ראיון "כלכליסט" - בין הירשזון להירשזון: עו"ד רות בלום־דוד עושה מהפך של 180 מעלות
כשהיתה פרקליטת מחוז ת"א שלחה את שר האוצר אברהם הירשזון לכלא. כפרקליטה פרטית, עו"ד בלום־דוד מייצגת את בנו החשוד בנהיגה בשכרות. "כל עוד להם אין בעיה, לי בוודאי אין", היא אומרת בראיון ל"כלכליסט", "הוחמאתי שנבחרתי לייצגו"
לפני שבוע קיבלה עו"ד רות בלום־דוד שיחת טלפון מפתיעה. בצד השני של הקו היה נציג משפחת הירשזון, שביקש ממנה לייצג את ברק, בנו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, שנתפס נוהג בשכרות. מפתיעה, כי בלום־דוד הובילה, כפרקליטת מחוז תל אביב פלילי, את אישומו והרשעתו של אברהם הירשזון. הוא נשלח לחמש שנים וחמישה חודשי מאסר, לאחר שהורשע בגניבת 2 מיליון שקל. כעת נרתמה לייצג את ברק, החשוד בנהיגה בשכרות ובגרימת תאונת אופנוע שבה נפצעה קשה חברתו נעם סלומון.
התפלאת לקבל טלפון ממשפחת הירשזון?
"בהתחלה וידאתי שהם יודעים עם מי הם מדברים. הם בהחלט ידעו".
האם יש בעיה לתבוע את האב ולהגן על הבן?
"השאלה היא מתחום הפולקלור. כל עוד להם אין בעיה, לי בוודאי אין. הופתעתי וגם הוחמאתי מכך שברק הירשזון בחר דווקא בי לייצג אותו. בתור פרקליטת מחוז אכן טיפלתי בכתב האישום נגד אברהם הירשזון, זה היה התפקיד שלי ואפילו פעלתי לכך שנטפל בתיק מהר. זה נדיר שאנשים מצליחים להתעלות על תחושות אישיות, שהן מובנות בעיניי. אני לא מקלה ראש בכך ומבינה שנדרשת לכך עוצמה אנושית רבה".
עו"ד רות בלום-דוד צילום: אוראל כהן על הלקוח החדש שלה היא מסנגרת: "אמנם עדיין לא קיבלתי את חומרי החקירה בעניינו של ברק הירשזון, אבל כבר עכשיו ברור שמעשהו אינו קשור לעבריינות. ברק הירשזון אינו מסוכן לציבור, הוא בחור צעיר וחיובי שמעולם לא עבר עבירה פלילית. הוא כואב ודואג לשלום חברתו, שהוא אוהב".
"פונים אליי בגלל הניסיון, לא הקשרים"
רות בלום־דוד כיהנה במשך שמונה שנים כפרקליטת מחוז ת"א (פלילי) ופרשה בסוף 2010. לאחר כמה חודשי צינון החליטה לחזור לזירה, וכרבים מגמלאי ופורשי הפרקליטות פתחה משרד אותו היא מפעילה בקונספט ייחודי: "אני עורכת הדין היחידה כאן. אני מעניקה לכל לקוח את מלוא תשומת הלב והטיפול האישי. אפילו את הדלת אני פותחת אישית". היא מבקשת לייצג בתחום הצווארון הלבן והמשפט הפלילי־כלכלי על נגזרותיו השונות הכרוכות זו בזו - ני"ע, מיסוי והונאות, וגם לפתח תחום חדש יחסית - משפט מניעתי: "חוות דעת ופרה־רולינג שישמרו על הלקוחות לפני שיסתבכו".
לא מפריע לך שפונים אלייך גם כאלה שמבקשים לנצל את ההיכרות העמוקה שלך עם התביעה, שעד לפני זמן לא רב עמדת בראשה?
"אני לא עוצמת את עיניי בפני כך, אבל מאמינה שפונים אליי בעיקר בשל היכולת והניסיון המוכחים".
"לא חשבנו שנכון להאשים את הש"ג"
מלבד אברהם הירשזון, ניהלה בלום־דוד תיקים בולטים בעניינם של פוליטיקאים נוספים: חיים רמון, עמרי שרון, תיק העמותות של אהוד ברק ועוד.
מדוע שרון הועמד לדין, ובפרשת העמותות של ברק כולם יצאו נקיים?
"בעמותות ברק לא הצלחנו להוכיח קשר פסול בין הכסף שנכנס כתרומות לעמותות לבין הכסף שיצא לטובת המועמד. אמנם היו כמה אישומים נגד אנשי ציבור בדרגה נמוכה שהיה אפשר להגיש, אבל סגרנו את התיק בגלל היעדר עניין ציבורי. לא חשבנו שנכון להגיש אישומים נגד הש"ג ולא נגד הבכירים".
ואת עמרי שרון החלטתם להאשים אף שברור שאביו היה הנהנה המרכזי?
"יש הבדל: עמרי לא היה זוטר, הוא יצר את השיטה והיה הגורם המרכזי במימון הפסול".
הריבוי העצום של פוליטיקאים שנחקרו, הואשמו והורשעו בארץ מלמד שהתרבות הפוליטית בישראל היא המושחתת בין הדמוקרטיות, או שלגורמי האכיפה כאן יש עניין מיוחד בפוליטיקאים?
