איך שנה אחת משנה את העולם?

יש שנים שהתאריך שלהן חקוק עמוק בזיכרון. באירועי עמנו אלה ת"ח ות"ט, תרצ"ח ותש"ח. גם שנת 2000 תיזכר, בין היתר בזכות באג המחשבים שלה, ו־1492 תיזכר בהיסטוריה היהודית בגלל גירוש ספרד ובתולדות העולם בגלל מסעו של קולומבוס ששינה את תפיסת העולם הבין־יבשתי. ויש שנים שהתאריך שלהן מפורסם פחות, גם אם חשיבותן כלל אינה פחותה. לדוגמה 1491 ו־1493. שתי שנים שההיסטוריה לא מהללת, ושמספריהן שימשו כותרות לשני רבי־מכר של כתב המגזינים האמריקאי הוותיק צ'רלס סי מאן.

ספרו הקודם של מאן, שנקרא בפשטות "1491", פורסם לפני יותר מחמש שנים וזכה עם יציאתו בפרס האקדמיה האמריקאית למדע. מאן מתאר שם את החיים באמריקות, הצפונית, הדרומית והמרכזית, ערב הגעת האדם האירופי. הספר הזה מתאר את הציוויליזציות בנות 12 אלף השנים ואת אורחותיהן וההישגים שהגיעו אליהם לפני שהספרדים והאנגלים הכחידו אותן. זהו ספר חובה למוצ'ילר המטייל בדרום אמריקה, וגם למבקר בצפונה.

השנה יצא ספרו החדש של מאן, "1493". כאן מאן מסובב את המשקפת שלו אל מחוץ לאמריקות ומתאר כיצד "גילוי" אמריקה בידי האירופים, ויצירת הקשר המשולש של אירופה, אסיה ואמריקה, שינה את העולם.

1493 היתה השנה שבה נולדה הגלובליזציה, שכולנו מדברים בה נכבדות 500 שנה מאוחר יותר. עם הגעת האוניות הספרדיות של קולומבוס וייסוד המושבות הראשונות החל החיבור הכלכלי והמדיני הראשון משני עברי האוקיינוס האטלנטי, ה"איחוי" הראשון של פנגיאה, היבשת המשותפת הקדומה. והאיחוי, שהחל כ־200 מיליון שנה אחרי הפיצול, עדיין מתרחש, והוא עדיין דרמטי.

עטיפת הספר "1943"

פיצול היבשות אי אז בעבר הביא לאבולוציות נפרדות שהתרחשו בהן, ולהתפתחות מינים שונים של צמחים ובעלי חיים. "איחוד המשפחות" ותוצאותיו עיצבו ביולוגית, אנושית וכלכלית את העולם שבו אנו חיים היום.

מאירופה נדדו לאמריקה חיידקים ונגיפים לא מוכרים, שמחלותיהם מחקו עמים שלמים. מהאמריקות הגיעו לאירופה התירס, הטבק, העגבניות והסוכר, שיצרו מציאות תזונתית חדשה. אירופה שלחה לאמריקה את הכבשה ואת הסוס - כן, סמל המערב הפרוע היה עולה חדש מאזורי אירופה ואסיה – ואמריקה השיבה לה בתפוח האדמה, ירק מופלא שבהתחלה נחשד כרעיל, אך התגלה כמזין ובעל יכולת לגדול גם באזורים מוכי חורף ארוך וקר, תכונות שבזכותן נהפך במהרה למרכיב מרכזי במזונם של אירופים רבים. אבל יחד עם תפוח האדמה הגיעו לאירופה גם המזיקים שפוגעים בו, ושהמיטו על אירלנד רעב כזה שגרם לאי הקטן לשלוח רבבות מתושביו לאמריקה.

בבוליביה התגלו מרבצי כסף שהשפיעו על השווקים הפיננסיים באירופה של המאות ה־16 וה־17 הרבה יותר מבועת הדוט.קום של ראשית העשור הקודם. והחיבור שנוצר ב־1493 ייבא לאמריקות, לראשונה, את הרעיון הפוליטי והכלכלי של העבדות, שהיתה כה נפוצה בעולם הישן.

סיפור גילוי אמריקה הוא גם, עד היום, סיפור הכלכלה המתפתלת וחובקת העולם של הגומי, הקפה והקקאו.

ומעניין גם לעסוק במה שלא צלח את האוקיינוס: דתות מונותאיסטיות עברו מערבה בהצלחה, אבל תרבויות אמריקאיות, עתיקות, אדירות ומרובות הישגים טכנולוגיים, מדיניים, כלכליים והגותיים, תרבות האצטקים והאינקה ותרבויות אחרות, נמחו לבלי זכר.

שנת 1493 היתה הצעד הראשון במסע שכולנו עדיין נמצאים בו, מסע אל תוך עתיד שייעשה עוד יותר גלובלי, ועוד יותר צפוף ומכונס.

ואם בתשע"ב לא יקרו דברים שיכניסו אותה להיסטוריה, ואם היא לא תיתן לנו יותר מדי סיבות לזכור אותה לטובה או לרעה, גם אז נדע שהיא עוד פסיעה במסע מרתק שמעבר לזמן.