ההכפשות והמאבקים האישיים יסתיימו היום בבחירות ללשכת עורכי הדין
מי העדיף שהתל אביביים יתרחקו מהקלפי ומי רוצה להשאיר בבית את תושבי הצפון, איך הוצפו תיבות האימייל של 46 אלף עורכי דין בעשרות מכתבי הכפשה ומי השיג הכי הרבה אוהדים בפייסבוק. "כלכליסט" מסכם את אחת ממערכות הבחירות הבוטות והמלוכלכות בתולדות לשכת עורכי הדין
"חברים, בוקר טוב", כתב לפני שלושה שבועות עו"ד אפי נוה, המתמודד לראשות ועד מחוז תל אביב, בדף הפייסבוק שלו. "אני בדרך לדיון הוכחות בבית המשפט בתל אביב וזה גורם לי לחשוב על הצורך בהחזרת משוב השופטים!". את ההודעה הזו, שיש בה פן משעשע אבל גם כזה שקצת מרדד את הדיון, קראו לכל היותר 479 עורכי דין שעשו "לייק" לעמוד של נוה, כלומר כ־1% (!) בלבד מכלל 46 אלף עורכי הדין הרשומים בישראל.
מביך? בהחלט. אבל מצבו של נוה עדיין טוב יותר מזה של יריבו עו"ד אביתר קנולר, שמתגאה ב־121 "לייקים", ומזה של ראש הלשכה המכהן עו"ד יורי גיא־רון, שהצליח לגייס 238 "לייקים". עו"ד דורון ברזילי, המתמודד מול גיא־רון על ראשות הלשכה, שבר את "השיא" בין המתמודדים ורשם 602 "לייקים".
אבל האם זה משנה משהו? ממש לא בטוח. למעשה, גם אם האוהדים הווירטואליים של כל ארבעת המועמדים יגיעו לקלפיות ויצביעו לאותו מועמד, הוא עדיין לא יעבור את אחוז החסימה. ואולי זהו סיפורה שלמערכת הבחירות כולה - לעומת הקודמת שבה התמודדו "הפרידמניסטים" מול "הבינישים" במאבק אידיאולוגי עקרוני, הפעם אין עקרונות גדולים אלא רק יצרים והרבה פוליטיקה.
אימייל למטרה ראויה?
ובכל זאת, את מערכת הבחירות הזאת עורכי הדין לא ישכחו כל כך מהר, בעיקר בגלל השימוש הפרוע שעשו המתמודדים בכתובות הדואר האלקטרוני שלהם. בקצב הולך וגובר הופצצו תיבות האימייל של עורכי הדין בהודעות בחירות, רובן עמוסות בהכפשות והשמצות שיכולות בקלות להיחשב ללשון הרע. אבל כל זה לא ממש הטריד את המועמדים.
מבדיקת "כלכליסט" עולה כי הבסיס החוקי למשלוח הודעות התעמולה רעוע ביותר. פרטי עורכי הדין נמצאים בלשכה ומשמשים למטרות הקבועות בחוק לשכת עורכי הדין בלבד. ב־14 במרץ 2011 שוגרה הודעה לכל עורכי הדין הרשומים, ובה נמסר להם שהמועמדים השונים יקבלו את פרטיהם היות שהם "מעוניינים לפנות אליהם ולקבל את אמונם בבחירות". מי שרצה להתנגד לפנייה, נדרש לשלוח אימייל חוזר ולהודיע על כך. כלומר, מישהו פירש את העברת הפרטים לידי המתמודדים כמטרה ראויה לצורך יישום חוק הלשכה. מאחר שהאימיילים כללו בפועל הכפשות בעיקר, קשה להבין כיצד נתפס הדבר כמטרה ראויה, במקום שימוש לרעה בפרטים האישיים של עורכי הדין לצורך הפצת דואר זבל.
בכללים שהותקנו מכוח חוק הלשכה יש הוראה אחת הנוגעת לתעמולה הקובעת: "תעמולת הבחירות תיעשה בהגינות וללא השמצות". האם אמנם כך התנהלה התעמולה? סיעת הצעירים הפיצה אימייל שכותרתו "עלייתו ונפילתו של יורי גיא־רון", וסיעת הנשים פרסמה "הרהורים על הקשר שבין תעשיית הזנות בישראל לבין רף הערכים הנמוך בלשכת עורכי הדין".
סיעתו של גיא־רון הכריזה באימייל מטעמה כי "חומת השקרים של ברזילי מתנפצת", יצאה נגד "התעמולה השקרית של ברזילי" בשני וקבעה כי "ברזילי מפטר סדרתי, ממנה מקורבים ומתערב באתיקה" בחמישי. כל אלה נארזו כסדרה תחת הכותרת "האמת היא גם אופציה", ובה חשפה הסיעה השלטת בלשכה זה 12 שנה את "כל האמת". בפועל, לעתים היתה זו רק חצי אמת. גיא־רון התנגח בברזילי וטען שהוא יו"ר הוועד הראשון שמינה לעצמו עוזרת בשכר, אך "שכח" שהוא עצמו ראש הלשכה הראשון שמינה לו עוזרת בשכר, ואף העניק לצעירה שהגיעה היישר מטקס ההסמכה 17 אלף שקל ברוטו לחודש.
