המבקר: אלי ישי ויובל שטייניץ נושאים באחריות מיוחדת לשריפה בכרמל
בדו"ח ביקורת חמור במיוחד משרטט מיכה לינדשטראוס כרוניקה נדירה של כישלון שהחל בשנות ה-70. המבקר מתמקד בשר הפנים, וקובע : "ישי הסתפק בנתון כי 'חסר כסף', לא הביע עניין בחוסרים והאמין שתפקידו מסתפק בחילוץ תקציבים מהאוצר". מבלי לומר זאת ישירות לינדנשטראוס רומז להתפטרותו של ישי. על שטייניץ נאמר, "מנע ממערך הכבאות לעמוד ברף המינימום הנדרש"; המבקר הטיל אחריות גם על ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ'
"ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הפנים אלי ישי, שר האוצר יובל שטייניץ והשר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' נושאים באחריות לליקויים ולכשלים שהועלו כתוצאה מאירוע השריפה", כך קובע מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בדו"ח ביקורת חסר תקדים שמתפרסם היום (ד') על מחדלי המדינה בכיבויה של שריפת הענק שהשתוללה בכרמל בתחילת דצמבר 2010.
במסמך המתפרס על פני יותר מ-500 עמודים משרטטים אנשי משרד מבקר המדינה כרוניקה נדירה של כישלון שהחל בשנות ה-70 וה-80 והסתיים בשריפה הגדולה בתולדות ישראל שכילתה את חייהם של 44 איש.
לצורך כתיבת הדו"ח עברו אנשי המבקר על אלפי מסמכים פנימיים של הרשויות, התחקו אחר כלל החלטות הממשלה וועדות קודמות שהיו אמורות לבצע רפורמה במערך הכבאות במהלך 30 השנה האחרונות, כיתתו רגליים ושוחחו עם אנשי השטח, פקידים והשרים עצמם כדי לנסות וליצור נרטיב אחיד שיספר כיצד מערך הכבאות הגיע למצב בו, למשל, מלאי חומרי מעכבי הבערה בשעת השריפה עמד על 5% מהדרוש.
השריפה בכרמל צילום: אבי ברומברג
הטחת האשמות הדדית לצד מחסורים בתיעוד מנעו ממלאכת המבקר להיות מושלמת אך למרות זאת, לאורך הדו"ח המקיף נוקב המבקר בעשרות שמות של בכירים בכלל המערכות וחושף ליקויים ישירים ומצמררים.
החלק הנפיץ של הדו"ח עוסק באחריותם הישירה של ישי שאמנם הרבה להתריע על הקריסה אך לא נכנס לעובי הקורה ונמנע מלתקצב את המערך מכספי משרדו, ובאחריותו של שטייניץ שסייג שוב ושוב את התמיכות התקציביות ברפורמה במערך הכבאות אף שידע כי הוא תלוי על בלימה.
משנת 78' למעשה כשלו המנהיגים שוב ושוב בהסדרת מערך כבאות ארצי, ציודו והכנתו לחירום. בדו"ח מבקר המדינה 1998 כתבה מרים בן פורת: "במשך יותר מ-20 שנה בחנו גופים ממלכתיים את המבנה הארגוני של שירותי הכבאות. הוועדות השונות שהוקמו לשם כך המליצו להסב את מערך הכבאות וההצלה ממערכת של שירותים מוניציפליים לשירות כבאות ממלכתי, אולם לא נעשו השינויים הנדרשים להסדרת הנושא בחקיקה". בשנות ה-90 היו אלו שמעון פרס ונתניהו (בקדנציה הראשונה) שגררו רגליים ולא הצליחו ליצור מערך כבאות אחיד. לאחר מכן ניסה אריק שרון להקים מערך מסודר תחת המשרד לביטחון פנים וב-2008 כשל אהוד אולמרט בביצוע רפורמה במערך הכבאות.
ישי האמין שתפקידו מסתפק בחילוץ תקציבים מהאוצר
המבקר אמנם מצביע על כל הממשלות כאשמות אך בדו"ח הנוכחי הוא מתמקד בשר הפנים ישי (שכבר מילא תפקיד זה לסירוגין בשנים 2001-2003) האחראי על מערך הכבאות בשלוש השנים האחרונות. המבקר מלין על כך שלמרות שפע המידע והדו"חות על המצב הרעוע של המערך, במיוחד בקדנציה הנוכחית לאחר שנודע כי מצב הכבאיות במלחמת לבנון השנייה התגלה כגרוע במיוחד, הסתפק בתפקיד המתריע ולא 'המבצע'.
אלי ישי. "הסתפק בתפקיד המתריע ולא המבצע" צילום: מיקי אלון המבקר מזכיר כי ישי אמנם התנגד לפני כעשור להחלטת הממשלה ב-2002 לבטל את הפעלת מסוקי יסעור בכיבוי שרפות יער, "אולם מאז התמנה לתפקיד באפריל 2009 לא עסק בכך. יש בכך מחדל של שר הפנים", נכתב.
