אל תקראו להם מפונקים
לזוגות צעירים מותר לחלום על דירה במקום שבו הם גדלו ובו הם עובדים למחייתם. זה לא פינוק. מי ששולח אותם לפריפריה הוא פופוליסט. דברים של מו"ל כלכליסט בוועידת הנדל"ן 2011
יש אנשים המייחסים לש"ס ציניות פוליטית. הם חושדים שהיוזמות של ש"ס בתחום הדיור בפריפריה אינן אלא תירוץ למשבר או עימות פוליטי. ש"ס רוצה לחזק את הזיהוי החברתי הרחב שלה, אולי נגד ההתארגנות של אריה דרעי לבחירות הבאות. יכול להיות. פוליטיקאים עושים פוליטיקה וההכרח לא יגונה. מה
מניע את שר הבינוי והשיכון? מעניין יותר לבדוק אם ההצעות שלו אכן יסייעו לפתור את מצוקת הדיור בפריפריה או יגרמו דווקא לעליות מחירים נוספות, כפי שחוששים במשרד האוצר.
יש אנשים שמאשימים את ש"ס שהיא דואגת לחרדים. נו, טוב. הטענה הזו כנראה לא לגמרי מופרכת. השר אריאל אטיאס אומר שהוא דואג לשכבות חלשות, ולאו דווקא לחרדים. אמת. כמובן שיש מיתאם גבוה בין הקבוצות שייהנו מהקלות לדיור בפריפריה לבין פוטנציאל ההצבעה לש"ס. האם העובדה הזו מטרידה אותי? לא במיוחד. אם הקבוצות האלה ראויות לסיוע ממשלתי, זה בסדר שהמפלגות המייצגות אותן יפעלו למענן.
עכשיו, אחרי שאמרתי שאין לי טענות לש"ס ונשארתי בחיים - ואגב הם לא באמת זקוקים לתעודת הכשר של בד"צ אסתרון - אני רוצה בכל זאת לדבר על עוד אוכלוסיה. זו לא אוכלוסיה חלשה, היא לא חיה בפריפריה, ואין בה כמעט חרדים. אני רוצה לדבר על האנשים החיים במרכז, בין גדרה לחדרה ובערים הגדולות. ואם לדבר ממש במלים גסות – אפילו אנשים שחיים ברמת אביב גימל!
הממשלה הזו מרגישה שהאנשים האלה מסתדרים מצוין בלעדיה. הם עובדים לפרנסתם ומשלמים מסים, חיים בשכונות נוחות, נוסעים במכוניות סבירות, טסים לחופשות. וזה נכון, פחות או יותר נכון. וליתר דיוק – היה נכון. כי בנושא חשוב אחד שמכריע את המאזן הכלכלי של האוכלוסייה הזו חלה התדרדרות חמורה בשנים האחרונות.
האנשים הללו היו מסוגלים לעזור לילדים שלהם לקנות דירה ראשונה במרחק סביר מהבית שבו הם גדלו. במידה רבה - זה נגמר. ההשתוללות של מחירי הדיור באזורים הנחשקים במרכז הפכה את הרעיון הגרנדיוזי הזה - שזוגות צעירים יגורו במרחק סביר מההורים שלהם - למשימה בלתי אפשרית. כשהמחירים היו גבוהים אבל נסבלים, הם הסתדרו איכשהו. היום, כשהמחירים בשמיים, גם אם לוקחים משכנתא ענקית וההורים שוברים תכניות חיסכון, זה לא מספיק. זו המשמעות הקשה והמדכאת של השחיקה במעמד הביניים. כך עוברת השחיקה לדור הבא.
למעמד הביניים העובד אין שר ואין מפלגה. פוליטיקאים פופוליסטים שולחים את הזוגות הצעירים מהמרכז לפריפריה. הם טוענים שהצעירים מהמרכז שמתעקשים למצוא דירה דווקא במרכז הם "מפונקים". זו טענה מטופשת. אל תקראו להם מפונקים. זה לא פינוק לחלום על בית במקום שבו גדלת. זה לא פינוק לגור באזור שבו אתה עובד למחייתך.
למה בכלל זה תפקידה של הממשלה לפתור את הבעיה הזו? אם כוחות השוק החופשי יצרו את המחירים הגבוהים במרכז הנחשק, למה הממשלה צריכה להתערב? זו טענה נכבדה, אבל עם כל הכבוד – אני מבקש לחלוק עליה. מחירי הדיור המשתוללים במיוחד בין גדרה לחדרה, נוצרו בגלל כשל שוק. בצד ההיצע, בגלל מעשים ומחדלים של הממשלות שכיהנו פה בשנים האחרונות. בצד הביקוש, הכשל קשור לריבית הנמוכה של בנק ישראל שאפשרה כסף זול, עד שהנגיד התעורר לאחרונה.
את הכשל הזה, במיוחד בצד ההיצע, צריך לתקן מי שיצר או סייע להיווצרותו. לזוגות צעירים מותר לרצות לגור לא הרחק מאבא ואמא וכמובן לא הרחק ממקום העבודה. וגם להורים שעבדו כל חייהם מותר לרצות שהילדים והנכדים יישארו בסביבה. המדינה חייבת לדאוג לתנאי מקרו כאלה שמאפשרים לשוק להגשים את החלום הישראלי הזה. לא רק למאיון העליון.
