הבעלים יתחלפו, השיטה לא
שופרסל בעידן פוסט דנקנר אולי תנסה להתחבב על הצרכנים בטווח הקצר, אבל בסופו של דבר הכיס יחוש גם את ידם של הבעלים החדשים
1. המוכרים: נוחי דנקנר מוכר את שופרסל, זהבית כהןעזבה את תפקיד יו"ר תנובה, וזו רק שאלה של זמן עד שהמחאה החברתית תעורר כאן עוד כמה תזוזות טקטוניות שיעצבו מחדש את המציאות הכלכלית.
דנקנר נבהל, כהן העדיפה לקפל לפני שיקפלו בשבילה. אלו ההסברים הנפוצים בימים האלו. הם אמנם נכונים, אבל מדובר רק בחלק מהתמונה. המחאה דחפה את דנקנר וכהן למהלכים האחרונים, אבל אם לא הייתה חקירה של הממונה על ההגבלים העסקיים נגד תנובה, כהן עוד הייתה מנהלת את המלחמה. ואם מצבה הפיננסי של קבוצת אי.די.בי היה טוב יותר, כנראה שדנקנר לא היה ממהר למכור את שופרסל, או שהיה מוכר אותה בתנאים טובים בהרבה משוטף פלוס חמש שנים.
מעבר לכך שדנקנר כנראה לא ממש התאהב ברעיון שהמחאה הציבורית תגיע גם אליו באופן אישי, היו לו את כל הסיבות למכור את שופרסל. די במבט קצר על הסביבה העסקית של הרשת כדי להבין זאת: הימים שבהם הצרכן העמיס עגלות מכל טוב מבלי לדעת כמה הוא משלם על המוצרים תמו, התחרות מצדן של הרשתות האחרות רק הולכת להיות קשה יותר, יצרני המזון נלחצים תחת המחאה החברתית וינסו לגלגל חלק מהעלויות לקמעונאיות, העלאת שכר המינימום תייצר עלויות גבוהות יותר שיעלו לשופרסל בכמה עשרות מיליוני שקלים בכל שנה וההאטה הממשמשת ובאה עלינו לרעה בטח לא הולכת לבוא לידי ביטוי בחגיגה צרכנית.
בדו"ח הכספי השנתי של שופרסל לשנת 2010 שפורסם בפברואר 2011, מפרטת הרשת מהם גורמי הסיכון שמשפיעים עליה. מאז פורסם הדו"ח חלה עלייה בלפחות 50% מגורמי הסיכון הללו. אחד מהם נקרא זיהום מותג. שופרסל מתייחסת בסעיף זה למקרה שבו יימצאו קוליפורמים באחד מהמוצרים אותם היא מוכרת. דנקנר לא תיאר לעצמו שזיהום המותג יגיע מחבורה אנונימית של צעירים והרבה תסכול נצבר.
2. המשקיעים: מכירת שופרסל היא קודם כל זרם של מזומנים, ודנקנר יודע שזה מה שמחפשים עכשיו המשקיעים באגרות החוב והמניות שלו. כשהתשואה על אגרות החוב מסרבת לרדת מהרף הדו ספרתי, המשמעות היא שהמשקיעים לא בטוחים שיראו חלק מהכסף שהלוו לקבוצה בחזרה, כלומר גיוסי הון בשוק ההון הם כרגע מחוץ לתחום. בקבוצה ממונפת כמו אי.די.בי זה לא עניין של מה בכך ודנקנר, שמבין זאת טוב אולי מכולם, רוצה לשדר למשקיעים שלחששות שלהם אין כל בסיס, ושהתשואה של אגרות החוב היא רק תולדה של פאניקה רגעית.
650 מיליון השקלים שיזרמו לקופתה של דיסקונט השקעות, בעלת השליטה בשופרסל ,ומאות מיליוני השקלים שיזרמו אליה בכל שנה מחמש השנים הקרובות ייתנו למשקיעים בקבוצת אי.די.בי קצת שקט. אבל רק קצת. אחריו יבואו השאלות. מי תהיינה יצרניות המזומנים שיסחבו את קבוצת אי.די.בי קדימה בעידן שאחרי שופרסל, מכתשים אגן, כלל ביטוח וסלקום בגרסת הרווחים המצומקת? דנקנר יידרש לספק תשובות ומהר.
3. הקונים: ליאו נואי, המשקיע שישלוט בשופרסל ביחד עם מתיו ברונפמן ושולם פישר, הוא הכל חוץ מפראייר. מי ששולט על אחת מחמש קרנות הריט הגדולות בבריטניה, מנהל נכסים בהיקף של מיליארדי ליש"ט ומי שמכר כאן ברווח ענק של מעל למיליארד שקל את האחזקות בחברת הנדל"ן בריטיש ישראל, יודע טוב מאוד לאן הוא נכנס.
נואי רואה לנגד עיניו הזדמנות לחתוך בהוצאות השכר המופרזות שמשלמת שופרסל ליותר מדי מבכיריה, הזדמנות להשביח את הנדל"ן עליו יושבת שופרסל ובעיקר הרבה מאד זמן שיעבור עד שיצטרך לשלם עבור הסחורה שקנה. הוא גם מכיר היטב את המוכר: כבר בשנת 2003 נמכרה נכסי אזורים, אז בשליטת גנדן של נוחי דנקנר, לנואי תמורת כ-400 מיליון שקל, והיוותה את השלד של בריטיש ישראל. אם הרכישה הנוכחית תהיה מוצלחת כמו הרכישה, ההיא נואי כנראה עשה עסקה טובה.
4. השאר:
מכירת שופרסל על ידי דנקנר מצטיירת על ידי מי שאוהבים לצבוע את העולם בצבעים של שחור ולבן כניצחון. בבחינת הלך הרשע, הגיעו הנחמדים. הצמד ברונפמן ופישר היו בעלי המניות ברשת הרבוע הכחול, ומידת הרעב שלהם לרווחים לא פחותה מזו של דנקנר. הם גם היו חלק מבעלי השליטה בחברת הנדל"ן אולימפיה, ולא היססו להציע לה כמה עסקאות בעלי עניין בעלות ריח חריף במיוחד.
שופרסל בעידן פוסט דנקנר אולי תנסה להתחבב על הצרכנים בטווח הקצר, בעיקר משום שהרוכשים קנו לעצמם זמן, אבל בטווח הארוך כדאי לזכור שגם הם צריכים לשלם ריבית, ואיכשהו זה תמיד עובר דרך הכיס שלנו.