הסיבה לכך עוברת בדו"ח כחוט השני - ישי הסתפק בנתון כי "חסר כסף" וכלל לא הביע עניין בחוסרים, נמנע מייצור סדר עדיפויות לשדרוג המערך, והאמין שתפקידו מסתפק בחילוץ תקציבים מהאוצר.
בספטמבר 2009 פנה ישי לרה"מ ולשרים בכירים והתריע בפניהם על מחסורים בהיקף של כ-400 מיליון שקל. ישי הצליח לקדם דיון באוקטובר אצל מנכ"ל משרד רה"מ דאז איל גבאי שם הוחלט כי אגף התקציבים – שתלה את העברת התקציבים ברפורמה במערך הכבאות - יכין מסמך המפרט את הצעותיו לפתרון הבעיות במערך והרפורמה הדרושה. המסמך לא הוכן.
באוקטובר אמר ישי לנתניהו כי "משאבי כוח האדם והציוד מיושן.. אני חרד מיום פקודה בו, חלילה, יוכחו טענותיי". בדצמבר נערך דיון אצל רה"מ שם נציב הכבאות הקודם שמעון רומח הביע התנגדות לתליית ההצטיידות ברפורמה. נציגי אגף התקציבים אמרו "אם נשפוך משאבים לא תהיה רפורמה" ושטייניץ הכריז כי "אם מדובר רק על שיפור המערך הקיים – נעשה הכל מעל ומעבר", וביקש לסייע בקידום רפורמה אך שר הפנים דרש כי יינתן מענה "בשוטף". נתניהו חתם את הדיון ללא החלטה וביקש "השלמת נתונים והשוואות בינ"ל" לפני דיון נוסף. הנתונים נאספו תוך חודשיים. נמצא כי ישראל במצב רע. אולם רק באפריל 2010 ניסו להאיץ נתניהו וישי את הקמת הרשות הארצית לנציבות וישי חזר על דרישתו מנתניהו למצוא "פתרונות מידיים". המנכ"ל של נתניהו, גבאי, השיב לישי כי "יש להכין עבודת מטה בנושאי הרפורמה ולהביאה להכרעה בפני רה"מ".
בנימין נתניהו. נושא באחריות הכוללת צילום: מיקי אלון
במועד זה סוף סוף הסכימו גבאי ואגף תקציבים לספק מענה מיידי חלקי שלא יותנה ברפורמה והעבירו תוספת בסך 100 מיליון שקל למערך אף שהיה ברור לכל הגורמים שהוא זקוק למאות מיליוני שקלים נוספים.
בדיון בקבינט בספטמבר 2010 אמר ישי "המצב שם (במערך הכבאות, ת.א) קטסטרופה". בנובמבר הגיש ישי הצעה לממשלה להענקת תקציב תוספתי של 460 מיליון שקל לשדרוג המערך – מתקציבי האוצר. ההצעה כלל לא נדונה. ואז נשרף הכרמל.
המבקר מזכיר לאורך הדו"ח כי ישי התמקד רק בהשגת משאבים, וסירב להפנות מקורות מימון מתוך משאביו הפנים משרדיים. ישי אף לא קיים עבודת מטה עם נציגי האוצר או יזם פגישה עם שטייניץ עצמו. "הוא לא ירד לעומק הנושא; הוא לא התעניין בנושא ולא יזם דיונים שבהם מנכ"ל משרד הפנים והנציב יציגו לו את התפיסה האסטרטגית של מערך הכבאות", קובע המבקר לצד האשמות נוספות.
לתגובותיו של ישי מוקדש פרק שמזכיר הגדה של פסח. לאורך שבעה סעיפים שוטח ישי בפני המבקר הסברים מדוע המחדלים הם באשמת: הממשלה, האוצר, ארגון הכבאים, המשרד לביטחון פנים, המשטרה, המשרדים להגנת הסביבה והחקלאות ובסיכום מציין כי: "...אין להנהלת משרד הפנים, ודאי שלא לשר הפנים כל חובה לנושא המבצעי גופו, ואף לא לנושא תיאום, פיקוד ושליטה. לפיכך כל הפעולות שננקטו על ידי הנהלת המשרד והשר נבעו מתחושת אחריות להצלת חיים, הגם שלא הוכרז כל מצב המחייב את המשרד לנקוט פעולות ייחודיות". הוא הוסיף, "כך או כך, אין לגורמי משרד הפנים כל נגיעה ישירה או עקיפה לאירוע, למעט היערכות ומוכנות". ישי אף מצטט את דבריו של שטייניץ מדיון שנערך שבועיים לאחר שוך השריפה שם שיבח אותו שר האוצר כי הוא "העלה את הנושא הזה פעם, פעמיים ושלוש".
