פריק שואו
הפסד של בזק במאבק על מחיר חבילות התקשורת, רק יסייע להבהיר את שרירותה ואת פגמיה של הרגולציה
המאבק בין בזק לספקיות האינטרנט הגיע בשבועות האחרונים לשיא, כאשר בזק תמחרה חלק מחבילות התקשורת שלה באופן שלטענת הספקיות פוגע ביכולתן למכור ישירות לצרכן הסופי. מלבד פנייה לעזרתם של משרד התקשורת ורשות ההגבלים העסקיים, החליטו נטוויז'ן וסמייל גם לנקוט מדיניות תמחור התקפית, והעלו את המחירים שבזק משלמת להן עבור הזכות למכור חבילה הכוללת לצד התשתית גם חיבור לספק אינטרנט.
העיסוק במחירי החבילות של בזק מעלה שוב לדיון את החלטות העבר של משרד התקשורת. ב־2008 המליצה ועדת גרונאו לאפשר לבזק לשווק חבילות מוצרים אך לדאוג שהן יהיו "פריקות", כלומר ניתנות לפירוק. המשמעות היא שאם החברה מוכרת ללקוח חבילה הכוללת קו טלפון, שיחות וחיבור לאינטרנט במחיר מסוים, היא נדרשת למכור כל אחד משלושת רכיבים אלה באותו מחיר שבו הם מיוצגים בחבילה. גם למי שלא מצוי בנבכי עולם התקשורת, ברור כי פתרון
| קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
שכזה כמוהו כמתן אישור שאליו מוצמד תנאי המעקר את האישור מתוכן.
מרדף של חתול ועכבר בין הרגולטור לחברות
לפני כמה חודשים התקיים המכרז להכנסת שני מפעילי סלולר חדשים. בין ההצעות לשיטת המכרז שתיושם היתה גם ההצעה שעמדה בבסיס המכרז שבו נבחרה סלקום בתחילת שנות התשעים להקים את הרשת השנייה בישראל. סלקום הציעה אז את המחיר הנמוך ביותר לדקת שיחה, ועובדה זו שימשה כקריטריון לזכייה. מעט לאחר סיומו של מכרז התדרים הנוכחי שאלתי את ד"ר אסף כהן, סמנכ"ל בכיר לכלכלה במשרד התקשורת, מדוע לא נבחרה שיטה זו גם במכרז הנוכחי. כהן טען כי ריבוי השירותים בעולם הסלולר מונע למעשה כיום פיקוח על מחיר שלגביו היתה חברה מסוימת מתחייבת במכרז.
במילים אחרות, אם מירס היתה מציעה מחיר של 15 אגורות לדקת שיחה וזוכה במכרז, היא אמנם היתה נדרשת לגבות לכל היותר את הסכום הזה עבור כל דקת שיחה, אך משרד התקשורת ככל הנראה לא היה יכול למנוע ממנה לגבות מחירים שונים ומשונים עבור דמי שימוש, ביטוח, גלישה סלולרית, שירותי ניווט וכדומה. סביר להניח שמירס היתה נעזרת בכל שירות כזה כדי לפצות את עצמה על המחיר הנמוך שעליו התחייבה במכרז, וכהן העריך כי אין טעם לקיים מכרז על בסיס קריטריון כזה וליצור מרדף של חתול ועכבר בין הרגולטור לחברה.
הפשרה הופכת לעתים קרובות לסחורה פגומה
אף שבזק עדיין מוגדרת כמונופול וחלות עליה הגבלות שלא היו חלות על מירס הקטנה, ההחלטה העקרונית ליישם חבילות "פריקות" מוכיחה את הדרך השרירותית למדי שבה מיושמת רגולציית התקשורת בישראל. ביותר מדי מקרים, מה שקורה בפועל הוא שיוצרים פשרה שמאוחר יותר תחזור לשולחנותיהם של פקידי המשרד כסחורה פגומה.
מנכ"ל משרד התקשורת עדן בר־טל הורה השבוע לבזק לעדכן את מחירי החבילות שלה, כך שישקפו את ההוראות הקבועות ברישיונה בנושא ה"פריקות". אין ספק כי הסיפור הנוכחי לא צריך לשמש רק כאמצעי להתנגחות בבזק, אלא גם לבחינה מחודשת של כל נושא הפיקוח על המחירים, בעידן של ריבוי שירותים שעלותם ותמחוריהם הופכים דינמיים יותר ויותר. התארכות דיוניה של ועדת חייק להסדרת שוק התקשורת הנייחת רק מבטיחה כי גם בזמן הקרוב לא יימצא לכך פתרון.
