רעיון לפתרון החוב של חברת החשמל

חובות של כ־50 מיליארד שקל למחזיקי איגרות החוב של חברת החשמל הם חתיכת איום. במיוחד אם מדובר בחברה שאין לה כסף לפלאפל. אם חברת החשמל היתה גוף עסקי פרטי, התשואות של האג"ח שלה, המשקפות את יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה, היו מגיעות ל־30%-40% בקלות, אבל היא לא. חברת החשמל היא גוף ממשלתי, ושוק ההון מאמין שהמדינה לא תיתן לחברת החשמל שלה להתרסק פיננסית. לכן אג"ח של חברת החשמל הן דבר בטוח יחסית לתקופה הכאוטית.

לפני כחודש יצאה חברת החשמל לגיוס חוב של 3 מיליארד שקל. הריבית עמדה על 2.75%. הסיבה לכך שחברת החשמל מצליחה לגייס סכום לא קטן ולשלם עליו כל כך מעט לא נעוצה באיתנות הפיננסית האדירה שלה, גם לא בניהול שלה שהביא אותה למצב שבו היא נמצאת היום, אלא מיוחסת בעיקר לכך שמדינת ישראל העמידה ערבות מלאה לכל הסכום. אלא שחברת החשמל משלמת על האג"ח האחרות שלה, בין היתר אלו שהונפקו בחו"ל ואינן מובטחות בערבות מדינה - 7.25% במונחים שקליים מדי שנה, צוברת עוד ועוד חובות ומגדילה את החוב הפיננסי שלה בכל שנה ב־3 מיליארד שקל רק מתשלומי הריבית.

המדינה תמחזר את החוב של חברת החשמל

הפתרון לבעיה הפיננסית של חברת החשמל נמצא מתחת לפנס: אפשר פשוט להעמיס את כל החוב של חברת החשמל או חלק גדול ממנו לבעלי האג"ח על כתפי המדינה, לא בבת אחת כמובן אלא בהתאם ללוח הפירעונות של חברת החשמל. בכל פעם שנפרע חוב ללא ערבות מדינה, יחליפו חוב בערבות מדינה. בהתחלה זה נשמע מטורף, אבל אם חושבים על זה, במה שונה המצב ממה שהוא כיום? האם יעלה על הדעת מצב שבו המדינה לא תעמוד מאחורי חובות חברת חשמל? ביום שזה יקרה, המדינה תכריז על פשיטת רגל. בינתיים אפשר למחזר את החוב הקיים, שאינו בערבות מדינה ועומד על 44 מיליארד שקל, בחוב החדש ובריבית של 2.75% לשנה ולחסוך 15–20 מיליארד שקל בתקופה של עשר שנים (פער של 4.5% בין הריבית המשולמת על אג"ח מובטח לבין אג"ח שאינו מובטח, כפול החוב שאינו מובטח).

מנהרות של חברת החשמל מתחת לרחובות וכבישים בתל אביב צילום: צביקה טישלר

כאמור, אין למהלך זה כל משמעות אמיתית. חובות חברת החשמל הם דה־פקטו חובותיה של מדינת ישראל, וכך גם השוק מתייחס אליהם. העברה של החוב לערבות מדינה לא משנה את ההתייחסות האמיתית של המדינה לחוב, מכיוון שאף אחד לא באמת מאמין שחברת החשמל היא סולבנטית ללא עזרת המדינה. מנגד, איך תירשם ערבות זו בספרים, והאם היא מגדילה את יחס החוב־תוצר שלו מפללים כלכלני המאקרו פעמיים ביום?

חשש מלחצים אם המדינה תעמיד ערבויות

אז בדקנו. כרגע הערבויות אינן נספרות ביחס החוב־תוצר של מדינת ישראל, אבל על פי גורם בכיר באוצר, יכול מאוד להיות שכשהעניין יהפוך לסיסטמטי והחוב של חברת חשמל יומר בכל פעם לחוב בערבות מדינה, ההסתכלות עליו תהיה אחרת והוא ייכלל לצורכי החישובים של חברות הדירוג ושל המשקיעים כחוב לכל דבר ועניין. לעומת זאת, אם בכל שנה ניתנת ערבות בסך של כמה מיליארדים, הדבר דומה מאד למצב כיום. שיקול נוסף נגד החלטה כזו, אומרים באוצר, היא אכילה של כל עוגת הערבויות שמותרת על פי חוק. באוצר מציינים שלמדינת ישראל מותר לתת ערבויות עד 10% מהתקציב. אך כששאלנו כמה מתוך תקציב זה כבר מנוצל, באוצר סירבו לנקוב במספר מחשש ללחצים שיבואו בעקבותיו.

בסיכומו של דבר, אם הדיון הוא חשבונאי, יכול להיות שהחששות ממהלך כזה מוצדקים, אך אם הדיון הוא בעולם האמיתי, בעולם של מי שמשלם בכל חודשיים את חשבון החשמל, כדאי לחשוב עליו לפחות עוד פעם אחת. הרי בעוד כמה חודשים שוב יישמעו הזמירות שמבקשות מיליארדי שקלים. האוצר לא יעביר כסף, ישלח את חברת החשמל לגייס מהפנסיות של כולנו, ושוב נטל המימון ייפול על הציבור. אם אלו הם פני הדברים ובמחי תעלול פיננסי ניתן לחסוך 2 מיליארד שקל בשנה מהאזרחים, למה להמשיך להאכיל את המפלצת ולאפשר לה לגדול? בינתיים, תעריפי החשמל עומדים לעלות שוב, ואחד המסים הרגרסיביים האכזריים ביותר ממשיך להשתולל באין מפריע.