פרופ' שטיגליץ: "הניסיון להקים את ישראל כמופת של צדק חברתי כשל"

כחודש אחרי שביקר בפארק אל רטירו במדריד כדי להביע את תמיכתו בתנועת המחאה של צעירי ספרד, חתן פרס נובל בכלכלה פרופ' ג'וזף שטיגליץ, מהכלכלנים המשפיעים בעולם, מביע כעת תמיכה גם במחאת האוהלים בישראל.

בשיחה עם "כלכליסט", שהתקיימה בסוף השבוע במסגרת הכנס הרביעי של חתני פרס נובל לכלכלה בלינדאו שבגרמניה, אמר שטיגליץ: "בישראל נרשמה בשנים האחרונות עלייה משמעותית באי־השוויון, שחלקה קשור למדיניות ההפרטה המואצת. ברור שהשאיפה שהיתה בזמן הקמת מדינת ישראל - להפוך אותה לסמן בולט של צדק חברתי - לא התממשה. כך שבדומה למצב בספרד, לצעירים בישראל יש בהחלט סיבות טובות לכעוס".

שטיגליץ היה הדמות המרכזית והמתוקשרת ביותר בכנס לינדאו שננעל אתמול, ושאליו הגיעו עוד 16 חתני פרס נובל בכלכלה. שטיגליץ (68), לשעבר הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, זכה בפרס נובל ב־2001 לאחר שיצר מודלים לשיפור קבלת החלטות בסביבה של אינפורמציה א־סימטרית שמובילה לניצול צד אחד בידי הצד השני. מעבר לעבודתו האקדמית, שטיגליץ מנסה לשלב בספריו, במאמריו ובנאומיו בין מדע הכלכלה לבין עקרונות של צדק חברתי ושוויון. שטיגליץ תומך, בין השאר, בתיקון הגלובליזציה והפיכתה להוגנת יותר ואינו חושש להצביע על כשלים מהותיים בשווקים הפיננסיים ובמודלים הכלכליים שמנחים את מנהיגי המערב.

שטיגליץ: "בישראל נרשמה בשנים האחרונות עלייה משמעותית באי שוויון" צילום: אי פי איי

שטיגליץ היה היחיד מקרב חתני פרס נובל לכלכלה בלינדאו שהתייחס בנאומו המרכזי לשלטי מחאה שנתלו מחוץ לאולם ושיצאו נגד המדיניות הכלכלית הניאו־ליברלית. "שלטי המחאה מאוד ביקורתיים, ויש לכך הצדקה. לפני כמה שבועות ביקרתי בספרד, שבה 40% מהצעירים מובטלים. הקשבתי היטב לצעירים האלה, שעדיין לא מקבלים מהכלכלה את ההזדמנות שלה הם ראויים. זהו כישלון של הכלכלה ושל החברה ויש להם זכות לדרוש שינוי משמעותי. אני פונה לכלכלנים הצעירים שיושבים כאן: חשוב מאוד שתעזרו ליצור עולם אלטרנטיבי שבו יש יותר צדק חברתי ושוויון ושבו אנו עושים עבודה טובה יותר בשמירה על הסביבה שלנו ומתמקדים ברווחת הכלל".

"סיכוי למיתון כפול בכלכלת ארה"ב"

כמה וכמה חתני פרס נובל לכלכלה זעו בכיסאותיהם באי־נוחות כששטיגליץ תקף את המודלים המאקרו־כלכליים שהובילו, לדבריו, למשבר של 2008: "לפני שלוש שנים, באוגוסט 2008, התכנסנו כאן בלינדאו וזה מדהים שלא היה אפילו דיון אחד לקראת המשבר הענק שהגיע פחות מחודש לאחר מכן. איך חבורה של כלכלנים מובילים שהיו אמורים לחשוב על הבעיות המרכזיות בכלכלה העולמית פספסו את המשבר הכלכלי הגדול ביותר ב־75 השנה האחרונות?".

יומן לינדאו: המחאה לא הפריעה לכלכלנים להתגעגע לקפיטליזם הישן חתני פרס נובל בכלכלה הופתעו שהמחאה נגד הניאו־ליברליזם הגיעה ללינדאו. זה לא הפריע לשטיגליץ לחלק חתימות, לאומן לבדר את הקהל ולג'ון נאש להתלבט לגבי האורז תומר זלצר, תגובה אחת לכתבה המלאה 

לדברי שטיגליץ, "יש משבר גדול לא רק בכלכלה, אלא גם במדע הכלכלה. המודלים המאקרו־כלכליים שבהם השתמשו בנקים מרכזיים יצרו שיטות עבודה וחשיבה שעמדו במרכז המשבר — ובראשן תהליך הדה־רגולציה והטענה שאם המדיניות המוניטרית רק תדאג לאינפלציה נמוכה, הדבר יספיק לשמור על צמיחה יציבה. במבט לאחור, רעיונות אלה נראים כמעט אבסורדיים".