אולם המבקר מבטל את טענותיו וגורס כי "תפקידו של השר כולל אחריות לפיקוח ולבקרה על מערך הכבאות אך גם אחריות להיערכותו ולמוכנותו אולם מהשתלשלות העניינים עולה כי בפועל השר לא מילא את תפקידו זה. טענותיו של השר יש בהן משום "גלגול האחריות" ממנו לאחרים - לדרג המיניסטריאלי או לדרג הפקידותי - אלו טענות לא ראויות ויש בהן התנערות מאחריות".
שטייניץ לא יזם פגישת עבודה עם שר הפנים
את שאר התחמושת מנצל המבקר לתקוף את שכנו של ישי בקריית הממשלה - שר האוצר. שטייניץ כאמור התנה את התקציבים ברפורמה כדי לוודא שהכספים לא "יושלכו לפח" ובנוסף טען כי מחדלים בתחום הכבאות – אינם בתחום אחריותו.
מתוך שיחות של שטייניץ עם המבקר וחליפת מכתבים לאורך 2011-12 נראה כי השר מדבר בשני קולות: מחד הוא טען כי "תפקידו הייחודי הוא לשמור על מסגרת התקציב", וכי האחריות הישירה על המערכים והתקצובים היא של המשרדים עצמם. מצד שני מודה שטייניץ כי הוא 'המבוגר האחראי' וכי האוצר שותף פעיל ברפורמות. השר הכיר בכך שבמערך הכבאות התגלו ליקויים חמורים לאורך השנים לרבות בזבוז כספים אך הדגיש כי "דווקא בשל הבנת האוצר את חיוניותו של המערך, ואת הצורך הדחוף בהפיכתו למערך מתקדם ואיכותי, דחף משרד האוצר (בתקופתי ובתקופת השרים שקדמו לי) לביצוע רפורמה מקיפה במערך זה, תוך נכונות להקדיש לטובת מהלך זה השקעה תקציבית כבדה.. כל העברת תקציבים לרשויות מקומיות, ללא בקרה קפדנית.. הוכיחה את עצמה כהרת אסון ובזבזנית" .
כך, למרות כלל המידע שהיה מונח לפניו שר האוצר סירב לבקשות התקציביות שוב ושוב, ואף "לא יזם פגישת עבודה עם שר הפנים על מנת לקדם את התהליך או הנחה את כפיפיו לקיים עבודת מטה כזו".
המבקר מסכים עם שר האוצר כי שמירה על מסגרת התקציב "חשובה" אך קובע כי היה עליו לגשר על המחלוקות ולתת מענה, גם חלקי, משום שמדובר בהצלת חיי אדם. "לא ניתן להמשיך במדיניות ההתניה במשך שנים כה רבות בלי להתחשב במצבו הרעוע של מערך הכבאות". המבקר מזכיר כי רק באמצע 2010 שטייניץ שינה את עמדתו ואפשר מתן תקציב מידי "לעת חירום" קודם למימוש הרפורמה "אלא שהדבר, למרבה הצער, קרה לאחר עיכוב מיותר". לדעתו היה על השר למצוא דרכים חלופיות "ולהטיל את מלוא כובד משקלו ומעמדו הרם" כדי לקדם את הרפורמה.
יובל שטייניץ. "לא יזם פגישת עבודה עם שר הפנים" צילום: בלומברג בתגובה למבקר בחר שטייניץ בעיקר להשתלח במשרד הפנים וקבע כי "..הפנים לא התייחס במהלך הכנת הצעת התקציב לשנים 2009-2010 לצרכים 'מצילי חיים' במסגרת הצעות ודרישות התקציב של מערך הכבאות, גם לא במובחן מתקציבים שניתן להתנותם ברפורמות". עוד הוסיף כי במשרד הפנים השר נהנה מתקנה ייעודית-ייחודית - תקנת רזרבת שר - בהיקף משמעותי, "ואף חריג בנוף הממשלתי, של למעלה מ-100 מליון שקל בכל שנת כספים" בו יכול היה להשתמש.
השר מתח ביקורת, בדומה למבקר, על פניותיו של ישי לממשלה וכינה אותן כלקוניות שלא לוו בנתונים תומכים.
שטייניץ הביא בפני המבקר שחקן חיזוק - יואל בריס היועמ"ש של האוצר שאישר כי "למשרד הפנים מקורות תקציביים ויכול היה משרד הפנים להגדיל את התקציב המועבר על ידו למערך הכבאות בעשרות מיליוני שקלים על ידי העברה ... הסטה שכזו הייתה מגדילה את התקציב המועבר על ידי משרד הפנים למערך הכבאות בהיקף משמעותי ביותר". ישי טען מנגד כי מדובר "בתקציבים ייעודיים שלא ניתן להסיט אותם לשימושים אחרים".
