פטיש הפלסטיק כבר לא מצחיק את גדעון עמיחי

כל כך אופייני לנו. אחרי הדגל, האלמנט המזוהה ביותר עם יום העצמאות שלנו הוא פטיש הפלסטיק. הבלונים הגיעו אחרי, וגם הקצף הוא סוג של אורח מהשנים האחרונות. הפטיש היה שם לפני כולם. כשאנו שמחים, קודם כל נותנים פטיש בראש. בומבה בראש זה סימן לחיבה. לחברות. לשחרור יצרים. ליום

אולי עם קום המדינה, כשהיינו צריכים להתחשל, פטיש בראש היה מתאים. בול בפוני אפילו. אבל היום? כבר מזמן זה לא מצחיק. אפילו משתק. נדמה שבשנה האחרונה לתת פטיש בראש נהפך לאקט יומיומי. פטיש בראש לחברות, לבכירים ולבכירות. למנכ"לים וליזמים, ובכלל לאנשים. פטיש בראש למי שמגיע לו, אבל גם למי שלא. למי שעושה, ובוודאי לכל מי שלא עושה. ככה, מהר, בלי לחשוב פעמיים. מה זה כבר משנה? קודם כל ולפני הכל, פטיש בראש.

אני מקווה שקצת ננוח עם זה. שעד יום העצמאות הבא נאחסן קצת את הפטישים בבוידעם. הרי אין ספק שיהיו מי שישלפו אותם, רק כשבאמת צריך.

גדעון עמיחי, אמן תקשורת ופרסומאי