מסדר אוהלים: "רובנו חולמים על השכר הממוצע במשק"

אחר הצהריים בפיאצה של חדרה. קשישים רוסים שהתכנסו ל"פרלמנט" משקיפים על המאהל - כ־20 אוהלים שהוקמו במקום המפגש הקבוע שלהם. את המאהל הקים זהר אזולאי (34), תושב חדרה ודוקטורנט למינהל חינוך. "לפני שבועיים וחצי הקמתי כאן את האוהל הראשון, למחרת הצטרפו אליי שני אוהלים נוספים ואחרי יומיים כבר היינו עשרה אוהלים. העירייה תמכה מרחוק כבר מתחילת המחאה ודאגה לנו לרשתות צל ולכיסאות, אבל חוץ מזה אף אחד לא מסבסד אותנו ואין כאן התארגנות של התאחדות הסטודנטים או של גופים אחרים. כל אחד מביא את המצוקה האישית שלו, ויש כאן נציגים של העדה האתיופית והרוסית".

רוב יושבי המאהל הם צעירים המתגוררים בעיר, אך לדברי אזולאי יש בו גם כמה משפחות עם ילדים. כל אורח חדש שמגיע מתקבל בסבר פנים יפות, אך אזולאי לא מוותר על השאלה הנוקבת: "איפה היית עד היום ולמה לא הגעת?". "מגיעים לכאן הרבה פחות אנשים ממה שהערכנו. בחדרה יש הרבה אנשים מיואשים, המצב הסוציו־אקונומי לא טוב ורוב התושבים חולמים להגיע לשכר הממוצע במשק. הבעיה היא שעם כל הקשיים היומיומיים הם לא מצליחים להגיע למאהל, ואנחנו הקול שלהם. המצוקה הפרטית שלי היא שאני לא מצליח להגיע לרכישת דירה. אני לא מדבר על דירת 4 חדרים בפרויקט חדש אלא על דירת שיכון הכי זולה שקיימת, מפני שאין לי ההון העצמי הדרוש. אוכל לעמוד בתשלומי המשכנתה, אבל אני עדיין לא מצליח לרכוש דירה. זה אומר שמשהו כאן צריך להשתנות".

המאהל בחדרה צילום: נמרוד גליקמן

"סידרו לי דירה בטבריה, אבל אני גרה בחדרה"

שרונה גואריהן (42) גם היא ממקימי המאהל, אם חד־הורית לשני ילדים שמתגוררת בעיר. "אני מקבלת קצבת מזונות של 1,800 שקל מביטוח לאומי, אבל הבעיה שלי היא שאין לי תמריץ לעבוד במשרה מלאה. כל שקל שאני מרוויחה מעבר ל־2,300 שקל יורד לי מהקצבה, כך שאני נאלצת לעבוד בחצי משרה ולהסתדר עם שכר מינימום. הגשתי גם בקשה לדיור ציבורי, ואחרי תקופה ארוכה הודיעו לי שמצאו עבורי דירה בשכונה ד' בטבריה. אני לא יודעת מה לעשות, כי כל החיים שלי כאן, בחדרה".