האם דנקנר יצליח להיחלץ מהתסבוכת?
הכתם המקורי שרבץ על גיוס ההון של דנקנר בפברואר 2012 מתגמד לאור מה שמסתמן כעת כאובדן עשתונות מוחלט של אחד האייקונים הבולטים של שוק ההון הישראלי
הנפקת אי.די.בי בפברואר 2012 נולדה בחטא. כבר אז, לכל מי שהכיר את מצבה של אי.די.בי מחד ואת מצבה של הכלכלה העולמית מאידך היה ברור כי המספרים פשוט לא מסתדרים. החובות רבים מדי, מועד הפרעון של חלקם קרוב מדי והכסף בחשבונות ובדיבידנדים לא יספיק לכיסוי. אבל לאור כל אלה, גם רכישת מניות אי.די.בי אינה אטרקטיבית ונדרשת יצירתיות רבה.
רבות נכתב על היצירתיות הזו של נוחי ששימשה אותו לגיוס כל חבריו בשוק ההון ועולם העסקים הישראלי – החל מיאיר המבורגר ועד מיכאל שטראוס, לאחר שהגופים המוסדיים הגדולים החליטו לא לקנות, אבל אף אחד (חוץ מחוקרי רשות ניירות ערך) לא שיער כי דנקנר, אחד האייקונים של הכלכלה הישראלית, עשוי להסתבך בחקירה. באופן אירוני למדי כל הצעדים של דנקנר רק דחו את הקץ, אך לא יותר מכך, כשבסופו של דבר הוא נאלץ למכור את כלל תעשיות ולהכניס שותף לגנדן, באמצעותה הוא שולט באי.די.בי.
נוחי דנקנר. "צו עיכוב יציאה מהארץ" צילום: יונתן בלום
באופן חריג פירסמה רשות ניירות ערך נייר מפורט המתאר את השתלשלות האירועים כולל צירופי מילים שקשה היה לדמיין אותן בהקשרו של דנקנר "צו עיכוב יציאה מהארץ", "ערבות בנקאית של 5 מיליון שקל" ו"חשש ממשי להימלטות ותיאום גרסאות". המסכת העולה מהנייר של רשות ני"ע אינה עוד סיפור קשה להוכחה של שימוש במידע פנים או מניפולציות מעו"ף מתוחכמות, אלא לכאורה הרצת מניות פשוטה ובנאלית.
ברשות אף מגדילים וכותבים כי החשד הוא שדנקנר מימן את פעולות רכישת המניות ואפילו העביר 8 מיליון שקל לחשבונו של המקורב שסייע במלאכת ההרצה לכאורה. העובדה שחוקריה הזהירים מאוד של הרשות מציינים זאת במסמך שיצא לתקשורת, מרמזת על כך כי יש לה הוכחות וזה כבר מצביע על אובדן עשתונות מוחלט מצדו של דנקנר.
לא אחת נאמר על דנקנר, שרכש את השליטה באי.די.בי ב-2003 במהלך ממונף שעורר גלי הערצה בשוק ההון לאור נועזותו ועיתויו הנכון, כי הוא קודם כל סוחר ורק אחר כך איש עסקים ומנהל חברות. את ההוכחה החותכת לכך קיבלנו בהתעסקות בלתי פוסקת ברכישה ומכירה של מניות קרדיט סוויס שעבור דנקנר הייתה לעתים קרובות מקור רב יותר לגאווה, מאשר מהלך עסקי חכם בשופרסל או סלקום, למשל, "החברות האמיתיות" בפורטפוליו של אי.די.בי.
על כן נראה כי מה שנחשף היום פשוט מחזיר את דנקנר לממדיו הטבעיים – לא איש עסקים דגול שיודע לזהות את החברות הנכונות ולהשביח אותן, אלא סוחר מניות שהאגו וחטא היוהרה סיבכו אותו עד מעל הראש.