המבקר לא השתכנע מהטענות ובסיכום חרץ כי נתניהו ישי ושטייניץ היו ערים "למצבו החמור והעגום" של מערך הכבאות לאור הדוחות הקודמים, אירועי מלחמת לבנון השנייה ותוצאות תרגילים לאומיים "ולמרות זאת נמנעו מלהזרים לו את התקציבים ההכרחיים". את עיקר האשמה תולה המבקר בישי. "כאשר נוכח שר כי אינו מסוגל לממש את אחריותו על גוף מציל חיים הכפוף אליו עליו להיות מעורב באופן ממשי בנעשה באותו מערך לעמוד על מסוגלותו למלא את תפקידו בעת אירועי חירום ולעשות כל שלאיל ידו בכדי לתת מענה לבעיותיו, בכלל זה עליו גם לאתר את המקורות התקציביים האפשריים הנדרשים - אם מקורות פנים-משרדיים ואם כדרישה לתוספות מחוץ למשרד", כתב.
את ה"אחריות מיוחדת" של ישי חולק שטייניץ שהתנה עד מאי 2010 את העברת התקציבים בעריכת רפורמה כוללת, "שעה שברור לכל שביצועה הוא עניין מורכב ועשוי להימשך שנים ארוכות". בכך שטייניץ "מנע ממערך הכבאות לעמוד ברף המינימום הנדרש.. למצב שירותי הצלה הייתה השפעה גורלית על מצבו ערב פרוץ השריפה".
גם הממשלות הקודמות אשמות
אהרונוביץ' נושא באחריות לכשלי המשטרה והשב"ס, ולבסוף נתניהו נושא באחריות כוללת לפעולות הממשלה. "במשך תקופה ארוכה מדי נמנע ראש הממשלה מלהטיל את כובד משקלו לצורך הסדרת המחלוקת - עיכוב שהיו לו משמעויות כבדות משקל". עם זאת מציין המבקר כי "למעורבותו האישית של ראש הממשלה להשגה דחופה של אמצעי כיבוי מחו"ל, תוך ניצול מערכת קשריו עם מנהיגי המדינות שהביעו נכונות לסייע בכיבוי השרפה, הייתה תרומה חיובית וחשובה", אך מזכיר כי כך מצופה ממנו.
המבקר מעיר כאמור כי גם ממשלות קודמות "אשמות", בעיקר לאחר שהליקויים בלטו לעין בצורה ניכרת לאחר מלחמת לבנון השנייה (בה דו"ח הצביע על מערך הכבאות "כחולייה החלשה ביותר בשרשרת גופי החירום וההצלה") אך מתריע מפני "תפיסת מחסה בחיקה החמים של האחריות המשותפת או של האחריות המיניסטריאלית הכוללת".
"אסור שהאחריות תגולגל מהדרג המיניסטריאלי 'לפתחו של הש"ג'"
מבלי לומר זאת ישירות, המבקר חוזר באופנים שונים שוב ושוב על אמירה שפירושה היחיד יכול להיות התפטרות של ישי ושטייניץ. "משמעותה המעשית של אחריות", כותב בחלק אחד המבקר, "היא כי כאשר סבור בעל המשרד, כי אין בכוחו לשאת באחריות - עליו להסיק מסקנות עד כדי פינוי המשרה והעברתה לאחר". בהמשך הוא מציין שבישראל לא נוהגים להניח את "המפתחות על השולחן", ומזכיר כי "תפקוד (של שר. ת.א) "סביר" או "ממוצע" אין בו די".
על השרים, לדבריו, לכונן סביבה "מקצועית מומחית בתחומה" ולקבל החלטות היטב תחת אילוצי זמן ומשאבים, ולכן אין מקום לטענה כי השרים הינם הדיוטים בתחומים מסוים, כפי שניסה לטעון ישי.
"אסור שהאחריות תגולגל מאת הדרג המיניסטריאלי 'לפתחו של הש"ג', בתקווה למצוא בו בלבד את האשם", קובע המבקר שהעביר את הדו"ח לעיונו של היועץ המשפטי כדי ייתן את דעתו על ההיבטים המשפטיים-נורמטיביים "כמו גם הפרסונאליים העולים ממנו".
בסיכום מציין המבקר:"הכתובת הייתה על הקיר כתובה באותיות של קידוש לבנה; "הדגל האדום" התנוסס לעיני כול; הדברים שבו, נאמרו ונרשמו עלי ספר בדו"חות רבים שעסקו בעניין. כל ממשלה בשעתה וכל שר במועדו חייב היה לקרוא את שנאמר ולקדם את התהליכים המתבקשים שבאחריות משרדו".
