במעבדה - פרופ' יעל חנין: "אני מנסה לפתח שתל שישיב ראייה לעיוורים"
פרופ' חנין מאוניברסיטת ת"א עובדת על פיתוח אלקטרודות קטנות וגמישות שיאפשרו יצירת רשתית מלאכותית. אם תצליח, ייתכן שהעיוורון ייעלם מהעולם
מי את: יעל חנין (42), פרופ' חבר בבית הספר להנדסת חשמל באוניברסיטת תל־אביב, וראש מרכז "הננו" המיועדת של האוניברסיטה. השלימה את לימודי הדוקטורט במכון ויצמן, ואת הפוסט־דוקטורט עשתה באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, בנושא המשלב הנדסת חשמל ואפליקציות ביולוגיות.
שתל נולד:
הצורך בגמישות: "צריך לפתח אלקטרודות שיהיו גמישות, כך שיהיה אפשר להכניס אותן לגוף. המטרה היא שיאפשרו הפעלה חשמלית יעילה של התאים. כל טכנולוגיה מתחילה בפתרונות שעובדים, אבל הם לא תמיד אלגנטיים. לוקח שנים עד שמוצאים פתרון אלגנטי. לאורך השנים פיתחנו תהליכי ייצור שמאפשרים לנו לבנות אלקטרודות קטנות מחומרים מיוחדים. כעת אנחנו בוחנים את היכולת שלהן להעביר זרם, ולאחר מכן מצמידים אותן לרשתיות של עוברי אפרוחים מביצים מופרות, ובודקים איך התאים מגיבים לרכיב. מחזיקים את הרשתית חיה, נותנים לה חמצן וסביבה שדומה לסביבת העין והיא יכולה לחיות ככה הרבה מאוד שעות. אחרי הבדיקה על הרשתית, צריך לבדוק את התגובה של הרקמה לחומרים שהשתל עשוי ממנו. כאן כבר יש תוצאות מעודדות: השתל מגיב טוב בעיניים של חולדות".
השלב הבא: "השלב האחרון הוא לבנות מערכת עובדת ולהשתיל אותה בחיה, ולבדוק איך זה עובד. הדבר הבסיסי הוא לראות שההתקן מוציא פולסים חשמליים. באמצעות אור אנחנו יכולים להעביר אנרגיה לשתל ולראות שהוא עובד. בשלב מתקדם יותר, צריך לראות שההעברה של האור גורמת לכך שהחיה רואה. זה נושא בעייתי, כי אי אפשר לקבל פידבק מילולי מהחיה. צריך להסתמך על מדידה של תגובות במוח או על התנהגות החיה. אנחנו עוד לא שם".