"עמרם מצנע, מראשי העיר והפוליטיקאים הישרים ביותר שיש כאן, אמר לי פעם: 'אם אני הולך ישר לפי הכללים והספר, העיר תקועה. אני לא יכול לעשות כלום. לכן חייבים לעגל פינות'. אני בטוחה שהפוליטיקאים שלנו לא הכי מושחתים בעולם, אבל בשדה הזה מוגשות אינסוף תלונות: חברי מועצה, ראשי לשכות, אינטרסנטים... ואז המשטרה חייבת לחקור. גם תחקירים עיתונאיים מחייבים לפעמים חקירה. אל תשכח שככל שהנחקר בכיר יותר, הדרג המשטרתי והפרקליטותי שמאשר חקירה הוא בכיר יותר, עד לדרגת יועץ משפטי לממשלה".
ובכל זאת, תחושת ה'רדיפה' עולה מדי פעם. למשל בפרשת רמון, שאותה הובלת וזכית בגינה לביקורת ממבקר המדינה.
"אני מתנגדת לתיאור 'רדיפה'. אם למשטרה מגיע מידע שלפיו שר כפה את עצמו על קצינה כמה דקות לפני ישיבת ממשלה מכרעת שדנה ביציאה למלחמה, היא לא יכולה להשאיר זאת ללא חקירה".
אבל הפעלתם לחץ כבד על מתלוננת שלא רצתה להתלונן, והאזנות סתר חיוניות לא הגיעו לידי ההגנה.
"לגבי הלחץ, הדעות חלוקות האם נחצה הגבול. בית המשפט קיבל את עמדתנו. לגבי האזנות הסתר - קיבלתי את הביקורת. קיבלנו מסמך מהמשטרה ובו נאמר במפורש שכל השיחות הועברו. בדיעבד לא היה ראוי לסמוך על המשטרה, והיה עלינו לבדוק אם שיחות רלבנטיות נקלטו.
"עם זאת, מבקר המדינה טעה כאשר כתב בדו"ח שהיה נוהל מחייב לבדיקה כזו. לא היה נוהל, ופרקליט המדינה, במכתב למבקר, העמיד אותו על הטעות לפני פרסום הדו"ח. אני אומרת לך שמאז לא השתנה דבר: אין נוהל והפרקליטות מסתמכת על המשטרה, פשוט כי אין אפשרות אחרת בתיקים שיש בהם עשרות ומאות שיחות".
בלום־דוד נזהרת בכבודו של המבקר. עכשיו היא מייצגת בפניו שני קצינים בפרשת הרפז. הפרשה שנבדקת רחבה יותר משאלת זיוף המסמך וכוללת, בין היתר, שאלות שנוגעות לחופש התנועה וההתנהלות של הרפז במסדרונות הסודיים ביותר בצבא, גם לאחר שחדל להיות מורשה.
אגב 'רדיפת' פוליטיקאים, בשנים האחרונות הרחיבו המשטרה והפרקליטות את שדה הציד גם לכיוונם של נותני שירותים כעורכי דין, רואי חשבון ופקידי בנק. אלה נתפסים לא פעם כחלק מהמערכת העבריינית או כעבריינים עצמאים לכל דבר. בלום־דוד לא מתרגשת: "לכל אורך השנים היו כתבי אישום כאלה, במיוחד בשנים האחרונות שבהן כאשר אתה זורק אבן אתה פוגע בחתול או בעורך דין, כי יש עורך דין על כל 140 תושבים. עורכי דין מבצעים עבירות כמו כל אדם אחר. ידיעת החוק לא הופכת אותם למוסריים יותר".
העובדה שהם יודעים את החוק לא נותנת להם יתרון על מי שאינו בקיא?
"כולם יודעים שאסור לגנוב. זה מרתיע אנשים מלגנוב?".
"אסור להפוך עורך דין לסוג של שוטר או בלש"
רבים מעמיתייך, שעברו לצד השני של המתרס, מרבים לבקר את הפרקליטות שממנה באו. האם תצטרפי אליהם?
"גם כשהייתי בפנים לא חשבתי שהכל טוב, וכנראה אמשיך לחשוב כך גם עכשיו. תמיד חשבתי ופעלתי תחת ההנחה שלמדינה יש כוח ואסור לה להתעמר, ועליה להפעיל את כוחה בצורה שוויונית. בעניין אחר, התנגדתי להצעה המתגבשת במשרד המשפטים להרחיב את חובות הדיווח על עורכי הדין ולצמצם את החיסיון. לדעתי אסור להפוך עורך דין לסוג של שוטר או בלש שמדווח על לקוחותיו. לפגיעה בחיסיון יש משמעות נרחבת, הרבה מעבר למתבקש במלחמה בהלבנת ההון. אמרתי זאת כשהייתי בפנים ואני אומרת זאת עכשיו".
הטענות הקשות של הפרקליטים הן בעיקר נגד התנהלות פרקליט המדינה שמוצג כקנאי, כרודף, כבלתי מתפשר.
"אינני שותפה לדעה זו. נכון שיש לו פאתוס ודבקות במטרה, אבל הוא יודע להיות שקול וענייני".
מהי עמדתך לגבי הקמת גוף מפקח על הפרקליטות?
"היום כבר ברור שיוקם גוף מפקח, והשאלה היא איך. הפרקליטות מטפלת בכ־20 אלף תיקים בשנה, שזה אומר לפחות 60 אלף גורמים מעורבים: עו"ד, צדדים, מתלוננים. כשיש גוף ביקורת מתחילות לזרום תלונות, לגיטימיות יותר ופחות. עם ישראל יודע לכתוב מכתבים, שלא לדבר על עו"ד. מה יעשו עם אלפי הפניות? ועוד יהיו בג"צים על התשובות. רק כדי לטפל בזה צריך תוספת משמעותית של כוח אדם. לכן, אם רוצים גוף אפקטיבי ראוי לטפל רק בעניינים עקרוניים, ובמקרים הפרטניים רק בחריגים או בתקלות שחוזרות על עצמן".