שטיגליץ טוען זה זמן כי ארה"ב צריכה להתמודד עם המשבר הכלכלי המתמשך דרך הרחבה תקציבית ולא דרך הגדלת היצע הכסף במשק על ידי הפד (הבנק הפדרלי). עם זאת, שטיגליץ אינו מאמין שביכולתו של הנשיא ברק אובמה לנקוט את המהלך המתבקש. "כבר בתחילת המשבר אמרתי שאובמה חייב להתמודד עם שלושה נושאים כדי להצליח: גיבוש חבילת תמרוץ מתאימה לכלכלה ופתרון משברי הדיור והבנקאות. לצערי, חבילת התמרוץ היתה מצומצמת מדי, לא מתוכננת כראוי וקצרת טווח מדי. הטיפול במשבר הדיור נכשל: 6–7 מיליון אמריקאים איבדו את בתיהם ומחירי הבתים ממשיכים לצנוח כך שהפער בין חוב המשכנתאות של האמריקאים לשווי הדירות שלהם מגיע ל־700 מיליארד דולר. לגבי המערכת הבנקאית, ממשל אובמה סייע לבנקים הגדולים אבל הפקיר את הבנקים הקטנים והבינוניים. אלו הבנקים שמהווים את מקור האשראי לחברות הקטנות והבינוניות שיוצרות את מקומות העבודה בארה"ב. הבעיה היא שכעת, לא רק שיהיה לאובמה קשה מאוד להעביר חבילת תמרוץ שנייה - אלא שהוא צריך גם להתמודד עם הרפובליקאים שדורשים לקצץ בהוצאות ולעבור למדיניות צנע".

הפגנה מול ביתו של שר האוצר שטייניץ צילום: נועם מושקוביץ

מה הסיכוי שארה"ב וכלכלת העולם ייקלעו למיתון כפול (double dip)?

"אנחנו נמצאים במצב כלכלי חמור, ולדעתי יש סיכוי גבוה שאנחנו עומדים בפני מיתון כפול. הבעיה היא שכבר היום, עוד לפני שמדברים על צמיחה אפסית או מיתון, שיעור הצמיחה בארה"ב נמוך מדי ואינו מצליח לייצר מספיק מקומות עבודה בשביל הצעירים שנכנסים לשוק העבודה. כוח העבודה בארה"ב גדל בשיעור של כ־1% בשנה והפריון גדל בכ־2%–3%. כך שאם שיעור הצמיחה בארה"ב נמוך מ־3%–4%, מספר המשרות החסרות בשוק העבודה הולך וגדל. מדברים על כ־14 מיליון אמריקאים מובטלים, אבל למעשה 25 מיליון אמריקאים מעוניינים בעבודה במשרה מלאה ולא יכולים להשיג אותה. הבעיה הזו עומדת להחריף כמעט בוודאות".

"מדיניות הצנע נכשלה בכל מקום שהופעלה"

בניסיון כמעט אחרון לייצר אלטרנטיבה לשקיעתו של המשק האמריקאי למיתון נוסף, מציע שטיגליץ לנטוש את שיטת הצנע. "הגישה הזו נוסתה שוב ושוב בעולם: הנשיא הרברט הובר ניסה אותה ב־1929 וכתוצאה מכך קיבלנו את השפל הגדול; קרן המטבע הבינלאומית ניסתה אותה במדינות מזרח אסיה בסוף שנות ה־90 ובארגנטינה בתחילת העשור הקודם - ונכשלה. בכל אחד מהמקרים שבהם הופעלה מדיניות צנע כתרופה לבעיות, הכלכלות הידרדרו מהר מאוד לשפל כלכלי. אין שום סיבה לא להעלות מסים למאיון העליון בארה"ב, שהנתח שלו מעוגת ההכנסות הלאומית עומד כיום על 25%. הממשל יכול לצאת בתוכנית חדשה של מיסוי חברות: אם תאגיד יגדיל את ההשקעות שלו בכלכלה - שיעור מס החברות שישלם יירד; ואם הוא לא יגדיל את השקעותיו - הוא ישלם מסים גבוהים יותר. מדיניות כזו תוביל לצמיחה מהירה יותר, שתיצור כשלעצמה הכנסות גבוהות יותר ממסים. המטרה צריכה להיות פשוטה: להחזיר את אמריקה לעבודה".

האם אתה חושב שגוש היורו יתפרק בסופו של דבר?

"יש משפט שמתאים לסיטואציה הנוכחית: it's very hard to unscramble a scrambled egg (בתרגום חופשי: קשה מאוד להפוך ביצה מקושקשת לחביתה - ת"ז). הן פירוק היורו והן שמירה עליו יגררו עלויות משמעותיות, אבל אני בהחלט חושב שהאופציה השנייה עדיפה. המנהיגים האירופים כבר הבינו שהדרך היחידה שמדינות כמו יוון או ספרד ייחלצו מהמצב הקשה שלהן היא באמצעות צמיחה. אם גרמניה ומדינות אחרות בעלות יכולת יזרימו כספים שיספקו למדינות המתקשות את היכולת לצמוח וידאגו, במקביל, שגם הן ימשיכו לצמוח - אז אני מעריך שעלות שמירת גוש היורו תהיה, למעשה, נמוכה יחסית".

עיתונאים אירופים שנכחו במסיבת העיתונאים שקיים שטיגליץ שאלו אותו מהי הדרך האופטימלית לפרק את גוש היורו - במקרה שבו לא תהיה ברירה. התשובה של שטיגליץ הפתיעה אחדים מהם: "אם נצמצם את השאלה למדינה המובילה בגוש היורו (גרמניה) ולמדינה הבעייתית ביותר (יוון), אז יש למעשה שתי אפשרויות לפירוק. גוברת ההסכמה בקרב כלכלנים שעדיף שגרמניה תהיה זו שתעזוב את הגוש על פני מצב שבו יוון תעזוב אותו. הסיבה לכך מאוד פשוטה: אם יוון או מדינה מתקשה אחרת תעזוב את היורו, המטבע המקומי החדש־ישן שלה ייחלש - ויהיה לה מאוד קשה להתמודד עם החזר החובות שנקובים ביורו. לעומת זאת, אם גרמניה תעזוב את היורו - המטבע המקומי שלה יתחזק ולא יהיה לה כל בעיה להחזיר את החובות".