הכלכלה הפלסטינית רוצה עצמאות
לצד המאבק הפלסטיני המדיני ששיאו בהכרה באו"ם, התפתח גם מאבק כלכלי לצמצום התלות בישראל
אין ברירה אלא לקנות מישראל
לפי נתוני הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה ב־2010, היבוא הפלסטיני מישראל היה 73% מכלל היבוא שלהם, ואילו בסוף 2011 הוא הצטמצם ל־65%. במילים אחרות, הם קונים מאיתנו פחות מבעבר. מדוע? פרסומים פלסטיניים מראים דעות והערכות שהמשק הישראלי מרוויח מהקשר עם הפלסטינים, שמהווים מעין שוק שבוי של צרכנים שאין להם כמעט ברירה אלא לקנות תוצרת ישראלית, או באמצעות יבואנים ישראלים. לכך יש להוסיף את הפעולות הרשמיות של הממשלה הפלסטינית, שאוסרת בחוק לקנות תוצרת מפעלים ישראליים מעבר לקו הירוק, ואת הפעילות של ארגונים פלסטיניים שקוראים להחרים תוצרת ישראלית שיש לה חלופות פלסטיניות.
הישראלים גם קונים פחות מהפלסטינים
במקביל לירידה ביבוא הפלסטיני מישראל ישנה כמובן עלייה ביבוא ממדינות אחרות, ובראשן טורקיה. לפני 2005 היבוא מטורקיה היה בהיקף של כ־10 מיליון דולר בשנה, וב־2010 הוא כבר זינק ל־180 מיליון דולר, כשהאומדן לשנתיים האחרונות הוא לפחות 250 מיליון דולר בשנה. עם זאת, יש לשים את הדברים בפרופורציות - ב־2010 הפלסטינים קנו מישראל סחורות בהיקף של 2.85 מיליארד דולר - מאות אחוזים יותר מטורקיה ומסין שבמקום השני. בתנאים הנוכחיים אין
כמובן אפשרות שהקשרים של הפלסטינים עם טורקיה יחליפו את הקשרים עם ישראל - אך התהדקות הקשרים ביניהם נראית בבירור: בין טורקיה והרשות נחתמו הסכמים להקלות במסחר; בנקים טורקיים מנהלים מו"מ לפתיחת סניפים בשטחי הרשות; טורקיה הסכימה להחרים מוצרים מההתנחלויות, וחרף כל הקשיים נמשכים המאמצים להקים אזור תעשייה בסמוך לג'נין במימון טורקי.
הישראלים לא רק מוכרים לאחרונה פחות לפלסטינים, אלא גם קונים מהם פחות. אחת הסיבות לכך היא ההאטה בקצב הצמיחה בישראל, ובעיקר בענף הבנייה הישראלי המייבא חומרי גלם מהמחצבות בגדה. למאבק המדיני של הרשות הפלסטינית נגד מדינת ישראל מצטרפת אפוא גם מגמה מוגבלת, לפי שעה, של צמצום הקשר הכלכלי עם ישראל.