אבטלת האקדמאים זינקה ביחס לכלל דורשי העבודה

מספר האקדמאים דורשי העבודה ממשיך לגדול, ואף בשיעור גבוה יותר מאשר הגידול בסך כל דורשי העבודה — כך עולה מנתוני שירות התעסוקה לחודש אוקטובר. מתחילת השנה עלה מספר האקדמאים דורשי העבודה ב־8.6%, בעוד מספר כלל דורשי העבודה גדל ב־3.6% בלבד. באוקטובר הגיע מספר האקדמאים שהגיעו ללשכות התעסוקה ל־19,185 מתוך 204,358 כלל דורשי העבודה.

אחת הסיבות האפשריות לגידול במספר דורשי העבודה האקדמאים היא הגידול האבסולוטי במספרם. בשנים האחרונות גדל מספר הסטודנטים בכ־4% בכל שנה והדבר משפיע לא רק על מחפשי העבודה אלא גם על שכרם. הדו"ח השנתי של מרכז טאוב שפורסם אתמול הראה כי השכר של אקדמאי ממוצע במרכז הארץ בגיל 30–34 נשחק בשנים 2005–2010 ב־2.2%. מכאן שהביקוש לעובדים אקדמאים מצד מעסיקים לא מדביק את ההיצע.

הסבר אפשרי אחר הוא שהאקדמאים מועסקים מלכתחילה בענפים הנחשבים לנותני שירותים שאינם הכרחיים, כגון ענף הפרסום, תקשורת, בתי השקעות ועוד. כאשר משקי בית ועסקים נמצאים בחוסר ודאות כלכלי, או שהכנסותיהם ממש קטנות, הם מצמצמים קודם כל בהוצאות הלא הכרחיות. כך מעסיקים רבים מעדיפים "להדק חגורה" באמצעות פיטורים של עובדים אקדמאים או צמצום הרכישות מספקי שירותים שכאלו, שבתורם מפטרים עובדים.

בצד החיובי, נתוני שירות התעסוקה מראים כי העלייה במספר האקדמאים דורשי העבודה התמתנה בחודשים האחרונים. ביוני נרשם גידול של 1.3% ומאז ישנה ירידה מתמשכת בשיעור הגידול עד ל־0.4%.

תואר (אילוסטרציה). מעסיקים רבים מעדיפים "להדק חגורה" באמצעות פיטורים של עובדים אקדמאים צילום: שאטרסטוק

הגידול במספר דורשי העבודה עוד לא הגיע למצב של משבר כלכלי, אך העלייה המתמדת מעלה שוב ביקורת על התנאים הקשוחים לקבלת דמי אבטלה בישראל לעומת מדינות אחרות בעולם. חוקרים כמו פרופ' מומי דהן מהאוניברסיטה העברית ומומחי תעסוקה אחרים טוענים כי בפועל הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה נועדו לגרום לציבור דורשי העבודה לחזור כמה שיותר מהר לתעסוקה, לעתים אף על חשבון פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות והתפוקה. הדבר בולט במיוחד בקרב אקדמאים, שמגיל 25 עד 35 חייבים לקבל כל עבודה לאחר 30–60 יום של אבטלה, ואלמלא כן עשויים לאבד את הזכאות לדמי אבטלה. מצב זה מביא לכך שגם מחפש העבודה נפגע וגם המשק.