פרופ' ליאו ליידרמן: "ארה"ב ומדינות גוש היורו נדבקו ב'מחלה היפנית'"

"ארה"ב ומדינות גוש היורו נדבקו ב'מחלה היפנית': הכלכלות המובילות במערב נכנסו בחודשים האחרונים למצב קריטי שעלול להידרדר לדשדוש כלכלי ארוך-טווח, מהסוג שיפן עוברת בשני העשורים האחרונים. תרחיש כזה, שרק לפני כחודשיים נראה היה כתרחיש קיצון, נהפך לתרחיש מציאותי עם הסתברות גבוהה"

פרופ' ליידרמן ציין בנאומו במושב שוק ההון ופיננסים בשיתוף בית ההשקעות מיטב, כי הבעיה החמורה ביותר שמעיבה כיום על שוקי ההון הגלובליים היא משבר המדיניות הכלכלית במערב. "שלוש שנים לאחר פרוץ המשבר ב-2008, הציבור במערב, ובפרט המשקיעים בשוק ההון, מצביעים אי-אמון במדיניות הכלכלית וביכולתה לסייע בתהליך ההתאוששות מהמשבר. בעוד שחלק ניכר מהבעיות הכלכליות בארה"ב ובגוש היורו הן מבניות, תגובת המדיניות הפיסקלית היתה כאילו שהבעיות היו מחזוריות או של הטווח הקצר. כדי לצאת מהמשבר דרוש שינוי חד במדיניות הכלכלית".

"השווקים המתעוררים הם לא עלה נידף ברוח. אם לפני עשור לא ספרנו את השווקים המתעוררים היום אנחנו לא יכולים להתעלם מהתרומה שלהם לצמיחת הכלכלה העולמית", אמר בפאנל שוק ההון ופיננסים הכלכלן הראשי של בית ההשקעות מיטב, רון אייכל.

לשאלה האם הצמיחה של סין והודו עשויה לחלץ את המערב ממיתון חריף אמר אייכל כי לשווקים המפותחים הפוטנציאל לתמוך בצמיחה העולמית וציין כי מדינות ה-BRIC היו אחראיות לשליש מהצמיחה העולמית בשנה האחרונה.

"כשמדינה עוברת לשלב הבגרות - כמו השלב בו כנראה נמצאת היום ארה"ב - היכולת שלה להתחרות בכלכלה סינית נמוך ולכן העולם פונה היום מזרחה. גם אם נראה צמיחה חלשה בארה"ב ובאירופה, נמשיך לראות צמיחה נאה בשווקים המתעוררים. זה לא אומר שהשווקים ינועו שם רק בכיוון אחד - למעלה - אבל נתוני המאקרו שם נראים יותר מעניינים שאני מסתכל כמה שנים קדימה מאשר במדינות המפותחות".

"הפוליטיקאים באירופה נעולים על גישה כלכלית מוטעית"

לדברי ליידרמן, "במקרה של גוש היורו, הבעיה המבנית העיקרית היא שכדי לפתור את בעיית החוב הציבורי, שבמסלולו הנוכחי צפוי להמשיך ולגדול כאחוז מהתוצר, הכרחי להרחיב את האיחוד המוניטרי לאיחוד פיסקלי בין המדינות החברות בגוש. למרות שבפועל היה ניסיון לשיתוף פעולה פיסקלי בתוכניות החילוץ ליוון ולמדינות אחרות, הרי שהוא מתברר כבלתי מספיק, בפרט אם יהיה צורך לסייע למדינות כגון איטליה וספרד. בינתיים, במדינות כמו גרמניה וצרפת, האזרחים מגבירים את התנגדותם להעברת חלק מתשלומי המסים שלהם לתמיכה במדינות אחרות בגוש היורו. לטעמי, לא יהיה מנוס משורה של הסדרי חוב לאומיים, שבהם כל הצדדים המעורבים, כולל המגזר הפרטי, יצטרכו להשתתף בנטל של ה'תספורת' שתהיה גלומה בהסדרי החוב. נוסף על כך, יהיה צורך ליצור מנגנון של שיתוף פעולה פיסקלי בין המדינות, שאם לא כן, גוש היורו יישאר פגיע לזעזועים בעתיד".

ליידרמן טען כי קובעי המדיניות באירופה "נעולים" על גישה כלכלית מוטעית, המדגישה את הצורך בצעדי ריסון פיסקלי נוספים, למשל ביוון, ספרד ואיטליה, על מנת לשפר את יכולת המדינות לעמוד בפירעון של החובות הלאומיים. "גישה זו יוצרת מעין מעגל קסמים שלילי, שבו הריסון הנוסף תורם להעמקת ההאטה הכלכלית, וזאת מקטינה את תקבולי המדינות ממסים, דבר המרחיב שוב את הגירעון. בתוואי הנוכחי של הדברים, נראה שבאופן פרדוקסלי, המצב הכלכלי והפיננסי יצטרך להידרדר עוד יותר לפני שקובעי המדיניות בגוש היורו באמת ינקטו בצעדים האמיצים הנכונים".

