כשילדי הנרות נושאים לפידים
היום אנחנו נושאים את לפידי הצדק החברתי והם זוהרים סוף-סוף אל מול החושך הקפיטליסטי. היום אנחנו זועקים שאפשר גם אחרת. עובדה
אל תגידו לנו אי אפשר. אל תגידו לנו שמדינה סוציאליסטית אינה אפשרית בעידן קפיטליסטי כמו שלנו. ההנהגה הקפיטליסטית הנוכחית אולי מתקשה לקבל את דרישתו של דור שלם וחולם למדינה צודקת יותר וחובקת אזרחיה, אבל הוכח כבר שכשרוצים אפשר.
בין השנים 1989 ל-1991 קלטה מדינת ישראל כמיליון עולים חדשים. מ-י-ל-י-ו-ן. מיליון איש זכו לפתרונות מגורים, חינוך ותעסוקה, סל קליטה תומך ומעניק בניצוחה של ממשלת ימין בראשות יצחק שמיר (שכיהן גם כשר הרווחה) ושר הבינוי והשיכון דאז אריאל שרון. בנוסף, נערכו כל שירותי המשק לתת סיוע בשפה זרה למיליון איש שלא היו פה קודם. והיום, 20 שנה אחרי, מדינת ישראל קוטפת את הפירות של ההשקעה הזו בקבוצת העולים.
גם אנחנו, בני העשרים-שלושים-ארבעים זכאים לפתרונות מגורים, חינוך ותעסוקה ראויים. אל תתנו לנו מתנות חינם, אנחנו שמחים לעבוד, אבל תנו לנו אפשרות לפרנס את עצמנו בכבוד. תנו לנו אפשרות לרכוש דירה קטנה ולא לכרוע תחת נטל השכירות, תנו תחבורה ציבורית ראויה או הקלה בנטל הדלק, תנו יותר מעונות יום להורים עובדים וחינוך חובה חינם מגיל הגן ועד האוניברסיטה, תנו תקנים לרופאים כדי שנוכל לקבל שירות מקצועי מרופא ערני ומרוכז. תנו לנו לחיות במדינה מתוקנת.
מחאת מעמד הביניים צילום: אלכס קולמויסקי
הפוליטיקה הישראלית שכחה מה עומד מאחורי גושי הימין והשמאל הקלאסיים - כלכלה. כלכלה ולא בטחון ולא התנחלויות או חלוקת ירושלים. גוש הימין הוא גוש קפיטליסטי וגוש השמאל הוא גוש סוציאליסטי. גוש הימין שלנו, ובראשו הקפיטליסט הגדול מר בנימין נתניהו, כופה עלינו את המודל הקפיטליסטי של ארה"ב ורומס את מדיניות הרווחה הסוציאליסטית.
למה שלא נלמד מהכלכלה האירופאית כמה שיעורים בסוציאליזם? בכל מדינות אירופה, העשירות והעניות גם יחד, כל ילד זכאי ללמוד בחינם מגיל הגן ועד לסיום האוניברסיטה. כך בונים חברה איכותית יותר ובה שוויון הזדמנויות. מעונות סטודנטים הם חלק הכרחי בחיי הסטודנט והם מוצעים במחירי רצפה לסטודנטים בלבד. בכל מדינות אירופה ישנה תחבורה ציבורית לרווחת האזרח והוא אינו נדרש לשאת בנטל מחירי הדלק, אלא אם יבחר לנסוע ברכבו הפרטי. חופשות הלידה באירופה אורכות בממוצע שנתיים, כך שמצטמצמת הדילמה ביכולת לעמוד בנטל הכלכלי הכרוך בהרחבת המשפחה.
אנחנו לא דורשים לקבל דבר חינם - כולנו לומדים, כולנו משרתים בצבא ומשרתים במילואים, כולנו עובדים ומשלמים מסים. אנחנו רוצים יכולת לאזן בין המשכורות שלנו לבין ניהול כלכלת בית ראויה. לא כולנו רוצים לגור בתל אביב, אנחנו רוצים לגור גם בחדרה ובאשדוד, ועדיין לדעת שהילדים שלנו מקבלים חינוך טוב ושירותי בריאות, אפשרויות תעסוקה ומגורים ראויים. אלו לא מותרות - זה הבסיס.
אל תכבו לנו את החלום למדינה צודקת. אנחנו הדור שמחזיק את המשק הישראלי וצפוי להחזיק אותו לפחות בשלושים השנים הקרובות. אל תטעו בנו - אנחנו לא אדישים ולא עסוקים בעצמנו ולא מחפשים סיבות לרחמים או להתבכיינות עלובה. אנחנו עסוקים כל הזמן בניסיון העיקש להחזיק את הראש מעל המים במלחמת הקיום הזו שלנו. היום אנחנו נושאים את לפידי הצדק החברתי והם זוהרים סוף-סוף אל מול החושך הקפיטליסטי. היום אנחנו זועקים שאפשר גם אחרת. עובדה.
הכותבת היא אמא לשניים, בת 35, אדריכלית תושבת אשדוד
