טוק טוק טוק, מי בדלת? זה צדיק בינו, מהבינלאומי

מישהו בבנק הבינלאומי לא שם לב שמשהו באקו־סיסטם החברתי של מדינת ישראל השתנה. בנונשלנטיות שהיתה אולי נכונה לשנים עברו, החליט צדיק בינו, בעל השליטה בבנק, שהוא רוצה עוד קצת הכנסות, ואם אפשר — כאלה שלא דורשות הרבה הוצאות. הפתרון נמצא מהר: העלאת דמי הניהול של חשבון ניירות ערך בלא פחות מ־56%, בפחות מארבע שנים.

הטריק הנלוז חוזר

את הטריק הזה עשו חברות הביטוח עוד הרבה לפני הבנקים. לשקר ההוא קראו "ביטוח מנהלים", הוא עבד מצוין והלקוחות התמכרו אליו בהמוניהם. אך כל קשר בינו לבין מנהלים, ממש כמו במקרה של עמלת הניהול, היה מקרי בהחלט. מוצר נחות, שייצר הכנסות של מיליארדי שקלים לחברות הביטוח על גבם של החוסכים שרצו להרגיש מנהלים לרגע. גם כאן חוזר הטריק הנלוז הזה: הבנק לא מנהל כלום. הוא לכל היותר מתפעל את חשבון ניירות הערך ומשלם עמלה "ענקית" של 0.0007% למסלקת הבורסה. זו העלות היחידה שאפשר לשים אותה על השולחן כרגע, כי את השאר הבנקים מבקשים להחביא, והסיבה ברורה. החשבון הוא פשוט: על כל 10,000 שקל השוכבים להם בחשבון ניירות הערך של הבנק משלם הבנק לבורסה 7 אגורות וגובה מהלקוח 78 שקל בשנה. אם הבנקים היו נותנים לבודק חיצוני לבדוק מהו הרווח שלהם בתפעול חשבון ניירות הערך, הוא בשלב הראשון היה מסנוור ובשלב השני כנראה מייעץ להם ללכת להנפיק את הפעילות הזו בבורסה.

צדיק בינו צילום: אוראל כהן

להגדיל רווחיות במינימום סיכון