פרופ' אשר טישלר: "הגיע הזמן להעלות את שכר הלימוד ושמרצים טובים יקבלו יותר"

"ממשלת ישראל פישלה בגדול. כל התקלות בהשכלה הגבוהה נובעות מתקלות חשיבה במשרד החינוך ובמל"ג. מי שאשמה בקשיים של ההשכלה הגבוהה היא הממשלה. הרמה שם חייבת להשתפר אם אנחנו רוצים השכלה וביטחון טובים יותר". את העמדה הנחרצת הזאת מביע פרופ' אשר טישלר, דקאן הפקולטה לניהול וראש מכון אלי הורביץ לניהול אסטרטגי באוניברסיטת תל־אביב.

הדרך לשפר את ההשכלה הגבוהה עוברת מבחינת טישלר בשני צמתים: העלאת שכר הלימוד ושכר דיפרנציאלי למרצים. "הממשלה חוטאת בגדול לדור הצעיר שלה. אנחנו מרגישים את זה כבר 15 שנה. כאדם שלימד גם פה וגם בחו"ל, הסטודנטים שלנו באיכות הטובה בעולם והם מקבלים פחות מדי, כי הם משלמים שכר לימוד נמוך וכי הממשלה משלימה מעט מאוד לאוניברסיטאות. הסטודנטים שלנו יותר טובים ממה שאנחנו נותנים להם. כואב להגיד את זה, אבל זאת הבעיה. כדי לתת לצעירי ישראל את הכלים המתאימים כדי שיוכלו להתקדם צריך להשקיע. גם באוניברסיטאות הציבוריות בארה"ב כמו ברקלי ומישיגן שכר הלימוד עומד על 20–16 אלף דולר בשנה".

פרופ' אשר טישלר צילום: עמית שעל

אבל תבוא התאחדות הסטודנטים ותתנגד לעלייה בשכר הלימוד.

"בהתאחדות הסטודנטים עושים עבודה טובה, אבל אני וחבריי דואגים לסטודנטים לא פחות מהם. נושא האיכות לא מטריד את ארגוני הסטודנטים. רוב הסטודנטים לא מגיעים לכאן לקבל תעודה אלא כלים, שיטות חשיבה ופתיחות לעולם. אם לנו לא יהיו מקורות לעשות את זה הם יקבלו שירות חלש, וזה מה שקורה. האקדמיה מורעבת. חלק גדול מהמרצים הטובים לא פה. התאחדות הסטודנטים אומרת: 'לא נשלם יותר'. בסדר, אז מי ישלם? הגיע זמן לעלות את שכר הלימוד, לא בהרבה ולא בבת אחת, וזה צריך להיות מלווה בתוכנית מלגות למי שלא יכולים לשלם. אם היה לי יותר כסף הייתי מביא מרצים יותר טובים, מבקר אותם יותר טוב ומשפר את כיתות הלימוד ואת תוכניות הלימוד".

לטענת טישלר, "לא בטוח ששכר הלימוד צריך להיות אותו דבר בכל תחום, אבל בטוח שצריך שמרצים טובים יקבלו יותר. לא הרבה יותר, אלא מספיק שיידעו שהם טובים. שני הצעדים האלו יקפיצו אותנו ל־30 האוניברסיטאות הטובות בעולם בתוך כמה שנים. אם שכר הלימוד יוכפל, הפקולטה שלנו תהיה בעשירייה הגבוהה בעולם בבתי הספר למינהל עסקים, וגם ירושלים יכולה להיות שם".

"אני לא רואה תוכנית הבראה"

השכר של הסגל הבכיר בישראל הוא לפי דרגה - מרצה, מרצה בכיר, פרופסור חבר ופרופסור מלא, ללא הבדל בין תחומי הלימוד. טישלר מציע שהשכר ישתנה לפי תחומים ולפי איכות האנשים. "יש סטארים, יש מרצים שהם בסדר גמור ויש חלשים. אין בעיה למדוד את זה לפי איכות ההוראה ואיכות המחקר. כיום מעלים את השכר לפי הדרגה, אבל יש ארבע רמות שכר. נכון שהטובים יותר יעלו יותר מהר בדרגה, אבל ברגע שהם עלו בדרגה - גם הטובים וגם הפחות טובים יקבלו אותו דבר". על התוכנית הרב־שנתית להצלת ההשכלה הגבוהה הוא אומר: "זה לא קרוב להיות מספיק. אני לא מרגיש שינוי בשנתיים האחרונות, אני לא רואה תוכנית הבראה. יש מעט מרכזי מצוינות, ואני מברך על זה, אבל זה בשוליים שבשוליים".

