אשליית הכישורים

"תוצאות היועצים הפיננסיים דמו למשחק קוביות"

פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, פרסם לפני כמה ימים מאמר מרתק ב"ניו יורק טיימס", ובו הוא מתאר כיצד התוודע לאשליית הכישורים של המנהלים הפיננסיים: באחת הפעמים שבהן הוזמן לנאום בפני יועצי השקעות ביקש כהנמן מהחברה שערכה את הסמינר, חברה לייעוץ פיננסי, להעביר לו תוצאות של 25 יועצי הון אנונימיים על פני שמונה שנים. דירוג הביצועים, כותב כהנמן, שימש את מנהלי החברה בקביעת חלוקת הבונוסים של היועצים. מה שעניין את כהנמן הוא מידת העקביות בביצועים, וכדי להגיע אליה חישב את המתאם בין דירוגי היועצים בשנים השונות והשווה אותם בכל שנה לזו שאחריה.

התוצאה מדהימה: הממוצע של כל המתאמים עמד על 0.01, או כפי שכהנמן מתאר אותו: "אפס. לא מצאתי כל עקביות שיכולה להצביע על רמות שונות של כישורים. התוצאות דמו יותר למה שניתן היה לצפות ממשחק קוביות מזל ולא ממשחק מוחות", הוא כותב.

מנהלי הפנסיה לא מייצרים ביצועים לאורך זמן

המנהלים של גופי החיסכון בארץ לא הוכיחו בשום שלב שהם יודעים לייצר ביצועים יוצאי דופן, בטח לא מנהלי הפנסיה הנדרשים להוכיח ביצועים לאורך זמן. כל מה שהם יכולים לעשות הוא לנסות להיצמד לביצועי המדדים, ובשביל זה לא צריך להשאיר להם סכומי עתק שהיו יכולים להישאר בכיסי החוסכים. מקרה ההתעשרות בדש איפקס הוא רק דוגמה חריגה להתנתקות מוחלטת בין שכבה דקה של חמישה מנהלים למצבם הפיננסי של עשרות אלפי חוסכים, אך היא מעידה על השיטה. זו מאפשרת לכל ה"מבינים" בבתי ההשקעות, בחברות הביטוח ובקרנות הפנסיה לקחת מאיתנו הרבה מדי עבור פחות מדי.

כשכהנמן הציג את הממצאים ליועצים שבפניהם הרצה הם לא ממש התרגשו, אבל "אז", הוא מספר, "הסיע אותנו אחד המנהלים לשדה התעופה ובדרך אמר במידת מה של צידוק עצמי: 'אני תרמתי הרבה מאוד לחברה, ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממני'. חייכתי וחשבתי לעצמי: ובכן, הבוקר לקחתי את זה ממך. אם ההצלחה שלך נובעת ממקריות,