שראש הממשלה הבא כבר יקצץ

1. הגזירות לא הולכות לשום מקום

14 מיליארד שקל. המספר הזה לא הולך להיעלם. 14 מיליארד שקל - זה היקף החריגה של מדינת ישראל מהתקציב שלה לשנת 2013, שנובע בעיקר מהיקף ההתחייבויות התקציביות שהממשלה לקחה לשנים הבאות בלי לבדוק אם זה קצת יותר מדי. המספר האסטרונומי הזה לא הולך להתאדות רק משום שראש הממשלה הודיע על הקדמת הבחירות. הוא יישאר ברקע כל העת, ויפציע מחדש לאחר היוודע התוצאות. 14 מיליארד שקל של קיצוצים.

לכן, כדאי לבחון בתשומת לב אמירות כמו של יו"ר ש"ס, לבינתיים, אלי ישי. מיד לאחר ההודעה של ראש הממשלה על הקדמת הבחירות, הודיע ישי כי "גם לאחר הבחירות ש"ס לא תתמוך בתקציב שירמוס את מעמד הביניים ואת השכבות החלשות. הבחירות הבאות יהיו על מצוקת הדיור, על אובדן הפנסיה, על מחירי המוצרים ששברו שיאים של חוצפה וחזירות. אין ויכוח על הצורך לטפל בנושא האיראני ולכן הוויכוח היחיד יהיה על הסוגיות החברתיות".  

בדבר אחד ישי צודק - אלה בהחלט הנושאים שיעמדו במרכז סדר היום של הבחירות, אלא אם מישהו יחליט לסובב אותם לכיוון הביטחוני. אבל הרישא של דבריו היא קשקוש במקרה הטוב. ש"ס לא תתמוך בתקציב של גזירות? לכל היותר היא תימנע מהצבעה. כי הרי בהסכם הקואליציוני שהיא תחתום עם מי שייבחר להרכיב את הממשלה - ככל הנראה נתניהו - היא תחתום גם תחתום על הסעיף שהיא תמיד חותמת עליו, על הסעיף שחותמות עליו כל המפלגות שתאבות שלטון. וזה לשונו: "הצדדים יפעלו ביחד ויתמכו בכנסת בחקיקתו של חוק תקציב המדינה וחוק ההסדרים במשק המדינה". הציטוט הזה לקוח מההסכם הקואליציוני האחרון שש"ס חתמה עליו, ערב הקמת הממשלה הקודמת. בשורה התחתונה, כל המפלגות יתחייבו לתמוך בתקציב, בידיעה שזה הולך להיות תקציב של גזירות בהיקף של 14 מיליארד שקל.

אלי ישי צילום: מיקי אלון

2. התקציב יגובש בהסכמים הקואליציוניים

אז אם האנשים שהיום מסרבים לחתום על תקציב של גזירות יהיו מוכנים לחתום עליו לאחר הבחירות, בשביל מה בעצם הולכים לבחירות? למען האמת, קשה לחשוב על תשובה טובה לשאלה הזו. זה מה שקורה כשלכל השחקנים הפוליטיים קיימים בה בעת שני אינטרסים סותרים - לנסות לדחות את הבחירות כמה שיותר, אבל להצטייר כמי שמתנגדים לגזירות התקציביות. התוצאה היא שאף אחד לא מעוניין ללכת לבחירות, אבל הולכים לבחירות בכל מקרה.

לאחר הבחירות בפברואר 2009, נתניהו היה נדיב למדי בעת הרכבת הממשלה. למעשה, הממונה על התקציבים דאז רם בלינקוב לא הבין מה נתניהו עושה, באמצעות שליחו ואיש סודו אורי יוגב. הוא לא הבין כיצד שר האוצר המיתולוגי של 2003–2005, מר כלכלה, איש הגזירות ומחבר משל האיש השמן והרזה, פתאום מחלק תקציבים בנדיבות כזו, דווקא בשעה שהעולם עדיין מתמודד עם משבר עולמי בקנה מידה היסטורי.

הנה חלק ממה שנתניהו חילק בהסכמים הקואליציוניים ההם: מיליארד שקל בשנה למוסדות תורניים, עוד 130 מיליון שקל בשנה למיזמים בתחום החינוך החרדי, העלאת שכר הרבנים, הגדלת קצבאות הילדים ב־1.4 מיליארד שקל, הגדלת היצע קרקעות למגזר החרדי, פטור מלא משכר לימוד בשנה הראשונה בתואר הראשון לסטודנטים יוצאי צבא בפריפריה, 100 מיליון שקל בשנה להכשרות מקצועיות לעובדים, 200 מיליון שקל בשנה לסבסוד מעונות יום והגדלת קצבאות הזקנה.

אלא שאז מצבה הפיסקאלי של ישראל 2009 היה טוב מזה של ישראל 2012. נתניהו קיבל בירושה גירעון מבוקר, יחס חוב־תוצר פוחת והוצאות ממשלה מרוסנות. כעת, אם אכן תוטל עליו הרכבת הממשלה הבאה, מצבו יהיה סבוך יותר. לא רק שיתקשה לתת, הוא יצטרך לשכנע את שותפיו הפוליטיים לחתוך. כיצד עושים זאת? כיצד מגייסים רוב פוליטי לתמיכה בקיצוצים של 14 מיליארד שקל?

