקף של עשרות מיליוני דולרים. על פי הוראות הצו הנשיאותי, החברות הישראליות נאלצו לחתום על התחייבות שלא ייספקו לבנייה חומרים שמיוצרים בהתנחלויות.

איש ביטחון פלסטיני ליד ערימה של מוצרים שרופים מההתנחלויות צילום: אי פי אי

ההתחייבות היא אחד הגורמים שהביאו את יו"ר הקואליציה ח"כ זאב אלקין מהליכוד, ליזום הצעת חוק המבקשת להטיל עונשי מאסר וקנסות על אזרחים ישראלים השותפים לחרם. הצעת החוק המכונה בתקשורת "חוק החרם" עברה ברוב גדול בקריאה ראשונה בכנסת. ואולם, אישורו המלא של החוק עלול לגרור את הכלכלה הישראלית והפלסטינית לתסבוכת גדולה משתי סיבות עיקריות.

חברות ישראליות רבות עלולות להיפגע

ראשית, שורה של חברות ישראליות כבר הפכו שותפות לחרם מאחר שהעבירו את המפעלים שלהן מהגדה אל תוך ישראל. הבולטת שבהן היא "יקבי ברקן", שהעבירה את ייצור היינות שלה מאזור התעשייה ברקן לקיבוץ חולדה ליד צומת בילו. על פי החוק החדש תצטרך החברה לספוג עונש.

הרשות הפלסטינית וארגון השמאל "גוש שלום" ערכו רשימה של המפעלים הישראליים בהתנחלויות. רשימה זו כוללת כ־300 מפעלים הפועלים בגדה, רובם ממוקמים באזורי התעשייה ברקן שסמוך לאריאל, מישור אדומים בדרך ליריחו ועטרות שבצפון מזרח ירושלים.

שנית, המפעלים בהתנחלויות קשורים לא פעם לשוק הפלסטיני. יצרנים פלסטינים שמבקשים לעקוף את התורים במעברים לישראל מוכרים לעתים את תוצרתם למתנחלים, ואלה מעבירים אותה בקלות רבה יותר לישראל. כיצד ניתן להגדיר תוצרת זו? האם היא של המתנחלים?

אולם התסבוכת הגדולה ביותר עלולה להיגרם בגלל העמדה הישראלית הגורסת שאין להפריד בין תוצרת ההתנחלויות ותוצרת ישראל. אם אין הפרדה כזאת אזי מדינות וגופים באירופה עלולים להטיל חרם על כלל התוצרת הישראלית.

אם חברת אגרקסקו, למשל, תסרב לסמן את מקור התוצרת החקלאית שלה (ישראל או התנחלויות), אזי רשתות שיווק באירופה עלולות להטיל חרם על כל השיווק שלה. באיטליה כבר היה מקרה כזה. גם ללא הקשר פוליטי, חוק החרם הוא לפיכך חוק מזיק.