זוהי סדום

בניגוד לרוב בכירי המשק, עקיבא מוזס מנסה להמעיט ככל האפשר בחשיפה ציבורית - מדיניות שהוא מנסה ליישם גם בחברת כימיקלים לישראל שבראשה הוא עומד. עד לאחרונה, האסטרטגיה עבדה מצוין. ואולם, במהלך 2010 כיל נכנסה עמוק אל סדר היום הציבורי על רקע תביעת המדינה לקבל כ־300 מיליון דולר

אתמול והיום זוכה מוזס ללא מעט ביקורת אישית, לאחר שזינק לראשות טבלת שיאני שכר מנהלי החברות הציבוריות. עלות השכר השנתית שלו, כ־20.4 מיליון שקל, מהווה כסף קטן ליד הסכום העצום שעבר לידיו החל משנת 2000: לפחות 280 מיליון שקל.

עד כמה מוזס תורם ישירות לתוצאות כיל? מוזס הוא מנכ"ל מוערך, שהשכיל לבצע מהלכים חכמים. כך, למשל, ב־2001-1999 רכשה כיל את חלק המיעוט בחברות־הבנות שלה כחלק מאסטרטגיית הסינרגיה של מוזס. תחת מוזס בוצעה גם סדרה של רכישות במיליארדי שקלים, שהעצימו את אחיזת כיל בשוק האשלג באירופה וגיוונו את פעילותה.

אבל אף שדירקטוריון כיל מנסה לעשות זאת בנימוקיו, אי אפשר להצדיק את תגמולי העתק שמקבל מוזס - הן באופן אבסולוטי והן באופן פרטני לכיל, שפעילותה ורווחיותה נובעות מהעובדה שקיבלה זיכיון על משאב טבע ציבורי. כיל מפיקה מים המלח אשלג שמהווה כ־64% מהרווח התפעולי שלה. שוק האשלג העולמי הוא שוק קרטליסטי, כך שהזינוק במחירי האשלג נגזר מעליית הביקוש למזון ולדשנים. זהו תהליך גלובלי שלמוזס אין שום השפעה עליו. תהליך זה היה מביא לזינוק במניה של כיל גם אם בראשה היה עומד אדם אחר.

בסביבה תחרותית כה נוחה - בדו"ח כיל נכתב כי אין לחברה תלות מהותית בלקוח, בספק או בחומר גלם ובנוסף כניסת מתחרים חדשים לתחומי פעילותה כרוכה בעלויות גבוהות וצפויה לארוך זמן רב - אין פלא שמוזס לא זז מהכיסא המתגמל שלו כבר 12 שנה ולא בונה לעצמו יורש. כשהכסף מונח על הרצפה, צריך להיות טיפש כדי לא להרים אותו. מוזס הוא בהחלט לא טיפש, אבל גם לא יכול להיות שהוא שווה 280 מיליון שקל. אין איש ששווה כל כך הרבה כסף. אין.