גיא־רון וסיעתו טענו שברזילי משתמש בדמי החבר לפרסום "עיתון תעמולה אישי" - גיליון "הפרקליטים" הנשלח לעורכי הדין במחוז תל אביב, אך לא הספיקו כנראה לעיין בגיליון האחרון של "עורך הדין" שהופץ רק בשבוע שעבר לכלל עוה"ד וכלל עשר תמונות של גיא־רון, עם בכירי מערכת המשפט, בכנס השנתי באילת.
גיא־רון האשים את ברזילי בפיטוריו של מנכ"ל ועד המחוז יצחק אלדובי לאחר שזה הועסק "עשרות שנים", אך "שכח" שהרקע לסיום הכהונה היה ביקורת של מבקר המדינה על השכר השערורייתי של העובד הוותיק שב־2006 עלה ללשכה 1.2 מיליון שקל. ברזילי הגיב במה שיכול להיחשב כהתנשאות, כששיגר אימייל תגובה שבו הודיע שלא ייגרר להכפשות ולשקרים, וקרא שוב ושוב לעורכי הדין להגיע לקלפיות ביום הבחירות.
ברזילי יכול להרשות לעצמו לנהוג במתינות, מפני שהיו מי שעשו את העבודה השחורה במקומו. סיעת הצעירים (המכונה "רוב הלשכה") הפיצה, כאמור, אימייל ובו הציגה את "סיפור עלייתו ונפילתו" של גיא־רון, ביקשה מעורכי הדין "לפתוח רמקולים" והציגה להם כמה סרטונים בעלי פסקול מהסרט "להרוג את ביל", וכן חוברת שנשאה עמוד שער מרתיע בעלת כותרת זהה.
גיא־רון הגיב בחריפות ושיגר לכל עורכי הדין אימייל שכותרתו זועקת את המילה "הסתה!". הוא טען כי הצעירים ניסו להשוות בינו לבין הרייך השלישי, והאשים את ברזילי בכך שפרס על אלה את חסותו. סיעת הצעירים נבהלה מאוד ומיהרה להסיר את עמוד השער. היא החליפה אותו בכותרת "יורי טורס". במקביל הפיצו אותם צעירים עם סיעת הנשים ואפי נוה אימיילים שבהם "רעננו את זיכרונם" של עורכי הדין בחשיפת "כלכליסט" מחודש נובמבר 2009, שחברת פרסום בראשות ראש הלשכה ואשתו גרפה רווחים נאים מרכישת שטחי פרסום בעיתונים עבור מודעות מין.
בתגובה לכך שלחה רעייתו של גיא־רון, כנרת, מכתב - שוב, לכל עורכי הדין בישראל, וטענה שגם כאן האשם הבלעדי הוא ברזילי. היא כתבה שבבחירות הקודמות ברזילי נהנה מחסות מלאה של גיא־רון, "אכל מצלחתנו והיה כמו בן בית אצלנו". ברזילי טען בתגובה שהוא ביקר בביתם של בני הזוג גיא־רון פעם אחת בלבד ומעולם לא הוזמן אליהם לארוחה, וכי לא ידע על פרשת מודעות המין לפני שנחשפה על ידי "כלכליסט".
קמפיין אגרסיבי
הקמפיין האגרסיבי של גיא־רון מול האיפוק שגזר על עצמו ברזילי איננו מקרי כלל. לגיא־רון לא אכפת להרחיק מהקלפיות את הבוחרים מתל אביב והמרכז. זאת משום שברזילי, שכיהן בארבע השנים האחרונות כראש מחוז תל אביב, נחשב לפופולרי מאוד במחוזו הכולל 68% מכלל עורכי הדין בישראל. גיא־רון חזק ביתר המחוזות, אך מספר הבוחרים שם נמוך יותר.
לטובתו של גיא־רון משחקת העובדה שעורכי הדין התל אביביים ממילא לא נוהגים לנהור לקלפיות, ובבחירות הקודמות אחוז ההצבעה בתל אביב והמרכז היה כמעט חצי מזה שבשאר חלקי הארץ. לכן, ככל שפחות עורכי דין ממחוז תל אביב והמרכז יגיעו מחר לקלפיות, כך יגברו סיכויו של גיא־רון אל מול יריבו.
לעומת גיא־רון, מי שזקוק לאחוזי הצבעה גבוהים בתל אביב, הוא המועמד שלו בתל אביב, קנולר. זו כנראה הסיבה שהקמפיין של קנולר, דרך האימייל לפחות, היה נקי מהשמצות והתמקד בהבטחות שלו לבוחרים.
