המספידים והמופסדים מכישלון קידוח מירה

■ ההודעה הבוקר (ה') על כישלון הקידוח ברישיון "שרה", שם דווח ש"לא נמצאו סימני פטרוליום משמעותיים" הטרידה בעיקר את השותפים הישראלים. לרוע מזלם, ציבור המשקיעים התרגל למציאות בה כל חור באדמה לא רק מניב תגלית גז מוכחת, אלא כבר נארז על הדרך למשלוח בדרכו לייצוא לחו"ל. לעומתם, השותפים הזרים בקידוח סרבו להתייחס להודעת הכישלון כאילו יום כיפור הקדים להגיע השנה בשלושה שבועות – מבחינתם אלו חוקי המשחק ולא כל קידוח מסתכם בהצלחה מדהימה.

מה דעתך על מניית דלק קבוצה:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

הווארד קופר, יו"ר IPC שמחזיקה כ-13.6% ברישיונות, ניסה להמחיש זאת על ידי מתן דוגמה מהבית. "מרבץ הנפט במדינה ממנה הגעתי, וואימינג, נחשב לתגלית הנפט הכי גדולה במערב ארה"ב, וגם שם בוצעו כמה קידוחים על שהתגלית הוכחה", הוא הסביר לנוכחים. הבעיה היא שלא בטוח שהיה שם מישהו שרצה להקשיב לו – כשאתה משקיע בפרוספקט גז תחת הבטחה עלומה ש"המוהל בדרך", אל תתפלא אם יתברר שלמעשה מי שהגיע כדי לטפל בהשקעה הוא דווקא עובד החברה קדישא.

■ פרסום תוצאות הקידוח יניב הפסדים לבעלי האחזקות בו, אולם מלבד אלו ירשמו גלי הדף כבדים בכלל הסקטור, ובראש ובראשונה בנכונות משקיעים חיצונים לבוא ולפתח את שדות הגז הפוטנציאלים. אחד מבעלי "שרה" ו"מירה" אמר הבוקר, לאחר שבישר שהוא וחבריו הפסידו כ-90 מיליון דולר, שבאיזה שהוא מקום הוא מקנא בקבוצת דלק – אלו ערכו את קידוחי "ים תטיס" במציאות בה מרבצי גז היו חלום רחוק ואף אחד לא עמד בצד עם שעון עצר וחיכה לתוצאות. אם לא די בכך, מאחורי דלק עומדת נובל אנרג'י האמריקאית, שמנהלת לבד את כל פעילות הקידוחים. מהיכן יביא השוק עוד שני מיליארד דולר כדי לנהל 18 קידוחי אקספולרציה שתוכננו לשנה הבאה? נכון להבוקר, המשימה הזאת נראית קשה שבעתיים.

■ פרט לבעלי הרישיון, אחד המפסידים המשניים מהרכזת הכישלון בקידוח "מירה" הם נובל אנרג'י ושותפתה המקומית דלק אנרגיה. ראשית, עד להודעה חדשה מעמדן כמונופול בתחום האספקה רק הולך ומתחזק. פועל יוצא מכך עלול להגיע בדמות כפייה מצד המדינה לפצל מאגרי גז ולמכור את מרכולתן בנפרד, כוונה שקיבלה ביטוי במסגרת מסקנות ועדת צמח. פעולה רגולטורית נוספת שעלולה להיכפות עליהם היא קביעת מחירי תקרה לעסקאות גז טבעי באמצעות ועדת המחירים של משרדי האוצר והאנרגיה, פעולה שתקטין עבורם את הרווח הצפוי ממכירת האנרגיה ללקוחות במשק המקומי. שלישית, מכסות הייצוא שנקבעו עבור דלק אנרגיה ונובל אנרג'י יקטנו, זאת עד לגילוי מאגר גז חדש.

■ עם היוודע התוצאות הזדרזו גורמים אינטרסנטים לשמוח לאידה של ועדת צמח, ולהסביר רק למי שהיה מוכן לשמוע למה קביעת מכסת ייצוא של עד 500 מיליארד מ"ק הייתה מוטעית מיסודה. הסיבה: חברי הוועדה חישבו את מאגר "מירה" במכסת הייצוא, וכעת הגז כלל לא בנמצא. מדובר בנתון נכון, אבל חלקי – ועדת צמח אכן לקחה את "מירה" בחשבון מכסת הייצוא, אולם מבדיקת "כלכליסט" עולה שפרט למאגר "מירה" ועדת צמח לקחה בחשבון עוד 7 מאגרים נוספים, הגדול מבניהם הוא חמשת רישיונות "פלאג'יק" ששוכנים בצד השני של הים, כך שבשורה התחתונה חלקה של "מירה" במכסת הייצוא הוא אחד הקטנים. במידה וקידוח "שרה", שיושלם עד סוף השנה, יתגלה אף הוא כעקר, משאלתו של השר להגנת הסביבה עשויה להתממש – מכסות הייצוא יוקפאו רק כי כלל המשק כולו הפסיד תגליות. רק על שאלה אחת אף אחד לא מוכן לענות - בהעדר הבטחת מכירת גז לחו"ל, כיצד תעודד המדינה את היזמים לבוא ולהשקיע כאן שני מיליארד דולר כדי לפתח את שדות הגז? למשרד להגנת הסביבה הפתרונים.

■ בנוגע לועדת צמח, הודעת כישלון הקידוח עשויה לשנות את בעיקר את מכסת ייצוא הגז שהוגבלה לרף של 500 מיליארד מ"ק. נכון להיום, המשק אמור להישען על מאגרי "תמר" ו"לוויתן" שהן שתי תגליות מוכחות, והעדר הגז מ"מירה" לא יגדיל את רמת הביקוש למשק, וזו תשאר 450 מיליארד מ"ק ל-25 שנה. לפיכך, השינוי העיקרי מהבוקר הוא כפול – ראשית, מכסת הייצור הפוטנציאלית קטנה בכמה עשרות מיליארד מ"ק עד להודעה חדשה. שנית, ההחלטה על מתקן ייצוא הגז בשטח ישראל תחכה לתגלית הבאה, כיוון שכדאיות הקמתו הכלכלית תלויה בגז שימצא.