להתראות נעורים: כרטיס להופעה של משינה בערד
הכאב הפיזי של מי שהיה שם אמנם עבר מתישהו, אבל החמדנות, הרשלנות והחזירות של המארגנים נותרו חלק מהדנ"א הישראלי
בקלות הייתי יכול להצטרף לשלושת הנערים שנהרגו באסון ערד ביולי 1995. הייתי שם, רגע אחד מנסה לעזור לידידה להיחלץ מהבלגן, רגע אחרי כבר שרוע על הארץ, מעליי ומצדדיי שוכבים נערים ונערות צורחים. כ־20 דקות, אם תחושת הזמן שלי הייתה נכונה, שכבתי שם, רגל שמאל תקועה מתחת להמון איברים
