תפוח האדמה הלוהט עובר לנאמן
השאלה היא האם יפעיל שר המשפטים את מיומנותו המוכרת ברקיחת פשרות, או שיחרוג ממנהגו ויקבל החלטה מנהיגותית־ערכית שעשויה להיות עבורו חידוש מרענן
לראש הממשלה יש דילמה קשה: להפציץ באיראן או לא? לשר המשפטים שלו יעקב נאמן יש דילמה קשה לא פחות: מה לעשות עם השופטת ורדה אלשיך. נאמן המתייסר כבר ראה את הפרשה מאחוריו, כשנשיא העליון אשר גרוניס החזיר את אלשיך לכס והסתפק בנזיפה חמורה
.
והנה, הוא נדרש שוב להכרעה, מפני
השר נאמן עיין במכתב והחליט לזמן את החמישה לפגישה אישית בלשכתו. ספק רב אם ילמד מהם משהו חדש שלא ידע עד כה, הן לעניין סמכותו ובעיקר לגופו של עניין - פגיעה באמון הציבור, חומרת המעשה, האפליה לעומת השופטת הילה כהן שטופלה בחומרה, ועוד. הסיבות לפגישה, לפיכך, הן אחרות: להתרשם עד כמה נחושים ראשי המחוזות, ואולי להציע להם פשרה חדשה שלפיה "תתאייד" אלשיך בהדרגה עד סוף השנה. ייתכן שנאמן לכוד בחוות הדעת המתגבשת של עו"ד לאה רקובר, היועצת המשפטית של הנהלת בתי המשפט. לרקובר מוניטין של יושרה מקצועית בלתי מתפשרת, עובדה שעשויה להוביל אותה למסקנות אחרות לגמרי מאלה של גרוניס. נאמן עשוי להיקלע לסתירה בין מסקנותיה לבין החלטת גרוניס.
גרוניס עשה בפרשה זו כמה טעויות: ראשית, כשכתב החלטה שבה הציב את עצמו כערכאת ערעור פרשנית על דו"ח הנציב גולדברג. שנית, כשחילץ מהדו"ח, בדרך מוזרה למדי, מסקנות לטובת אלשיך שלא נכללו בו ולא היו כלל על דעת גולדברג. שלישית, וזה העיקר, בעיוורון המערכתי שהפגין כשהחליט להכשיר את המשך כהונתה של השופטת, בנסיבות שבהן ברור לגמרי מה היה מחליט כשופט בנוגע לאישי ציבור אחרים.
תפוח האדמה הלוהט הזה חוזר אפוא לידיו של נאמן לאחר שחנה בכמה תחנות: הנציב גולדברג, הנשיא גרוניס, היועצת רקובר וכמובן הלחץ של נווה וחבריו. ועכשיו השאלה היא אם יפעיל את מיומנותו המוכרת לערבב בין כל אלה כדי לרקוח סוג של פשרה, או לקבל החלטה מנהיגותית ערכית ומנומקת - לכאן או לכאן - שעשויה להיות חידוש מרענן מבחינתו.
