מחכים לטרכטנברג

בעצם, יש מקום אחד שהציבור הרחב עשוי בכל זאת להרגיש בארנקו את מסקנות ועדת הריכוזיות, אך השינוי הזה אינו בהכרח לטובה. על אף שניתנו לקונצרנים הגדולים ארבע שנים למכירת הנכסים, העסקות עשויות להתבצע מהר מאוד ברגע שיימצאו הגופים המתאימים (מצבם של בנקים אירופיים ואמריקאיים שהיו יכולים להתעניין בנכסים באופן טבעי, רחוק מלהיות מזהיר היום). ראינו תופעה דומה מיד אחרי וועדת בכר, כאשר מרבית חברות הגמל נמכרו בתוך חודשים ספורים על אף שניתנה תקופה ארוכה למימוש ההמלצות.

למעשה, במקרה של נוחי דנקנר וחברת הביטוח כלל כמו גם במקרה של יצחק תשובה והפניקס, הרצון במימוש האחזקה משתלב עם ההמלצות, ולכן השניים יחפשו קונים ומהר. המועמדים המיידים לביצוע עסקות מן הסוג הזה הם קרנות השקעה, כדוגמת קרן אייפקס שכבר קנתה את בית ההשקעות פסגות. בתרחיש כזה, הצרכנים עלולים דווקא להיפגע, שכן הדבר הראשון שיעשה משקיע פיננסי חדש ורעב לרווח שנכנס לחברה שמנהלת קרנות פנסיה, גמל והשתלמות הוא להעלות דמי ניהול.

וחידה לסיום – מהו מחזור המכירות של תנובה? למה זה מעניין יותר מהרגיל? כאשר וועדת הריכוזיות ניסחה את ההמלצה על הפרדת האחזקות הריאליות מפיננסיות היא ראתה כמובן לנגד עינייה על מי הן ישפיעו, אך בשלב זה היא לא מעוניינת לספר זאת לציבור. אנו יודעים רק שהגוף הפיננסי צריך לנהל נכסים של יותר מ-50 מיליארד שקל ולתאגיד הריאלי צריכות להיות הכנסות של 8 מיליארד שקל לפחות כדי שכללי ההפרדה יחולו עליהם. בית ההשקעות פסגות שמוחזק על ידי קרן אייפקס נופל תחת ההגדרה של הגוף הפיננסי, אך השאלה הגדולה היא האם לתנובה, חברה פרטית שלא חושפת דוחות כספיים לציבור, יש הכנסות שנתיות של 8 מיליארד שקל. זהבית כהן עוד עשויה להודות לחרם הצרכנים במידה והפגיעה בהכנסות תחסוך ממנה את הצורך במכירת אחד משני הבייביז שלה.