"סכמת האושר שלנו מוטעית, ואז מגיע תסכול"

"תחושה היא תחושה. אי אפשר להתווכח איתה. אם מרגישים אותה, היא אמיתית. השאלה היא מה אפשר לעשות איתה", אומר ד"ר טל בן שחר מהמרכז הבינתחומי הרצליה. "בכל הנוגע למצב הכלכלי, אין סימטריה: טרדה כלכלית בהחלט יכולה להוביל לאי־אושר, אבל ביטחון כלכלי לא מוביל לאושר. זה קצת דומה לכאב ראש: אם יש לי כאב ראש, זה פוגע לי באושר; אבל היעדר כאב ראש לא יעשה אותי יותר מאושר. חוסר ביטחון כלכלי הוא פרמטר אובייקטיבי כאשר לאדם חסרים צרכים בסיסיים. ברמות הכנסה גבוהות יותר, חוסר ביטחון כלכלי הוא פרמטר סובייקטיבי: יש אנשים שמרוויחים 5,000 שקל בחודש ושמחים בחלקם, ויש שמרוויחים 50 אלף שקל בחודש וחווים לחץ כלכלי".

בן שחר עוסק בפסיכולוגיה חיובית - הוא חוקר מה הופך את בני האדם למאושרים. הוא עשה את לימודי הדוקטורט שלו בהרווארד, שם הפכו הרצאותיו בנושא אושר לפופולריות ביותר בתולדות האוניברסיטה. שני ספרים שפרסם, "באושר ובאושר" ו"אושר אפשרי", הפכו לרבי־מכר ותורגמו ל־24 שפות. למרות המעמד היוקרתי שאליו הגיע באחת האוניברסיטאות המובילות בעולם, לפני כמה שנים החליט לחזור לישראל ולגדל בה את ילדיו - החלטה שהפכה אותו, לדבריו, למאושר יותר, גם אם אינה חפה מבעיות.

כשעובדים 12 שעות האושר מוזנח

טל בן שחר צילום: טל שחר

לדברי בן שחר, הגורם המשמעותי ביותר לתחושות השליליות בקרב מעמד הביניים הישראל הוא פנימי - "סכמת אושר" מוטעית, שגורמת לתסכול מתמשך. "פעמים רבות דווקא אנשים מצליחים חווים רמות גבוהות יותר של דיכאון או של חוסר סיפוק", הוא אומר. "הסיבה המרכזית לכך היא שהסכמה שפועלת אצל רבים מאיתנו גורמת לנו לחשוב שכאשר יהיה לנו משהו - העלאה במשכורת, למשל, רכב חדש או דירה חדשה - אז נהיה מאושרים. כך אנחנו חיים בתחושה שיש לנו למה לצפות. הבעיה היא שכשאנחנו משיגים את היעד שהצבנו, תחושת הסיפוק והשמחה שאנו מפיקים היא זמנית. אנחנו חווים עלייה ברמת האושר, אבל מהר מאוד חוזרים למקום שהיינו בו לפני שהשגנו את מה שרצינו, רק שעכשיו אנחנו מאוכזבים ולפעמים אבודים. סכמת האושר הזו מוטעית מיסודה, ובאופן פרדוקסלי מובילה אותנו להיות הרבה פחות מאושרים דווקא כשאנחנו משיגים את מה שאנחנו רוצים.

"הטבע האנושי כל הזמן רוצה שדרוגים וכל הזמן שואף להשתפר - וזה בסדר גמור", מוסיף בן שחר, "השאלה היא איפה אני רוצה להשתפר. אם אני רוצה לשפר את מערכת היחסים עם בן או בת הזוג שלי, למצוא עבודה משמעותית יותר או לעזור לסובבים אותי - אלו דברים חיוביים שיהפכו אותנו ליותר מאושרים. אני היום מאושר יותר, כי אני מרגיש שאני מבלה יותר עם המשפחה המקסימה שלי ועובד בעבודה יותר משמעותית מאשר זו שבה עבדתי לפני 15 שנה. העניין הוא שרבים מאמינים שהמפתח לאושר נמצא בעוד חומר. ברור שאדם ללא קורת גג ומזון יהיה יותר מאושר כשיקבל עוד 2,000 שקל בחודש; אבל עבור אדם שהצרכים הבסיסיים שלו מסופקים, תוספת חומר תוביל רק לעלייה זמנית ולא מהותית ברמת האושר".