רוב בריחת המוחות בישראל לפי טישלר אינה במדעי הטבע, אף שמחקרי מרכזי המצוינות כיום פונים בעיקר לתחומים אלו. "בריחת המוחות היא בתחומים שבהם הביקוש גבוה. מי שחוזר מחו"ל יודע שהשכר פה במינהל עסקים הרבה יותר נמוך. תראי את עשר האוניברסיטאות המובילות בארה"ב במינהל עסקים: שכר המרצים גבוה מאוד שם, הרבה יותר גבוה ממדעי הטבע. בתחומים המבוקשים במינהל עסקים כמו מימון, השכר פה הוא 20%–25% מהשכר שם, אבל החזרנו כמה אנשים". טישלר מדגיש שהחוזרים לא עשו זאת בגלל השכר, אלא מנימוקים של "ציונות" וכי "כאן זה הבית".

טישלר מעיר ש"יותר קל למרצים במדעי הטבע לחזור, כי ההבדל בשכר הוא ביחס של 1:2. ובמדעי הטבע יש הרבה מענקי מחקר כאן. בכלכלה יש מעט מאוד מענקי מחקר בישראל". הוא מספר שהשנה חזרו לפקולטה לניהול אנשים מסטנפורד, מ־NYU ומבריטיש קולומביה בקנדה. "מתוך 25 אנשים חדשים בחמש השנים האחרונות, 18 חזרו מחו"ל", הוא מספר.

האזכור של מדעי הטבע לא מקרי. טישלר לא מהסס להציב את התחום שלו בשורה אחת עם הפקולטות לרפואה, למשל. "אי אפשר בלי מינהל עסקים וכלכלה ואי אפשר בלי מדעי הטבע. בתי הספר למינהל עסקים בעולם לא נפגעו בתקופה האחרונה, והתלמידים מוכנים לשלם הרבה יותר לכלכלה ולמינהל עסקים מאשר במדעי הטבע, כי התרומה לחברה הרבה יותר גדולה והסטודנטים יודעים שאם הם יעשו את זה כמו שצריך, הם יקבלו את התמורה יותר מאוחר".

110 אלף שקל שכר לימוד לשנה

מתוך 11 מסלולים לתואר שני במינהל עסקים בתל־אביב, ארבע תוכניות הן חוץ־תקציביות - שבהן שכר הלימוד נע בין 35 ל־100 אלף שקל לשנה. יש 500–600 סטודנטים בתוכנית החוץ־תקציביות ו־2,800 סטודנטים בתוכניות התקציביות. טישלר: "החוץ־תקציביות מיועדות לקהל ספציפי, למשל קלוג־רקנאטי ואקזקיוטיב MBA, המיועדות לבעלי ותק של 7–8 שנים בניהול והגיל הממוצע שם הוא 35, ויש סטודנטים מעל גיל 50. החומר דומה בין התוכניות אך הוא מועבר בצורה אחרת, מתאים את עצמו לקהל".

לפי טישלר, העודפים הכספיים מהתוכניות החוץ־תקציביות מאפשרים ללמד יותר טוב את התוכניות התקציביות ולקיים מחקר, וגם כמובן, לתת שכר גבוה יותר למרצים. אולם, השאלה היא אם תוכנית פרטית לא מביאה את הסגל לנטוש את התוכניות התקציביות.

לדברי טישלר, "כל ההוראה בתוכניות החוץ־תקציביות היא אקסטרה, מעבר לשעות של הסגל. המרצים היותר טובים יהיו בשתיהן, המרצים הפחות טובים לא יהיו בחוץ־תקציביות. בסך הכל, איכות ההוראה בתוכניות החוץ־תקציביות גבוהה יותר".

איך מתמודדים עם המכללות הפרטיות?

"קשה. אוניברסיטה זה גוף שמקדיש חלק גדול למחקר, ולכן יש יתרון לאוניברסיטה. התפקיד שלנו הוא לקחת אנשים ולפתח אותם כדי שהם יצליחו בחוץ, לא משנה באיזה תחום, מפני שיש קשרים בין הפקולטות השונות ובמחקר יש לנו יתרון. במכללות הפרטיות יש מעט מחקר, אבל התפקיד שלהן הוא לעסוק בהוראה והן עושות זאת היטב".

מה יקבל סטודנט במינהל עסקים כאן ולא יקבל במכללה פרטית?