"מדיניות חברתית צריכה להשלים מדיניות תומכת צמיחה"

בהתייחסו לכלכלת ארה"ב המקרטעת ציין ליידרמן: "הדרך חזרה לצמיחה בת-קיימא עוברת דרך טיפול בבעיות מבניות רבות של ארה"ב בתחומי הפיננסים, הנדל"ן, התשתיות, הבריאות, החינוך והמיסוי. ברור שהבנק המרכזי לבדו אינו יכול לפתור בעיות אלה, שטיפולן שייך בעיקר למדיניות הפיסקלית. חלק מהצעדים ההכרחיים בתחומים אלה דורשים ראייה ארוכת טווח ואף חזון מצד קובעי המדיניות, אלא שנראה שבוואשינגטון עסוקים יותר בבחירות לנשיאות שיהיו בנובמבר 2012 מאשר בחילוץ מיידי של המשק מהמשבר. כתוצאה מכך, מדיניות המאקרו למעשה משותקת תוך כדי ויכוחים מתמידים בין הקונגרס לסנאט. ארה"ב זקוקה לתוכנית כלכלית כוללת שתטפל בבעיות המבניות ותתרום להאצת הכלכלה, תוכנית שגם אם בטווח הקצר תגרום לעלייה בגרעון התקציבי, הרי שתביא בסופו של דבר לחיזוק הכלכלה ולירידה ביחס החוב לתוצר. אין ספק שנאומו של הנשיא אובמה ביום חמישי יוקדש לנושא הזה, אולם ספק אם הוא יוכל ליישם את המדיניות שהוא יציע, בעקבות המלחמות הפוליטיות".

עם זאת, ליידרמן הדגיש כי בזמן שהמדינות המובילות במערב מראות יותר ויותר סימפטומים של המחלה היפנית, נמשכת תנופת הצמיחה במשקים המתעוררים: "על פי ההערכות שלנו במחלקה הכלכלית בבנק הפועלים, כ-77% מהצמיחה הגלובלית הצפויה ב-2012 מקורה במשקים המתעוררים. בולטים במיוחד השווקים המתעוררים באסיה, שיתרמו כ- 55% מהצמיחה הגלובלית הצפויה ב-2012. ברור שהאטה במערב תשפיע על השווקים המתעוררים בטווח הקצר, אך חשוב להדגיש את התהליכים ארוכי טווח בשווקים אלה, המבוססים על התפתחויות דמוגרפיות חיוביות והמשך המעבר מהכפר אל מרכזי ערים. בעבור המגזר העסקי בישראל, התפתחויות גלובליות אלה יוצרות הזדמנויות עסקיות אטרקטיביות מאוד. ייתכן כי מבחינת היצוא והצמיחה של ישראל, רצוי להיצמד ככל האפשר לעולם המתעורר, שיהיה המוביל בתחום הצמיחה הכלכלית הגלובלית".

בהתייחסו למחאה החברתית והשפעותיה המאקרו כלכליות, ציין ליידרמן כי "מחאת קיץ 2011 שמה את הנושאים החברתיים במקום בולט לטיפול על ידי הממשלה. בצד הצורך במציאת פתרונות לחלק מהבעיות הקיומיות הקשות של אוכלוסיות חלשות ושל מעמד הביניים בישראל, סביר להניח שמעתה ואילך קובעי המדיניות יצטרכו להציג בפני הציבור את מדיניותם המוצעת בתחום החברתי. זאת, כחלק אינטגרלי של המדיניות המאקרו כלכלית, ובמיוחד כך בדיונים על תקציב המדינה. אני סבור שברמה הלאומית, חשוב לראות את המדיניות החברתית כמשלימה, ולא כתחליף, למדיניות תומכת צמיחה. בעולם של תחרות גלובלית, למשל תוך התקדמות מהירה של משקים באסיה בתחומי טכנולוגיה הקרובים לאלה שמאפיינים את היתרון היחסי של ישראל, אין למשק הישראלי אלטרנטיבה אלא לחתור לשיעורי צמיחה שימצו את הפוטנציאל של המשק, וכך אפשר יהיה לשמור על תעסוקה מלאה בשוק העבודה. אולם הפעם, ומעתה ואילך, הממשלה תידרש גם לקבוע מדיניות ברורה לגבי חלוקת פירות הצמיחה, חלוקה שתחזק את אותם המגזרים בחברה הישראלית שראויים לכך".