איך משנים את סכמת האושר הזו?

"ברגע שמבינים שמדובר בסכמה מוטעית, אפשר לבצע בחירה. הבחירה להתמקד בתחומים מגבירי אושר אומרת שלפעמים לא נוכל לעבוד בעבודה שתכניס לנו 30 אלף שקל בחודש. אני עדיין אמביציוזי לא פחות משהייתי כשהיתה לי סכמה מוטעית רק שעכשיו אני עושה את זה במקומות משמעותיים יותר עבורי. אפשר גם להחליט שלא מוכנים לוותר על עוד 15 אלף שקל בחודש - וגם זה בסדר".

לדברי בן שחר, "המנבא מספר אחת לאושר הוא 'זמן איכות' שמבלים עם אנשים קרובים אלינו - משפחה וחברים. המשפחתיות ותרבות החבר'ה המקומית היא אחת הסיבות לכך שישראל נחשבת למדינה מאושרת באופן יחסי. בנוסף, פעילות גופנית חשובה מאוד - גם לבריאות הנפשית. לאנשים שעובדים 12 שעות ביום אין זמן למשפחה, לחברים ולפעילות גופנית, כך שהם מזניחים הרבה דברים מגבירי אושר".

כיבוי הרצון לתת

בן שחר שלם עם ההחלטה לשוב ארצה, אבל מותח ביקורת קשה על מה שהוא מכנה "סוציאליזם יתר" בישראל. "גרתי בארה"ב, באסיה ובאירופה, ובשום מקום לא שילמתי כל כך הרבה מס כמו כאן", הוא אומר. "החוקים הדרקוניים של הממשלה - בין שמדובר בשיעורי המס הגבוהים או בין שמדובר בגופים כמו מינהל מקרקעי ישראל שלא מפשירים קרקעות - בהחלט משפיעים על האושר שלנו ועל תחושת חסרת האונים של רבים ממעמד הביניים".

התנהלות ממשלתית משפיעה על רמת האושר שלנו?

"קיים קשר בין אושר לבין גורמים חיצוניים פוליטיים. הבעיה הגדולה ביותר במדינה שלנו היא שאנחנו קרובים מאוד להיות מדינה סוציאליסטית, שבה באופן כללי האנשים הרבה פחות מאושרים. טבע האדם צריך חופש, הוא מתנגד למצב הזה".

למה סוציאליסטים מאושרים פחות?

"סוציאליזם נוטל את חופש הבחירה מהאדם. אם אני לא יכול להחליט מה אני עושה עם הקניין שלי ועם הזמן שלי, אז אני באמת אהיה פחות מאושר".

בסקנדינביה, עם מודל רווחה מפותח, מאושרים פחות?

"הסקנדינבים לא פחות מאושרים מאתנו: בדנמרק, למשל, יש נתונים על רמת אושר גבוהה יחסית. ועדיין, אנחנו רואים שם יותר מקרים של התאבדויות, וגם פגשתי הרבה אנשים טובים שעזבו את דנמרק כי נמאס להם מהפטרנליזם הממשלתי".

האם גם העיסוק בשכר העתק שמרוויחים המנהלים הבכירים יוצר אי־נחת?

"טבע האדם זה להשוות את עצמך לאחרים, אבל קבוצת ההתייחסות העיקרית שלנו היא תמיד הקרובים אלינו. האושר שלי לא מושפע מכמה כסף יש לורטהיימר או דנקנר - אלא מכמה כסף יש לחברים ולשכנים. ברור שיש צרות עין כלפי אנשים שיש להם הרבה, אבל אין לזה השפעה ישירה ותמידית על האושר".