"יש לנו יותר מגוון של תוכניות שהן לא מציעות, והסטודנטים שלנו בממוצע יותר טובים. במכללה למינהל ובבינתחומי נותנים טיפול טוב יותר בסטודנטים. אנחנו גם התפתחנו בכך, אבל יש לנו פחות מקורות כי שכר הלימוד שלנו נקבע על ידי הממשלה ואצלם לא. התואר הראשון שלנו הרבה יותר טוב מאשר במכללות, ובתואר השני יש לנו ממוצע GMAT גבוה ב־100 נקודות מהמכללות הפרטיות, לפי הלמ"ס. הסטודנטים בוחרים גם לפי הסביבה: מי שרוצה להיות עם אנשים חזקים יותר, יבוא לפה. חלק גדול מהתלמידים שהן יקבלו, לא יתקבלו פה או בירושלים".

טישלר מוסיף: "מורה טוב זה לא רק מי שהתלמידים אוהבים, אלא שיהיה מעודכן במחקר. התפקיד של האוניברסיטה הוא לא ללמד מה עושים עכשיו, אלא לחשוב על הטווח הארוך. לומדים לרוב תואר ראשון ותואר שני פעם אחת בחיים, לכן צריך לתת לך את הכלים המספיקים עד לפנסיה".

את הדוקטורנטים הוא פוגש החל משמונה בערב ועד 12 בלילה, וסוגר 16 שעות עבודה ביום. "לא יכולתי לעשות את זה לפני 20 שנה, אבל מאז שהילדים בגרו אני ואשתי יכולים לעבוד כפול מאשר קודם. אני 37 שנה באוניברסיטה, ונהנה לראות את מי שבא לפקולטה. התפקיד שלי הוא לעזור לסטודנטים להצליח ולטפח את הסגל שלי, כך שבית הספר הזה יהיה ברמה עולמית במחקר, וזה חשוב לא רק לי אלא גם למדינה".

לדעת טישלר, כולם צריכים לעשות תואר ראשון, הרבה מאוד צריכים לעשות תואר שני ומי שיש לו יכולות מתאימות - גם תואר שלישי, למרות עמדתו על מצב האקדמיה כיום. "זה ישתנה כי גם הממשלה הזו תבין שהיא עושה עוול לחבר'ה הצעירים, ואני מקווה שיבואו ממשלות שיעשו את השינוי, לאט ובמידה".

"לי לא אומרים מה לעשות"

בסוף אוגוסט הגישה ועדה בראשות טישלר את מסקנותיה בנושא תקציב הביטחון. בין ההמלצות: להוריד את גיל הפרישה מצה"ל, ההיפך ממה שרוצה שר האוצר יובל שטייניץ, שהמליץ להעלות את גיל הפרישה ל־50. באוצר כינו את הצוות שמונה על ידי משרד הביטחון "ועדה מטעם".

למה הלכת לשבת בוועדה כזו?

"הייתי שותף לבחירת האנשים: עו"ד דודי תדמור, ד"ר אורנה ברי, רו"ח גד סומך ורו"ח דני מרגלית — אנשים איכותיים. אנחנו החלטנו מה יהיו הנושאים, ועד ששר הביטחון קיבל את הדו"ח הוא לא ידע מה כתוב בו. לי לא אומרים מה לעשות ולגד סומך לא אומרים מה לעשות, ואם לדודי תדמור יגידו מה לעשות הוא עוזב את החדר. למה אנחנו? כי יש לנו כלים ויכולת לעשות דברים שמשרדי הממשלה לא יכולים. אני עוסק 25 שנה במחקר בתחום תקציבי הביטחון, ואני לא חושב שבמשרדי הממשלה, במשרד הביטחון או במשרד האוצר יודעים לעשות את מה שאני ושותפיי יודעים לעשות".

כמה משתמשת הממשלה באקדמיה?

"מעט מאוד, וחבל. זה אחד מתפקידי האקדמיה: לתרום מה שאנחנו עושים טוב הרבה שנים לכל מי שצריך את זה. אם במשרד האוצר יהיה יותר ידע ובמשרד הממשלה האחרים יהיו אנשים באיכות יותר גבוהה והם ישתמשו יותר בנו, לא אנחנו ננהל אלא הם, המחירים יהיו יותר נמוכים ואנשים יהיו יותר מרוצים".

תפקיד: דקאן הפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל־אביב

מצב משפחתי: נשוי + 3, סבא לשתיים

תחביבים: יין, ריצה וכדורסל

מגורים: מזכרת בתיה

תארים: תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה בעברית בהצטיינות. דוקטורט בכלכלה בפנסילבניה

לימד: פנסילבניה, דרום קליפורניה, איווה