מחזירים לבעלי המום את הכבוד

ועדת מצא ביקשה להשיב בהמלצותיה את כבודם האנושי של בעלי המוגבלות מלידה על ידי סילוק העילה שרואה בעצם המוגבלות המולדת נזק בר-תביעה. וכמובן סילוק הסיטואציה הגרוטסקית בה נדרש בית המשפט לשקול זה מול זה - חיים פגומים אל מול אי-חיים בכלל. השוואה בלתי אפשרית – לא משפטית, לא

לחילופין, אם המתווה החקיקתי לא יתקבל, מציעה הוועדה מתווה נזיקי בעל תכלית כפולה. ראשית, הקטנת מבול התביעות שמקורה בריבוי העצום בישראל של בדיקות שלפני הלידה. ריבוי שמעודד תביעות ומעודד "רפואה מתגוננת". למשל, רופאים שלא יקחו סיכון וימליצו על הפלה במקרים קלים או גבוליים. לפיכך, חסמה הוועדה תביעות במקרים של נכות הנמוכה מעשרים אחוז. בבסיס המלצה זו ההנחה שהורים לא מפסיקים הריון במקרים קלים והוועדות להפסקת הריון ממילא לא מתירות הפלה כשמדובר בנכות כזו. בנוסף, יוקנה לבית המשפט שיקול דעת במקרה שנופל בין הכיסאות - למשל: בעל נכות קלה, אבל כזו שהטיפול בה יקר במיוחד.

התכלית השניה משתלבת עם המטרה המרכזית: לא היילוד הוא התובע, אלא הוריו יוכלו להעמיס על תביעתם שלהם את עלות צרכיו של היילוד. כלומר לא היילוד תובע את נזקי הולדתו אלא הוריו תובעים את עלות הטיפול.