להפוך את הפרדיגמה
בעלי העניין הם אינם היחידים שצריכים ליהנות מהעושר שמייצרת הפירמה. גם לספקים, לעובדים, לסביבה וללקוחות מגיע נתח מהרווחים
קום, תחייך לילדה, תכין לה שוקו, תיכנס להתקלח, תתלבש, תעיר את התינוק, תחליף לו חיתול וגם בגדים, צא לעבודה, תבדוק אימיילים באייפון. מצפצפים מאחור, סע, עזוב את האייפון, זה מסוכן, תגביר יש שיר טוב ברדיו, תנמיך מישהו מצלצל, יש בעיות בעבודה, תן פתרון, תנתק, קיבלת הודעה, ועוד
כך נראה היומיום של בני מעמד הביניים שמגדלים ילדים, עובדים ומנסים לשרוד. שגרת היומיום המטורפת על אינסוף גירוייה היא החמצן של מי שעושים קופה. על חשבוננו, כמובן. מרשתות הקפה שגובות מחירים מופרזים, דרך החברות שמנהלות לנו את החיסכון הפנסיוני וגוזלות ממנו שליש ללא כל הצדקה, ועד הבנקים שמתייחסים אל הלקוחות המשלמים עמלות וריביות מופרזות כאל מלאי, כזה ששוכב במחסנים אך ממשיך לייצר הכנסה שוטפת.
"כמה סיכון כבר יכול להיות לבנק בארץ?", שאל אותי אחד ממנהלי הבנקים, "יכול להיות שנטעה פה ושם עם לווים, והמצב יהיה פעם טוב ופעם פחות, אבל המלאי - הוא ממשיך לעבוד כל הזמן".
בעולם הבינו שהגישה שלפיה 99% מהאוכלוסייה הם המלאי ששוכב בשקט, עובד ומשלם דמי ניהול - מתחילה להתהפך. יותר ויותר ארגונים מתחילים ליישם את הגישה שלפיה, לא רק בעלי העניין צריכים ליהנות מעושר הפירמה, כי אם גם הספקים, העובדים והלקוחות. לא מדובר בהתמוטטות הרעיון הקפיטליסטי, הפירמות צריכות להרוויח, אך הרווח צריך להתחלק אחרת. חברת הביטוח ההולנדית Inshared הבינה זאת כשהפכה את הפרדיגמה. במקום שהלקוח יחפש איך להגדיל את היקפי תביעות הביטוח, ניתן לו תמריץ שלא לעשות זאת. הוא ירוויח, אנחנו נרוויח.
החברה ההולנדית היא לא היחידה ששינתה כיוון. "כלכליסט" יציג מדי שבוע דוגמאות רבות מהעולם שמוכיחות שיש גם דרך אחרת.