המקל היחיד שיעמוד לרשות נתניהו יהיה מקל אי־ההצטרפות לממשלה. מפלגה שלא תיתן את ידה לקיצוצים לא תוכל לשבת בממשלה. אלא שהכוח של המקל הזה מוגבל. אם כל השותפים הפוליטיים של נתניהו יחליטו לחשוף את הבלוף שלו ויצהירו שאין בכוונתם להיכנס לממשלה שמתכוונת לאשר תקציב של גזירות, נתניהו עלול להישאר ללא שותפים כלל, ולהיכשל במשימת הרכבת הממשלה. לכן, מה שצפוי לקרות הוא שילוב מוזר: גזירות מצד אחד והבטחות תקציביות מצד שני. קיצוצים עכשיו, תוספות תקציביות אחר כך. ייתנו - יקבלו, גרסת 2013. מי יודע, הבלוף הזה עוד עשוי לעבוד בסוף.

המקל היחידי שיעמוד לרשות נתניהו הוא מקל אי-ההצטרפות לממשלה צילום: עטא עוויסאת

3. האתגרים שיונחו על שולחן ראש הממשלה

המשימה הראשונה בהרכבת המסגרת התקציבית ל־2013 תהיה הכרעה לגבי גודלו של תקציב הביטחון. אם לשפוט לפי מערכות היחסים התקציביות של נתניהו עם מערכת הביטחון בארבע שנות הכהונה האחרונות שלו, הן תמיד הסתיימו בתוספות לא מתוכננות לתקציב הביטחון, לאחר שמשרד האוצר דרש לקצץ כמה מיליארדים. אם זה יהיה הדפוס גם לאחר הבחירות, המשמעות תהיה הכבדת הגזירות האחרות - קיצוץ עמוק יותר בקצבאות ביטוח לאומי (ילדים, זקנה וכו') וקיצוץ עמוק יותר במגזר הציבורי. לפי שעה קשה להעריך את זהותו של שר הביטחון בממשלה החדשה - האם אהוד ברק ייעלם מהמערכת הפוליטית או שמא יקבל מינוי מקצועי מנתניהו? איש אינו יודע - כך שהתשובה לשאלה הזו היא בגדר נעלם. אגב, אם הנשיא האמריקאי שייבחר יהיה בסופו של דבר חברו האישי של ראש הממשלה, המועמד הרפובליקני מיט רומני, ייתכן שנתניהו יצליח לגייס ביתר קלות סיוע ביטחוני מוגדל מצד האמריקאים, דבר שעשוי להקל במידה מסוימת על הקיצוץ במרכיב הישראלי של תקציב הביטחון.

מהיקף הנעלם הזה, כאמור, תיגזר הפגיעה בקצבאות הילדים ובשכר במגזר הציבורי, שני תחומים נוספים שצפויים לעמוד במרכז תקציב הגזירות לשנה הבאה. אם החרדים יצליחו לשמור על כוחם הפוליטי - גם במספר המנדטים וגם במידת השפעתם על ראש הממשלה - נתניהו יצליח להעביר קיצוץ חלקי בלבד בקצבאות, תוך הבטחה להגדלתן לאחר יחלוף זעם. אם נתניהו יפתיע ויבחר להרכיב ממשלה עם שותפות מפתיעות כמו מפלגתו של יאיר לפיד - ממשלה דמוית ממשלת שרון־שינוי - ייתכן שהקיצוץ בקצבאות הילדים יהיה עמוק יותר.

היקף הפגיעה בשכר במגזר הציבורי ייגזר ממידת השפעתו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני על זהות הממשלה שתקום, השפעה שצפויה להיות נמוכה בהרבה מהשפעתו על הרכבת הממשלה היוצאת. ב־2009 היה עיני השושבין הראשי של הממשלה כשהכניס את מפלגת העבודה פנימה. בתמורה הוא קיבל הבטחה מפליגה לתמיכה של הממשלה בשורת חוקים מעולם העבודה וההתאגדות. אלא שלאחר הבחירות הקרובות לא ברור שמפלגת העבודה תמהר להיכנס לממשלה, ולכן השפעתו עשויה להיות מוגבלת. עם זאת, גם כוחות בתוך הליכוד - דוגמת ח"כ חיים כץ, שמכהן גם כיו"ר ועד העובדים של התעשייה האווירית - עשויים להקשות על נתניהו להעביר קיצוצים נרחבים בגזרה זו.

עופר עיני צילום: עמית שעל

4. ומה מלבד התקציב?

מלבד קיצוצים וגזירות נתניהו עלול למצוא את עצמו בתחילת 2013 מתמודד גם עם מציאות לא פשוטה בזירת הכלכלה הריאלית. אם המשבר העולמי יחריף, ואם כלכלות אירופה וארה"ב ימשיכו לדשדש, המשק הישראלי עלול להתמודד עם גלי פיטורים ועלייה באבטלה. נתניהו כבר התמודד בעבר עם תופעה כזו - בעת שהיה שר אוצר — אז חצתה האבטלה במשק את רף ה־10%.

