מפלצת נדל"נית - ומשפטית

1. המפלצת הארכיטקטונית הולילנד הולידה כתב אישום מפלצתי, לא פחות. שלוש פרשות מקרקעין (הולילנד, חוות הזרע, תעשיות מלח) מעתלית ועד אילת, 80 עמודים, 16 נאשמים, כ-400 עדי תביעה. לפנטהאוז של הבניין המשפטי הזה נשלח הדייר הקבוע אהוד אולמרט.

כתב האישום הוגש עוד

פרקליט המדינה משה לדור, שנמנה על הקבוצה הראשונה, דחה את בקשת סנגורי אולמרט להגיש כתב אישום בלעדיו. "נגיע לשימוע אחרי שיסתיים המשפט", ביקשו ממנו, "ואם לא נשכנע, תצרף את אולמרט בהמשך לכתב האישום".

הסנגורים טענו שאינם יכולים להתכונן כראוי לשימוע בזמן שהם מנהלים את התיק הנוכחי. הם הביאו כתקדים את המקרה שבו זכה אריה דרעי להתחשבות דומה, כשהשימוע ב"תיק הציבורי" נגדו נדחה לאחר סיום שמיעת תיק השוחד נגדו.

לדור סירב לבקשה. "לא נורא", אמר אחד מסנגוריו, "ממילא הסיכוי שלדור היה מבטל את האישום הוא אפסי".

ומי יודע, אולי מתישהו במהלך משפט הולילנד יוגש נגד אולמרט גם תיק המינויים הפוליטיים ברשות לעסקים קטנים. לדור יפרוש מתפקידו עוד כשנתיים, אולמרט, כך נראה, יבלה את שארית חייו בבתי המשפט.

2. הבניין המשפטי של הולילנד נוצק על יסודות רעועים למדי בדמותו של ש', עד המדינה. ש', לפי כתב האישום, הוא עבריין מרכזי בפרשה. הוא הזרוע המשחדת של היזמים אל מול נבחרי ועובדי הציבור. אמינותו - הן כעבריין ובעיקר לאחר שכבר הוחתם כעד מדינה - התגלתה כמפוקפקת. "האיש היה מסובך בחובות לשוק האפור והוא פשוט החליף נושים. במקום לשוק האפור, עכשיו הוא חייב ללדור", אומר אחד מהפרקליטים בתיק.

האם הוא ישלם את החוב ללדור? "וגם אם לא", משיב הפרקליט, "החלפת הנושים כדאית, מה כבר לדור יעשה לו?".

המדינה קנתה את החוב של ש' בהרבה כסף. במיליונים שנועדו לקיומו ולכיסוי חובותיו. לכיסוי מעלליו נתפר צו איסור פרסום גורף שנע בין המיותר לשערורייתי. מיותר, כי ממילא זהותו ידועה לכל מי שנוגע בפרשה. שערורייתי, כי לציבור יש זכות לדעת כמה שילם עבור הסחורה. אם יתברר שהמדינה קנתה חתול בשק, הרי שמדובר בחתול שפוטם בכמויות נדיבות של שמנת על חשבון הציבור.

הפרקליטות מתכננת לבקש להביא את ש' לעדות מוקדמת, תרגיל שהצליח בזמנו עם טלנסקי. בשני המקרים, הנימוק הוא חשש לחייו ולבריאותו של העד. העדות המוקדמת של טלנסקי זכתה אז לביקורת קשה מפי משפטנים ידועים. למשל, הסנגור הפלילי עו"ד יהודה וינשטיין שאמר אז: "העדות הזו הביאה לסילוקו של אולמרט, ולא היה לה מקום מבחינה משפטית. ההחלטה הזו היתה שגויה משפטית, הן מבחינת בית המשפט שאישר אותה והן מבחינת מגיש הבקשה". הסנגור וינשטיין הפך בינתיים ליועץ המשפטי לממשלה שמנוע מלגעת בענייני אולמרט.

3. לא הכול בנוי על עד המדינה. בחקירה התגלו ראיות עצמאיות לכספים ומתנות מש' למקורבי אולמרט – אחיו יוסי, מזכירתו שולה זקן ומהנדס עיריית ירושלים אורי שטרית, שלחשבונו הופקדו צ'קים של ש'. לעומת זאת, אין טענה לכספים שהועברו ישירות לאולמרט. סיפור השוחד מצייר את אולמרט כאדם מושחת לכאורה, אבל נדיב שנחלץ לסייע לשלושת המסכנים שנקלעו למצוקה כספית. התזה של ש', כפי שאומצה בכתב האישום, היא שאולמרט סיכם עמו את הדיל הבא: אל תעביר לי את כספי השוחד, אלא תשלם אותם לאחי, למזכירתי, ולמהנדס.

זהו בהחלט תקדים בתולדות סיפורי השוחד, וגם תקדים ל"טמטום" שמדביקים כאן לאולמרט, שאפילו יריביו יתקשו לייחס לו - נטילת שוחד באמצעות פיזורו וחלוקתו למקורביו.

בגזרה זו ייאלצו שלושת המקורבים לספק הסברים לכספים שקיבלו. אולי יטענו שמדובר בהלוואות, אולי מתנות. לעומת זאת, ייחוס הכספים האלה - כשוחד שניתן לכאורה לאולמרט בפרשות הולילנד והזרע - תלוי בהסבריו ובאמינותו של עד המדינה.

4. "היא זכתה בכל סופרלטיב אפשרי, היא יצרה בירושלים תפיסת מגורים חדשה, היא סיפור ההצלחה של כל המשפחות המאכלסות אותה. הולילנד פארק - אמנות הדיור". כך כתוב עד היום (!) בדף הבית האינטרנטי של חברת הולילנד פארק, נאשמת מספר 16. החקירה הפלילית הפכה את היפהפיה הנרדמת ללכלוכית חיה ובועטת; את הפרויקט המודרני והחדשני למפלצת בטון המתנשאת ומכערת את קו הרקיע הירושלמי.

המניע של היזמים ברור - שינוי הייעוד של הקרקע ממלון צנוע בן 100 חדרים לשכונת יוקרה בת כאלף יחידות דיור. בפרויקט כזה, כל גידול בזכויות ובאחוזי הבנייה מתורגם מיידית לגידול עצום ברווחים. כתב האישום מתאר כיצד שלחו היזמים את ש' ואת מאיר רבין לשחד את נבחרי ועובדי הציבור כדי לקדם את הפרויקט ואת רווחיהם.

המתווה המושחת הזה, טוענים נדל"ניסטים, ידוע ונפוץ. קבלנים, ועדות תכנון ובנייה ופונקציונרים בעיריות מערבבים ורוקחים קומבינות כאלה במקומות רבים. מה שמייחד את המקרה הנוכחי הוא ההיקף והעובדה שבשפיץ נמצא אהוד אולמרט. נתונים אלה מבססים כתב אישום מפלצתי בגודלו. ש', עד המדינה, מסר כשמונים הודעות במשטרה, ואם הוא ייחקר נגדית בידי 16 סנגורים, רק עדותו תתפרש על פני כ-300 ישיבות, לפי הערכת אחד הסנגורים. וחוץ ממנו, יש עוד כ-400 עדי תביעה וכמות בלתי ידועה של עדי הגנה. תוסיפו לכך את מקדמי הסחבת הרגילים – תרגילי דחייה, מחלות, פגרות - המשמעות ברורה: אם לא יהיו כאן עסקאות טיעון, המשפט הזה יימשך לנצח.