לבני: "טורקיה מזהה את החולשה והבידוד של ישראל"
יו"ר האופוזיציה ציפי לבני בוועידה המרכזית של "כלכליסט": "דרישות המחאה מנוגדות להשקפת עולמו של נתניהו. הוא אינו יכול לתת להן מענה"
"אלה ימים שבין הפגנות רחוב סוערות תוך כדי קרע דרמטי עם טורקיה כשספטמבר כבר כאן. אני יודעת שהעיסוק התקשורתי הוא איזה מבין הדברים האלה יתפוס את הכותרת של מחר והאם אנחנו נמצאים אחרי המחאה והכותרות המדיניות יתפסו את הדרישה הנכונה לצדק חברתי. אני רוצה להגיד למפגינים: אלה שיצאו לרחובות שמבקשים שינוי גדול ועמוק במדינת ישראל צועקים לא רק את צעקתו של מעמד הביניים אלא את צעקת הישראלים שנולדו כאן, רוצים לחיות כאן, רוצים לגדל את ילדיהם כאן, למדו, שירתו, יעשו מילואים כשצריך, משלמים מסים וימשיכו לעשות את זה ברצון לו רק ידעו שבאמת גם פירות הצמיחה וגם אותם מסים שהם משלמים הולכים למטרות ראויות. אני רוצה לומר להם שאין סיכוי שבעולם שהמחאה תגווע בלי שישראל תעבור שינוי עמוק כי לא ניתן לזה לקרות. החובה שלנו היא לתרגם את הצעקה הזו ולהפוך את ישראל למדינה אחרת" – כך אמרה הבוקר יו"ר האופוזיציה ח"כ ציפי לבני (קדימה) בוועידת הכלכלית המרכזית של "כלכליסט".
לדברי לבני, "הפגנת המיליון היתה הפגנת מיליון גם אם לא היו בה מיליון. הישראלים החדשים צריכים ציונות חדשה וישראל אחרת. ההחלטה הראשונה שהממשלה צריכה לקבל היא בתחום המדיני-בטחוני: אם אנחנו נמשיך ונתמהמה בקבלת ההחלטה ונדחה מסיבות פוליטיות את ההגעה להסדר – ישראל תאבד את תמצית הקיום שלה כמדינה יהודית ודמוקרטית. תוך כדי ההתמהמהות הזו, ישראל מידרדרת והפוכת למבודדת.
"ראינו מה קורה כשהידיים שלנו קשורות מאחורי הגב בהיעדר תהליך מדיני כשאנחנו מותקפים לעזה. כשמערכת היחסים בין ישראל לארה"ב מידרדרת – והביטוי של שר ההגנה האמריקאי לשעבר רוברט גייטס הם רק חלק מהדברים שנאמרים בחדר הסגלגל – זוהי פגיעה בכושר ההרתעה של מדינת ישראל. לצערי, טורקיה עושה מה שהיא עושה כי היא מזהה את החולשה והבידוד שישראל נמצאת בהם. היא מבינה שמערכת היחסים בין ישראל לארה"ב אינה אותה ברית שהיתה פעם, שישראל הופכת לנטל על ארה"ב. אנחנו חייבים לשנות כיוון והוא רק חלק מהפיכתה ישראל למדינה אחרת שמגיעה להסדר, ומקבלת לגיטימיות לפעולה. טורקיה וארדואן לא היו עושים את מה שהם עושים היום אם במקביל היה מתנהל תהליך מדיני".
"פתרונו של הסכסוך עם הפלסטינים הוא לא טובה לעולם, לפלסטינים או ארה"ב – אלא חלק מהעקרונות שאנחנו צריכים לשמר במדינת ישראל. כל דחייה היא דחייה שבסופו של דבר תכניס אותו לחדר המו"מ בתנאים פחות טובים. אני שומעת שאומרים עכשיו שאין מה לעשות. שטורקיה בכל מקרה פונה לאיסלאם הקיצוני, שהפלסטינים ממילא הולכים לאו"ם ושכל השאר ממילא אנטישמים. אני לא ממעיטה בחשיבות הכבוד הלאומי, שכולם מדברים עליו עכשיו, אבל לא יכול להיות שהדיבור על הכבוד הלאומי יהיה תחליף להחלטות שצריכות להתקבל. הצונאמי כבר התחיל, ובמקום להתמודד איתו אנחנו מוסיפים לו רוח. נדמה לי שראוי לומר היום שמעשי ידינו טובעים בים ואנחנו אומרים שירה.
"יש כאילו מחשבה שצריך לבחור בין קפיטליזם צרוף לסוציאליזם הדוק – ולא כך היא. אני לא מאמינה שצריך לבחור בין כלכלה חופשית בלבד עם היד הנעלמה שתסדר את העניינים לבין יציאה החוצה עם הדגל האדום שכבר קופל. אני מאמינה שצריך לעבור למשק מעורב, שבו הממשלה מתערבת כאשר יש כשל שוק. צריך לראות שמספרי המאקרו מתרגמים לאיכות החיים של אזרחי המדינה.
"יש שלושה דברים שאפשר לעשות עכשיו. צריך להוריד את המיסוי העקיף – גם אם זה אומר שבצד השני של המשוואה צריך להעלות מסים ישירים. אני מקווה שסוף סוף ייישמו את מה שאני מאמינה שמינהל מקרקעי ישראל צריך לעשות: לא למקסם את הרווחים של המדינה אלא להשתמש בקרקעות לטובת האזרחים. צריך להציב למונופול הזה יעדים וצריך גם לנהל אותו. אני מאמינה שרק הממשלה יכולה להנחות בהחלטותיה איך לקחת את הקרקעות האלה ולייצר גם דיור ציבורי וגם דיור בר השגה. בחוק ההסדרים האחרון הקפיאו את חוק הדיור הציבורי שאישרה הממשלה הקודמת: צריך להוציא אותו מהמקפיא. צריך גם לזכור שיש חוק חינוך חינם מגיל שלוש – וגם אותו צריך להוציא מהמקפיא. חינוך חינם הוא לא רק בייביסיטר לאמהות עובדות: אי השוויון בחברה הישראלית מתחיל בחינוך".
"אני לא מאמינה שהממשלה יכולה לקבל את ההחלטות הנכונות. זה מנוגד להשקפת עולמו של נתניהו. הרעיון שבו ממשלה תיכנס פנימה כדי לתקן עיוותים במשק הוא בניגוד להשקפת עולמו של נתניהו. החלוקה האמיתית בין הפוליטיקאים היא בין אלה שהתרגשו כשראו את הציבור יוצא החוצה לבין אלה שחששו. לא ניתן לזה להיגמר".