ואפילו אם האבטלה לא תרים את ראשה, נתניהו ייאלץ להתמודד לאחר הבחירות עם אותן הבעיות שטרדו את מנוחתו בקדנציה הנוכחית - הנטל הגובר על כתפי מעמד הביניים, פערי ההכנסה הגדלים, הקשיים המתגברים של השכבות החלשות. הרי מוצרי המזון מתייקרים, מחיר הדלק כבר חצה השנה את רף ה־8 שקלים לליטר, ומחירי הדיור במגמת טיפוס שנראה אינסופי. כל אלה בזמן שהעובדים חווים פיטורים במקרה הרע או קיצוצי והקפאת שכר במקרה הטוב. וזה עוד לפני שמזכירים בעיות עמוקות יותר - הזדקנות האוכלוסייה, שחיקת הפנסיה של העובדים, שיעורי ההשתתפות הנמוכים במגזר החרדי ובמגזר הערבי, הירידה בפריון של העובד הישראלי, הישגים נמוכים של התלמידים הישראלים ושחיקה באיכות מערכת הרפואה הציבורית. כשמוכרחים לקצץ בתקציב השוטף, וכשהרכבת הממשלה מתנהלת על טהרת הפוליטיקה הקואליציונית, איך מתכוון ראש הממשלה לטפל באתגרי העומק של המשק? להבטיח עתיד טוב יותר לדור הבא של הישראלים?

5. איך נתניהו מתכוון לטפל בבעיות הכלכליות?

בכלל, יהיה מעניין לראות אילו הבטחות כלכליות נתניהו יציג במשדרי הבחירות. הקלף המרכזי שאותו הציג בפעם הקודמת - רפורמת הפחתת המסים - התגלה כמסוכן. הפחתת המסים דרדרה את הכנסות המדינה לרמה כה נמוכה עד שנדרשו 400 אלף מוחים ברחובות וועדת טרכטנברג שלמה כדי שנתניהו יואיל בטובו לשמוע סוף סוף לכל מי שאמר לו כבר כמה שנים - אדוני ראש הממשלה, עצור את מתווה הפחתת המסים, אין די כסף בקופה לממן את הוצאות הממשלה.

מלבד הפחתת המסים, גם קלף אחר שנתניהו הדגיש במערכת הבחירות הקודמת - רפורמת הקרקעות ורפורמת המרפסות - נראה כי לא הוכיח את עצמו. הרפורמות נתקעו עמוק בוועדות הכנסת, לאחר שהתבררו כלבירינת בירוקרטי ומשפטי סבוך שאיש לא הצליח להתיר.

לכן, מה שצפוי נתניהו לעשות הוא להתפאר בצעדים הכלכליים של ממשלתו הנוכחית. נטילת הקרדיט בידי ראש הממשלה תהיה מוצדקת בחלק מן המקרים - הגדלת תקציבים משמעותית למערכת החינוך ולהשכלה הגבוהה בפרט, תוספת מיטות מסוימת למערכת הבריאות, הגדלת תקציב לפיתוח תשתיות תחבורה ובניית גדר גבול בדרום המדינה. במקרים אחרים יהיה ראוי לתת את הקרדיט לציבור - יישום חוק חינוך חינם מגיל 3, מתן נקודות זיכוי ממס להורים לילדים קטנים, המלצות להגברת התחרותיות במערכת הבנקאית ושורה של הסכמי שכר במשק - כל אלה מקורם בלחץ ציבורי כבד על ראש הממשלה, ולא בצעדים יזומים.

ויש לנתניהו אפשרות נוספת. להצהיר שבקדנציה הבאה הוא מתכוון לטפל בבעיות שבאמת מאיימות על איכות החיים של הדור הבא של הישראלים. הנה שתי הצעות כאלה לדוגמה. נתניהו יכול להראות כיצד הוא מתכוון להגדיל את שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה, באמצעות ביטול של 90% ממערך התמיכה הכלכלי באברכים, ועל ידי הגדלה משמעותית במקביל של התקציבים לתמיכה בתעסוקה, כך שבעוד דור יהיו לישראל מספיק ידיים עובדות כדי לפרנס את עצמה. הוא יכול גם להציג רפורמה מקיפה במערך הפנסיוני, כך שמעמד הביניים לא יגלה בעוד 20 או 30 שנה שמה שחסך כל חייו בעבודה קשה לא מספיק לו לקיום מכובד.

אלה אתגרים לא פשוטים. קל יותר להתעלם מהם, ודאי כשחלקם כרוך בהתמודדות עם יריבים פוליטיים מתוחכמים. ראש הממשלה יצטרך לבחור בין אי־עשייה והעמקת הבעיות לבין תעוזה והשפעה על עתיד הישראלים. כל היתר הם רק הבלים ורעות רוח.