פרשנות : ישראל לא חייבת לחקור את המעורבים בעסקת הגז - אבל אולי דווקא כדאי לה
הרשויות בקהיר חוקרות חשד שלפיו גורמים ישראלים שיחדו את משפחת מובארק בתמורה למחיר נוח בעסקת הגז. על ישראל אמנם לא חלה חובה חוקית לחקור את הפוליטיקאים ואנשי העסקים הישראלים, אבל אם רוצים להיאבק בשחיתות הבינלאומית - אולי דווקא כדאי להתחיל בפרשה הזו. ב־OECD בטוח ישמחו על כך
בסוף השבוע האחרון פרסם "הניו־יורק טיימס" כי נשיא מצרים המודח חוסני מובארק נחקר בנוגע לחלקו בעסקת מכירת הגז הטבעי לישראל. והוא לא היחיד: בשבוע שעבר כבר נעצרו שר האנרגיה המצרי לשעבר, סאמח פהמי, וכן קודמיו בתפקיד - כשהמכנה המשותף לחקירות כולם הוא חשד שלפיו הגז המועבר לישראל נמכר במחיר נמוך מערכו האמיתי.
הנשיא המודח, חוסני מובארק צילום: מרק ניימן לע"מ יש להיזהר מלרתום את המשפט לגלגלי הפוליטיקה - בוודאי לא לזו המזרח־תיכונית המסוכסכת ורבת הטלטלות. עם זאת, ייתכן שיש היגיון בדרישה לחקור את חלקה של ישראל והישראלים בהתעשרותה המפוקפקת של משפחת מובארק. ייתכן שיש מקום לחקור אם משאבי הטבע של מצרים נמכרו במחיר נמוך לישראל בתמורה לשימון בכירים בממשל המצרי.
היועמ"ש יצטרך לאשר
לפני כשנתיים, כתוצאה מלחץ אמריקאי וכחלק מתנאי ההצטרפות ל־OECD, תוקן בישראל חוק העונשין, ונאסר על ישראלים לשחד עובדי ציבור במדינות זרות. עם זאת, ההנחה המשפטית הרווחת היא שלא ניתן לחקור, לשפוט או להסגיר את מי ששיחד לפני תיקון החוק. מנגד, ישנם משפטנים הסבורים כי דווקא ניתן לעשות זאת בגלל חומרת השחיתות. בכל מקרה, חקירת עבירת שוחד במדינה זרה תיעשה רק בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, זאת בשל המעורבות האפשרית של גורמים מדיניים בעסקה.
בין ישראל למצרים אין אמנת הסגרה, אך הסגרה כזו יכולה להתאפשר גם מכוח הסכם חד־פעמי. ישראל לא תסגיר את אזרחיה אם תזהה מניע פוליטי או שיקול זר אחר בבקשה. היא גם לא תסגיר למדינה ששיטת המשפט שלה אינה ידועה בסטנדרטים המבטיחים משפט הוגן. עם זאת, בשנים האחרונות הוגמשו לעתים הקריטריונים והוסגרו אזרחים למדינות כהודו ורוסיה.
אפשרות נוספת היא שישראל תחקור בעצמה ותעמיד לדין את מי שביצע את העבירה בחו"ל. ההחלטה על חקירה כזו מותנית בכך שמצרים, במקרה זה, תעביר לישראל תשתית ראייתית כלשהי לביצוע העבירות.
לחץ לחקירה כזו יכול להגיע לא רק ממצרים, אלא גם מה־OECD שנאבק בשמירה על טוהר מידות בקרב המדינות החברות בו. לחץ כזה זוכה בשנים האחרונות לאוזן קשבת ברשויות הישראליות שעוסקות בהלבנת הון ובפשיעה בינלאומית.
כמו בפרשיית סימנס
משפטנים ברשויות אלה משתמשים בדוגמה של סימנס, אשר שיחדה גורמים במדינות שונות - ובהן ישראל - לשם זכייה במכרזים לאספקת טורבינות. החברה הגרמנית נקנסה אז ב־1.6 מיליארד דולר.
מדינה שרוצה לעקור את נזקי השחיתות שמהם היא סובלת חייבת לשתף פעולה במאבק הבינלאומי בשחיתות דומה שהיא אחראית לה במדינות זרות. הדרך להגשמת הדדיות זו עדיין ארוכה. מול דרישות המצרים לחקירה והסגרה ניתן להעלות לא מעט נימוקי נגד מדיניים, מעשיים ומשפטיים - גם אם יימצאו היגיון ואף תשתית ראיות להצדקת דרישות אלה.
תגובת מרחב
בקבוצת מרחב הדגישו שזרימת הגז לישראל מתנהלת כסדרה והגיבו בביטול לפרסומים האחרונים בתקשורת המצרית המהווים, לדבריהם, "סיפורי פולקלור מהרחוב עם חוסר הבנה מוחלט לגבי EMG. הגיע הזמן שהמהפכה תגיע גם לעיתונות המצרית, ובמקום המשך הפרסומים המופרכים אודות המחיר שEMG כביכול משלמת לממשלת מצרים, לעבור לפרסומים אמינים המתבססים על הגורמים האמונים על הנושא בממשלה המצרית החדשה, כמו התבטאות שר הנפט המצרי כי 'המחיר שמשלמת EMG הוא למעלה מ-3 דולר למיליון BTU, דהיינו בהתאם למחירי השוק העולמי והאזורי, המהווה למעלה מפי 4 מהמחיר המוזכר בעיתונות המצרית והמחיר הגבוה ביותר שממשלת מצרים מקבלת מכלל יצואני הגז הפועלים במדינה. הגיע הזמן שממשלת מצרים תחזור על הכרזת שר הנפט המצרי מה-9 באפריל, כי המחירים המתפרסמים בתקשורת אינם נכונים. בקבוצה משוכנעים כי משירגעו הרוחות, והבדיקות ישובו להתמקד בעובדות, יסתיימו התהליכים הפנימיים במצרים בלא כלום. EMG פועלת על פי הסטנדרטים הניהוליים והחשבונאיים המחמירים ביותר הנהוגים בחברות ציבוריות אמריקאיות, כולל פיקוח של פירמת רואי חשבון בינלאומית מובילה (PWC) מיום היווסדה. מכל מקום, הגז זורם ארצה כסדרו".
