בלעדי ל"כלכליסט": קרבות הירושה במשפחת עופר גוברים
חברת עופר השקעות שבשליטת ליאורה עופר דוחה את תביעת אמה החורגת ואלמנת אביה, רות, לקבל פיצויי שארים בעקבות פטירתו. כתב ההגנה חושף פרטים על הסכומים שקיבל יולי מהחברה: "המנוח לא היה עובד של החברה באף מועד רלבנטי"
07:1108.02.12
חברת עופר השקעות הגישה כתב הגנה בתגובה לתביעתה של רות עופר, אלמנתו של יולי עופר, שדורשת מהחברה פיצויי שארים בסך 17.5 מיליון שקל.
עופר השקעות נמצאת היום למעשה בשליטתה של ליאורה עופר על פי צוואת אביה, אך בימים אלו מתנהל קרב ירושה (ראו ידיעה נפרדת) מול אחיה דורון. כתב ההגנה הוגש לפני כחודש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, וטרם פורסם.
בכתב ההגנה טוענת עופר השקעות, שיולי עופר היה בעליה במשך יותר מ־54 שנה, בתגובה לטענה המרכזית של רות עופר, כי "המנוח יולי (יהודה) עופר לא היה עובד עופר השקעות ביום פטירתו ואף לא במועדים רלבנטיים אחרים".
הקרב על האחזקה
עופר השקעות: מי מהאחים יקנה את חלקו של האחר?
מקורבי ליאורה עופר טוענים כי הציעה לאחיה דורון לקנות את חלקו, אך הוא סירב. מקורבי דורון: הוא פנה אליה, אין לה כסף
נעמה סיקולר והדר קנה,
8 תגובות
לכתבה המלאה 
בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד עמיר צפריר, צבי בר־נתן ואבנר זינגר, ביקשה עופר לקבל פיצויי שארים בגין הפסקת עבודתו של יולי עופר בחברה עקב פטירתו. אחד החריגים בחוק פיצויי פיטורים דן בתשלום פיצויים לאדם שנפטר: "נפטר עובד, ישלם המעביד לשאריו פיצויים כאילו פיטר אותו", נכתב בחוק.
בתביעה טענה רות עופר כי עופר השקעות מנסה במפגיע ובחוסר תום לב בולט להימנע מתשלום מלוא פיצויי השארים שלהם היא זכאית. על פי התביעה, משכורתו של יולי עופר בעופר השקעות היתה 430 אלף שקל בחודש. לדבריה, הסכום שהועבר לידיה עד כה בסך 3.8 מיליון שקל הוא סכום פיצויים חלקי בלבד, שלא ידוע אופן חישובו ונערך על יסוד מרכיב חלקי, ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק והפסיקה בעניין תשלום פיצויים לשארים.
כעת מכחישה עופר השקעות בכתב ההגנה שהוגש על ידי עו"ד אשר חלד את טענותיה של רות. לא רק שהחברה טוענת כי יולי עופר לא היה עובד החברה ביום פטירתו, היא אף טוענת כי פטירתו אינה מזכה את רות בפיצויי פיטורים. לדבריהם, החברה שילמה לרות עופר 6.4 מיליון שקל ברוטו כפיצויי פרישה חוזיים מכוח ההסכם בין הבעלים, האחים יולי וסמי עופר.
בכתב ההגנה נפרסת ההיסטוריה של עופר השקעות, מיום הקמתה על ידי האחים עופר ועד להפרדה ביניהם בתחילת שנות ה־2000. בין היתר מפורטים סכומי כסף שמשך יולי עופר מהחברה במהלך השנים. כך לדוגמה נכתב כי מתחילת 1988 ואילך קיבל יולי עופר תשלום על פועלו בחברה בסך 15 אלף דולר בחודש ברוטו (שכיום, לטענתם, שווה לסכום של 115 אלף שקל בחודש), כאשר הדירקטוריון הוסמך לאשר תשלומים מסוגים שונים להשלמת סכום המשיכות החודשיות עד לתקרה בגובה 480 אלף דולר בשנה.
על פי כתב ההגנה, ב־2003, לאחר ההפרדה בין האחים, נחתם הסכם שלפיו יולי ישמש כיו"ר הדירקטוריון של החברה, ומאז לא שימש כמנהל העסקים הראשי ולא נשא בעול ניהול החברה. לטענתם מאז ההסכם ב־2003 עמדו משיכותיו של יולי על סכום שעלותו המצטברת הייתה 1.5 מיליון דולר, שכלל גם כיסוי הוצאות והפרשות לפיצויי פרישה.
עוד נטען כי "כל הרישומים וההפרשות לתשלומים למנוח בסיום כהונתו נעשו בצורה מסודרת תחת עיני המנוח (כיו"ר הדירקטוריון) ורואי החשבון". מכאן, כאמור, מכחישה החברה את טענות רות עופר וטוענת כי יולי עופר לא היה עובד החברה וכי "רישום תשלומים בתשלומי משכורת אינו יוצר יחסי עבודה".
החברה עוד הוסיפה כי לאחר הגשת כתב התביעה הציעה החברה לרות עופר לחתום על הודעת שארים, כדי להקטין את הניכוי לשלטונות המס. רות עופר חתמה על ההודעה ב־14 בנובמבר 2011, ובעקבות כך הועבר לה סכום נוסף של 507 אלף שקל.
