בן־דב מכה על חטא: היינו צריכים למכור עוד 10% מפרטנר

אילן בן דב, בעל השליטה בקבוצת פרטנר, העיד היום (ג') בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת דיון בתביעה נגזרת בהיקף של יותר ממיליארד שקל שהוגשה נגדו ונגד דירקטורים בחברה וטען כי לא פעל בדרך לא כשרה, כפי שנטען נגדו.

"התובע בונה תזה של פן אישי", העיד בפני השופט חאלד כבוב, "היום, בדיעבד, הדרך שבה בחרנו היא הדרך הפחות רצויה. אם היינו מוכרים עוד 10% ממניות פרטנר, היינו מכניסים לקופה 1.2 מיליארד שקל. זו לא ספקולציה, פנו אלינו וסירבנו".  

אילן בן-דב. רוחץ בניקיון כפיו צילום:צביקה טישלר

מדובר בתביעה נגזרת שהוגשה בנובמבר 2011 על ידי ראובן רוזנפלד, בעל מניות בפרטנר, ובה נטען כי בן־דב וקבוצת הדירקטורים בפרטנר, ובהם יעקב גלברד, עו"ד שלמה נס ומיכאל אנג'ל, גרמו נזק לחברה בהנפקות איגרות חוב וחלוקת דיבידנדים שביצעה החברה. רוזנפלד טוען בתביעתו כי המהלכים בחברה נועדו לשרת את החברה־האם סקיילקס ואת בן־דב, ולא את פרטנר עצמה, המיוצגת על ידי עו"ד פנחס רובין, ליאור פורת ושגית אוחנה ממשרד גורניצקי.

בן־דב נחקר על תצהיר שהגיש לבית המשפט במסגרת התביעה הנגזרת שהוגשה נגדו ונגד אחרים, ובו אמר בין השאר: "הטענה שלפיה 'הסתרתי' מהדירקטורים את ענייני בחלוקת הדיבידנד הנה מופרכת מעיקרה, ומתעלמת מכך שאין ספק כי הדירקטורים בחברה ידעו היטב את העובדות האמורות. משלא הופרה חובת הגילוי, אין איפוא כל בסיס לטענה שלפיה יש לראותי כמי שהפר את חובת ההגינות או כי עליי לשלם את 'הנזק' שנגרם כביכול כתוצאה מהפרה זו". לדברי בן־דב, בין אוקטובר 2009 ועד ספטמבר 2011, נטלה החברה הלוואות בהיקף של כ־4.7 מיליארד שקל. בתקופה זו פרעה החברה כ־2.1 מיליארד שקל. "החוב נטו שגייסה החברה בתקופה האמורה", כך לדבריו, "הסתכם ב־2.6 מיליארד שקל. בדומה לחלוקת הדיבידנדים, ההחלטות על גיוסי החוב האמורים התקבלו לאחר דיונים ממושכים ומעמיקים בדירקטוריון, ולאחר שכלל השיקולים הרלבנטיים נשקלו על ידי חברי הדירקטוריון".

"למיטב ידיעתי", הצהיר עוד, "מדיניות החברה, עוד בטרם רכישת השליטה בה על ידי סקיילקס, היתה לחלק את חלק הארי של רווחיה כדיבידנדים באופן שוטף. חלוקת הדיבידנדים על ידי החברה, לאחר רכישת השליטה, נעשתה אפוא לא רק בהתאם למדיניות החברה בעבר, אלא גם בהתאם למקובל בחברות אחרות הפועלות בשוק הרלבנטי. טענתו של רונזפלד (התובע - זש"ל) כי גיוסי ההון נעשו לצורך חלוקת דיבידנדים אינה מבוססת, וניסיונו 'לעקוב' אחרי הכסף ו'לצבוע' אותו - תוך שהוא מתיימר לקבוע כי ההלוואות רובן ככולן ניטלו לצורך חלוקת דיבידנדים - הוא חסר בסיס ואינו נתמך בראיות כלשהן. הטענה שלפיה נטילת הלוואות לצורך חלוקת דיבידנדים בחברה היתה מהלך כלכלי שגוי כביכול, המנוגד לטובת החברה, הנה חסרת כל בסיס.

על פי תביעתו של רוזנפלד, שהוגשה באמצעות עוה"ד עמית מנור ויוקי שמש, הוא מבקש לחייב את בן־דב לשלם 624 מיליון שקל לחברה ולחייב במקביל את הדירקטורים בגין הנזק שנגרם בעקבות הנפקת איגרות החוב, בסכום של 653 מיליון שקל. בנוסף מבקש התובע לחייב אותם ב־150 מיליון שקל נוספים, כתוצאה מהיעדר האפשרות לנכות את הוצאות המימון של האג"ח.

"מיום רכישת השליטה בפרטנר (על־ידי סקיילקס) ועד היום גייסה פרטנר חוב בסך כולל של כ־2.226 מיליארד שקל וחילקה דיבידנד בסך כולל של כ־3.423 מיליארד שקל", נכתב בבקשת התביעה, "גיוס החוב העצום על ידי פרטנר מחד, וחלוקת הדיבידנדים האסטרונומיים, מאידך, נועדו שניהם לצורך מטרה אחת ויחידה, מימון בעל השליטה בפרטנר (בן־דב) וסיוע לו, בדרך של פירעון ההלוואות שנטלה סקיילקס (החברה־האם של פרטנר) מגורמים שונים, אשר הסתכמו בסך כולל של כ־3.826 מיליארד שקל ואשר, כזכור, נועדו לצורך מימון רכישת השליטה בפרטנר".